 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא קראתי את כל התגובות למאמר, אך אני בטוחה כי אמשיך להשכיל במידה וכן אקרא. אני דור שלי שלישי למלחמה, לפחות כך אני מרגישה. סבא וסבתא הגיעו ארצה ב 35,למושב, לעדור, לקצור, לחלוב ולגדל פרות וילדים. סבא שלי היה בשנה החמישית ללימודי הרפואה שלו כאשר סילקו אותו מהפקולטה בגלל היותו יהודי. סבתא מעולם לא התאקלמה פה לחלוטין, כנראה כמו עולים רבים. אני בתור ילדה ואף אישה צעירה תמיד אהבתי לשמוע אותה מספרת בערגה על הבית שהיה לה, על האופרות שאליהן הלכה (לא ללא ליווי כמובן) כל יום ראשון, על העוגות, על פיטריות ביער, על גיתה וניטשה בשפת המקור, על הנדל ווגנאר, על מפעל הצדקה של אמא שלה, ועל השלג... אני גם ביקרתי בעיירת הולדתה כל שנה, בקיץ עם הורי. היא התעקשה שניסע, שלא נשכח, שהם לא ישכחו. לפני כ22 שנה סבתא הכירה דוקטורנט צעיר לתאולוגיה. גרמני. הסיפור הוא ארוך ומורכב, אך התוצאה הייתה האוטוביוגרפיה שלה, שלנו. לפני כ 10 שנים, הם קראו על שמה רחוב, בעיירת המחוז. נסענו כולנו, גם היא. לפני כשלוש שנים נסענו שוב, כל המשפחה, בני דודים, דודים, ילדים, חתנים וכלות. הפעם בלעדיה (היא נפטרה לפני כ 5 שנים). ובמשך שבוע לא הפסקנו לספר, לשחזר, ולחנך בתקשורת, בבתי הספר, עם ראש העיר ובקפה השכונתי. הם אפילו ארגנו ערב בו הקריאו את הספר, את כולו, כולל החלקים הפחות נעימים עבורם. בבית הספר בו היא למדה. היו שם תלמדים והורים וגם אנשים אשר הכירו אותה מאז, שלמדו איתה. בסיום הערב, לא נשארה עין יבשה אחת באולם. 350 איש, צעירים יותר ופחות. ואפילו לא עין אחת יבשה באולם. כן נכון דמעות הן זולות. אבל זו התחלה. לפני כשנתיים וחצי, במלחמת לבנו השניה, קיבלתי טלפון מהבוס של אחותי (היא חיה בשטוטגרט עם גרמני אחר כבר 11 שנה. הם נישאו בקיץ האחרון) שהרגיע אותי ואמר שבמידה וארצה להגיע עם הורי, אני יכולה לבוא להתאכסן אצלהם. לאחר שסירבתי בנימוס והודתי לו, קיבלתי טלפון מאישתו של הבוס של גיסי, שהגדילה לעשות והבטיחה לי שאם אבוא נבקר בספא הכי טוב בשטוטגרט. גם לה סירבתי בנימוס. כן, גם השבוע קיבלתי טלפונים ממנה וממנו,גם הפעם סירבתי בנימוס, אבל הבטחתי לבוא לבקר כאשר אחותי תסיים את שיפוץ. ולסיכום רציתי לצטט את הדוד הגדול שלי (זה תרגום מגרמנית). באותו מפגש לפני כשלוש שנים, אמר הדוד באירוע אצל ראש העיר, שגם אנחנו, הילדים והנכדים גדלנו ברחובות באד קרלצאפן. ואם כבר מסכמים,אז אותו דוקטואנט צעיר לתאולוגיה, הגיע במיוחד ארצה בסוף ספטמבר להחזיק לי את החופה ביום נישואי. אז אולי כן יש ניצנים של גרמניה אחרת. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |