 |
|
 |
||
|
||||
 |
שירו של לאור הוא אגרוף בבטןשל כל בן אנוש ששריריה נחלשו בצל הארועים האחרונים. הוא מציב בפנינו את תמונת שירת הילדים ההרוגים משני הצדדים הניתכת משמים,ומעקר את הרדידות הפוליטית-מפלגתית המתלהמת המלווה בדרך כלל הצהרות מסוג זה,מזהמת את השיח התרבותי ערכי ומדרדרת את הדנים למדמנה כוחנית ללא תוחלת. בעת שכוהנים-שוב משני הצדדים-מדלגים עלי מפתן ורגליים כרותות על המוזות לזעוק שבעתיים ולא להסתפק בהמונים המריעים, ולו רק לשמור על שפיותנו התרבותית -חברתית ולמנוע מאיתנו לאבד את ה(מ)צפון. לא בכדי בחר המשורר לעגן את שירו בתרבות היהודית ובזירת המלחמות התנכיות של האומה הישראלית הקדומה. שלנו הם הערכים הללו וברגישות לחיי אדם כוחנו ויתרוננו.שירו מהווה עוד חייל שפוי בשומרי החומות ועלינו לאמצו כמראה וכמצפן.ולא-תמות נפשנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זרם אפל ועמוק של אלימות מחלחל אל תוך הנימים הקהים של החברה הישראלית כמו מחלה קשה, והוא מתעצם ממלחמה למלחמה. אין לו ריח ולא צורה, אבל חשים בו היטב מכאן. זהו סוג של אופוריה וחדוות מלחמה וחמדת הנקם ושכרון הכוח ואהבת מארס, וקבורת הציווי היהודי האציל: "בנפול אויבך - אל תשמח". זהו מוסר שהזדהם כל כך ודומה ששום כביסה כבר לא תוכל להסיר את הכתם. זוהי דמוקרטיה שברירית שבה אתה צריך לשקול כל מילה, פן יבולע לך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |