 |
מתוך המאמר:
"מסתבר, לפי מחקרים שנעשו בארצות הברית, שמקרב כל ההמתות שסייע להם ג’ק קבורקיאן (הרופא שישב על כך בכלא), הפציינטית הראשונה שלו היתה אישה בת 54, חולת אלצהיימר. שמונה הפציינטים הבאים היו פציינטיות, נשים, וחצי מהן היו במצב לא סופני. מתוך 75 המתות שביצע, למשל, ב-1997, 72 אחוז היו של נשים (54 נשים). רובן לא היו קשישות, אלא בגיל העמידה. והגיל הממוצע של הנשים היה נמוך מהגיל הממוצע של הגברים שסייע להם למות.
בנוסף, מההמתות המדווחות שהתרחשו בארצות הברית בין 1960 ל-1992, 65% מאלה שהומתו היו נשים. 90% מאלה שביצעו את ההמתות היו גברים, בדרך כלל בעלים או בנים, ובדרך כלל תוך שימוש בנשק חם. זה נתון בעייתי, שכן הוא מתבסס על דיווחים בעיתונים, ואלה נמשכים יותר לנשק חם מאשר לתרופות במנת יתר, שגם קשה יותר לגלות אותם. אבל אין שום דבר בעייתי בממצאים לגבי קבורקיאן."
האם זהו המצב בחוק המוצע בישראל? המתות לפי החוק אינן בביצוע אישי. פעולתם של אנשים מסוגו של קבורקיאן במרפאות פרטיות אסורה. אסור לי סתם כך להחליט שמי מבין קרובי צריך למות ולגאול אותו מיסוריו: זה צריך לעבור ועדה. כלומר החוק מודע לבעיה ומנוסח כדי למנוע אותה.
כאן מגיע התירוץ האולטימטיבי של מחבר/ת המאמר: "ברוב המקרים, הרופאים הבכירים הם עדיין גברים. איך זה משפיע על יכולתן של נשים לעמוד על שלהן בטיפול, ולהתנגד לאינסטינקט להיות “ילדה טובה” ומטופלת משתפת פעולה?". ההגיון כאן הוא כנראה: "הנשים יכולות להרוויח פחות, אז שאף אחד לא יהנה. מול תאוריות קונספירציה שכאילו אין לי אלא להרים ידיים. אולי אני פשוט צריך צריך לתת לו/ה לריב עם המחבר/ת של דיון 1739.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש