 |
יש לנו ראש ממשלה ושר אוצר שאוחזים בגישתו של המילטון לצימצום ההתערבות הממשלתית בשוק, למה להיטפל לאנשי קש באוצר ? זה נראה לי סידור מאוד נוח לתקוף אוסף של פקידים חסרי שם, אבל בסופו של יום הממשלה בוחרת מבין כל התסריטים המוצעים לה להאמין לאוצר. באותה המידה הם יכלו גם לשנות את החוק ולקיים גידול גבוה יותר. ישנה כיום ממשלה ימנית מבחינה כלכלית, פלא שלא הורידו את רף הגידול עוד.
"שר האוצר רוני בר-און הבטיח ... שתוקם וועדה לבחינת שינוי תקרת גידול ההוצאה" - אם הובטחה ועדה והשר לא קיים, איך תאשים את האוצר ? האם האוצר סיכל את הקמת הועדה ? או שאולי השר התחמק מכך כי הוא אינו מעוניין להעלות את השיעור ?
"שימוש בנתונים מוטים, הרתעה פסיכולוגית ואיומים עקיפים אינם חלק ממשחק הכוחות המותר בין הפקידות ונציגי הציבור" - לנבחרי הציבור יש נטיה לאמץ חשיבה לטווח קצר, מה שיוצר בד"כ חוב לטווח ארוך ע"ח הישגים קצרי מועד. חלק ניכר מהתסריטים שהצגת נחשבים כסבירים ע"י האוצר, לכן קצת קשה לראות בזה איום. ראוי שהדרג המקצועי יציג את ההשלכות של ישום מדיניות המתחשבת בעיקר בטווח הקצר, גם הגיוני שיציגו דברים מידיים ותסריטים קיצוניים יחסית. חברי הכנסת לא יתרשמו מעליה של עשרה אחוז בחוב החיצוני. בסופו של דבר ההחלטות נעשו ע"י נבחרי הציבור, לאור כל הנתונים שהצגת של מומחים שונים.
"ומצאו שמידת הריכוזיות של האוצר בקביעת התקציב גבוהה מאשר בכל מדינות ה-OECD, למעט מדינה אחת" - מי המדינה הנותרת ולמה אנחנו אמורים להסיק מכך שאנחנו פועלים לא נכון ? מעבר לכך, מדינות רבות בOECD חברות גם באיחוד האירופאי למשל, שמטיל מגבלות קשות על גרעונות וחובות (וגם אי אפשר סתם להדפיס כסף), לכן לממשלה מראש אין את הכוח להזיק יותר מדי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש