|
גילוי נאות: אני רואה עצמי כאיש שמאל ואיני לא צרה בזקנתו של שמעון פרס. יחד עם זאת דוקא כהונתו של שמעון פרס (כאיש ראוי בהחלט, למפרע ובדיעבד) מעלה את השאלה של ביטול מוסד הנשיאות.
שאלה זו עשוייה להיראות קטנונית. יחד עם זאת במדינה המתמקחת על מיגון בקו העימות ועל קצבאות ילדים, ראוי לפעמים להתחשב גם במראית עין. ראשית, מאחר ומושגי הצניעות של נבחרנו לא יעברו כצניעות אפילו בסקנדינביה, אולי מוטב לא לשים מכשול לפני עיוור. שנית, תרומתו של מוסד הנשיאות ללכידות הפנימית של עם ישראל מסופקת בעיני.
נראה לי, שיש חשיבות עקרונית גם בכך שאנשי ציבור מכובדים ככל שיהיו, יפרשו בהגיעם לגבורות לפרישה מכובדת אך לא שונה מזו של כל אזרח פרטי אחר (ולא לתפקידים אולי נחוצים שרוקנו מתוכן כדי להתאימם ליכולותיהם של מיני נבחרים בפרישה, קריא, שגרירים, דירקטורים, ... ונשיאים). כל עוד נבחרינו ימשיכו לרפד לעצמם כל מיני תנאי פרישה מפנקים ויחודיים, תמשך גם התופעה של מעילה ושוד כספי הגמלאים שאינם בני עלייה (ע"ע רפורמת נתניהו ויוצאי חלציה).
|
|