 |
יפה.
אצל גדעון לוי, כל דבר הוא עוולות הכיבוש. הפעם כיבוש מסך הטלביזיה ע"י הטלביזיה המסחרית.
להפתעתי, הזדהיתי עם כל מילה ומילה במאמר של גדעון לוי.
הבעיה כרגיל אצל רדיקלים היא בסעיף ה"הצעות לפתרון" ולא בסעיף "תיאור הבעיה". שם נראה שיש לו כרגיל בעיית הבנה.
מה גדעון לוי מציע? שיכפו על הרשתות המסחריות מכסה של שידורי איכות? מי בדיוק ישב ב"ועדה המפקחת" ויחליט מה זה שידורי איכות? האם גדעון לוי מתעלם מכך שזה בדיוק מה שנעשה ללא הצלחה? האם גדעון לוי השלים את הטרנספורמציה מעיתונאי ליברלי בסגנון שוקן אל העיתונאי הבולשביק המתגעגע לימים בהם ממשלה/מפלגה יודעת כל נהגה ביד רמה את עדר ההמון בדרך הנכונה?
אני לא מאמין ולא סומך יותר מדי על טעמם, תבונתם או כישוריהם של אותם פעילים פוליטיים דרג ב שקיבלו ג'וב נחמד ברשות השנייה. לראייה אפילו את הסמכויות המופרזות שניתנו להם, הם לא הצליחו להפעיל ולממש. אני לא חושב שצריך "ועדת קומיסרים" שתתערב ותפריע בניהול של הרשתות המסחריות. די ביועץ משפטי במשרד התקשורת שיספר להן מתי הן עוברות על החוק.
מה שגדעון לוי ואחרים לא רוצים להבין הוא ש"לא תחסום שור בדישו". אין צורך ואי אפשר לנהל יותר מדי את לוח המשדרים של הערוצים המסחריים ואת טעמו של הציבור הרחב. שידורי האיכות שגדעון לוי וגם אנוכי מתגעגעים אליהם נודדים באופן טבעי לערוצי נישה ושם מקומם. נהפוך הוא, תוכניות שמפאת איכותם האליטיסטית לא יכלו להתקיים בערוצי שידור ציבוריים רחבי יעד, יכולים עתה למצוא את מקומם ולהגיע לאותה נישה זעירה הצורכת אותם. אם ערוצי הנישה האלו לא "תופסים", משמע או שהתכניות לא מספיק טובות או שאין להן מספיק קהל.
הדרך הנכונה היא לדרוש את תכניות האיכות ולא להתנפל בזעם עקר על הרשתות המסחריות.
באשר לאיכויות הנשגבות מן העבר, מי שמתגעגע לאיכויות התרבותיות של ירון לונדון יכול לראות אותו כמעט כל ערב בערוץ מסחרי. התכנית שלו לא שונה או טובה באופן מובהק ממתחרותיה. מה שמרמז שאולי ההעדפה (גם שלי) לירון לונדון היא יותר גילית מאשר איכותית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש