 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברכות לחידוש המדור "כנסת האייל". גם החוק שנבחר הוא מעניין וגם הכתבה של איילת עוז המתארת אותו טובה מאד, תמציתית ולעניין. יש לי כמה הערות: א. קרוב לודאי שכמו בכל חוק יש בו פינות ראויות לעיון ואולי אפילו לתיקון, אבל החוק המוצע בכללותו נראה לי טוב וראוי. ב. הטענה העיקרית נדמה לי היתה שהחוק מכוונן כנגד עבריינים בכירים ומשפחות הפשע ולא כנגד בעלים מכים או משפחות פרימיטיביות. לטעמי אין בכך פגם משני הכיוונים. ג. להבנתי אין בעית חקיקה בתחומי אלימות משפחתית, הטרדות על רקע מיני וכיוב'. הבעיה כאן היא במגרשה של האכיפה (משטרה קודם כל ואח"כ מערכת התביעה והשפיטה). חוק להגנת עדים אינו אמור לפתור בעיה של הכאת נשים ורצח ילדים. מה שדרוש כאן הוא שיפור וייעול הטיפול המשטרתי והמשפטי. בכלל, התופעה בה המדיה למיניה מושכת כל עניין לכיוונים החביבים עליה (אונס קבוצתי, הכאת נשים ורצח ילדים) נראה לי שחרגה מזמן אל התחום המזיק. נראה שהנזק הראשון הוא בכך שההדגשה הזו מטשטשת את העובדה שההתגברות של הפשיעה הזו אינה ספציפית אלא חלק מהחלשות של שלטון החוק בכלל. העלייה באלימות כלפי נשים אינה בולטת יותר מהעלייה בגניבות הרכב או הרכוש החקלאי. אני חושב שלהיפך. ד. רבים בודאי יטענו שההשוואה בין אלימות כלפי נשים לבין גניבות רכב היא בלתי ראוייה (ההשוואה שלי התיחסה לשאלת הכמות בלבד). אני רואה זו בצורה שונה. ראש לכל, החוק נועד להיות גורם כח חברתי המאפשר את קיומה ברווחה של חברה לא פלילית. כאשר מצב החברה טוב, החוק הוא גם כלי של עקרונות צדק חברתיים מופשטים המנסים להגן החלש מפני החזק יותר. אין בכך משום הצדקה לגרור את שלטון החוק למצב בו מטרתו להגן על ה"אזרחים מפני עצמם". החברה האנושית מקפחת ומדכאת את החלשים באלף דרכים. אם החוק יקח על עצמו להלחם בכל העוולות המוסריות האלו סופו שהוא יחסל את עצמו. איני מכיר חקיקה אשר תצטיין בהגנה על נשים מפני בעליהן ועל ילדים מפני הוריהם. מה שיכול לעשות זאת הוא בניית בתי סוהר ומוסדות לילדים נטושים. מי שמטיל פסול בחוקים נגד פשיעה משום שהם לא יעילים כלפי בעלים מכים או אמהות עם דכאון שלאחר לידה, יכול לפגוע ביציבותו של שלטון החוק שהוא חשוב לא פחות (ולדעתי יותר) מן המסע למען נשים מוכות. ה. נדמה לי שעל הנזק שגורמת פריחת משפחות הפשע לשלטון החוק אין צורך להרחיב את הדברים. שני המגמות של הפחד מפני הפושעים הגובר על הפחד מפני שלטון החוק (ע"ע רצח הנער במועדון בשפיים) והמעמד וההצלחה הכלכלית של משפחות הפשע הבכירות הם בבחינת שני כידונים הננעצים בגופתו של שלטון החוק. אם חוק מסויים מכוון כנגד משפחות אלו ולא כנגד בעלים אלימים יש לשבחו ולא לגנותו על כך. ו. בסופו של דבר רוב מוחלט של הנשים המוכות אינן צריכות מעמד של עד מוגן ואף אינן רוצות בו. הן זקוקות למשטרה ולתביעה יעילה שיפעלו מהר ובתוקף כנגד בעל המפר את פסיקות החוק. מספר הנשים המוכות גדול בהרבה ממספר העבריינים הבכירים וכיוון המחשבה כאילו צריך לסדר לחלק משמעותי מתוכן זהות וסביבת חיים חדשה היא בלתי ריאלית ולא קונסטרוקטיבית. ז. אני ממליץ שמלבד שמם של הגורמים המשפטיים המעורבים בחקיקה המוצגת (כמו משה לדור במקרה זה) כדאי לציין ולהדגיש גם את שמותיהם של הח"כים המעורבים בחקיקה. זה דרוש כדי שנוכל לחבר בין שמותיהם ומפלגותיהם של הח"כים לבין פעולותיהם בתחום החקיקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מסכימה שככלל, הרעיון להגן על עדים הוא טוב. השאלה היא הדרך. הטענה העיקרית שניסיתי לטעון לא הייתה דווקא שעל נשים מוכות צריך להגן ומפני משפחות פשע לא. הנקודה היא לשים לב לניגוד העניינים הפוטנציאלי שיוצר החוק - שמעניק את ההגנה לעדים על פי צרכי התביעה, ולא לפי צרכי העדים. הנשים המוכות, לעניין זה, הן רק דוגמא. מה שניסיתי לומר הוא שאם כבר מחליטים להגן על עדים, השיקולים צריכים להיות רחבים יותר, ולהגן על מגוון רחב יותר של עדים. השימוש בהגנה בעיקר לצרכים תביעתיים יוצר, כפי שהראיתי, פוטנציאל לאי-שיוויון ולחוסר-צדק. המבחן הראוי, לטעמי, הוא האם העד זקוק להגנה מסוג זה. (ואם, כמו שאתה טוען, רוב הנשים המוכות אינן זקוקות לכך, אז לא יזכו להגנה). ולגבי שמות המחוקקים - זו הצעת חוק ממשלתית. היא מוגשת בשם הממשלה. רק הצעת חוק פרטית מוגשת בשם ח''כים ספציפיים. יחד עם זאת - מי שיקרא את פרוטוקולי הועדה יוכל לראות מי מהח''כים פעיל יותר בוועדה, ומי נעדר מרוב ישיבותיה. (מנסיוני בועדה, אני יכולה למשל לציין, באופן כללי, את הרב יצחק לוי מהמפד''ל. הוא פשוט מחוקק נפלא, ואני אומרת זאת למרות חילוקי הדעות הפוליטיים בינינו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מספר מוגבל של עדים אשר עליהם אפשר להגן. מהו משך ההליך המשפטי שאת מציעה להקצאת אחד המקומות הללו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"השימוש בהגנה בעיקר לצרכים תביעתיים יוצר, כפי שהראיתי, פוטנציאל לאי-שיוויון ולחוסר-צדק. המבחן הראוי, לטעמי, הוא האם העד זקוק להגנה מסוג זה". לא ראיתי בדברייך שום פוטנציאל לאי שוויון ולחוסר צדק, ואף לא לניגוד עניינים כלשהו. אם אשה דרוזית/בדואית/ערבייה זקוקה להגנה מפני קרובי משפחתה הדואגים ל"כבוד המשפחה" בעייתה זו אינה נובעת דווקא מכך שעליהה להעיד בעניין בת דודתה שנרצחה על אותו רקע. דווקא אם תתני הגנה לאשה כזאת משום שהיא עדה, יהיה בזה פוטנציאל לאי שוויון ולאפליית אותן נשים מאוימות שאינן צריכות להעיד בשום עניין. גם נשים שמעידות נגד בעליהן המכים אינן מאוימות דווקא על רקע עדותן, ומעבר לזה אופן ההגנה המוצע בתוכנית להגנת עדים עלול לפגוע בהן קשות: זו לא זכות גדולה לשנות זהות, בפרט אם מדובר בשינוי מקום עם ילדים קנים לפעמים, שסובלים מספיק ממצבם בבית גם בלי זה. בנוגע לנשים מוכות אכן מה שנדרש הוא אכיפה חזקה בהרבה של החוקים הקיימים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |