 |
|
 |
||
|
||||
 |
המחבלים שנותרו בחיים מספרים על המחבלת דלאל אל מאגרבי. לא פיוטי כ"כ, אבל עם נגיעות של פנטזיה- מתברר שהם שטו בסירה יומיים ואיבדו את הכיוון, עד שהגיע דולפין ואמר להם: 'הנה פילסטין, שם!' וישוטו לפי הוראות הדולפין ויגיעו ארצה פילסטין. (ומי שיש לו בעיה עם הסיפור הזה, שישתה את המים של הירקון!) אבל מיד אחר-כך יש תיאור של חילופי דברים, (אולי אפילו אמיתיים), בין גייל רובין ז"ל, לבין הרוצחת דלאל, בשניות שלפני הרצח: "האחות דלאל אל מגראבי שוחחה עם העיתונאית האמריקאית. לפני שהרגה אותה, דלאל שאלה: איך נכנסת לפלסטין? [גייל] ענתה: הם נתנו לי ויזה. דלאל אמרה: קיבלת את הויזה שלך ממני, או מישראל? יש לי זכות לארץ הזאת. למה לא באת אליי? ואז דלאל פתחה עליה באש. אנחנו צריכים לזכור את הדברים האלה כמקרים... כחוויה אנושית" |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהדולפין לא היה מעודכן. המחבלים רצו להגיע לתל אביב (זאת הסיבה שהם השתלטו על האוטובוס, וכדי למנוע זאת עצרו כוחותינו את האוטובוס באש בצומת גלילות). הסיבה שהם נחתו במעגן מיכאל היתה תחנת הכח בחדרה, שאז היתה בשלבי בניה. הדולפין, שלא ידע על בניתה של תחנת הכח בחדרה, סבר בטעות שארובתה היא ארובת תחנת הכח רידינג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון, הדולפין כיוון אותם באופן מדויק, רק שביבשה הם לא מצאו מדריך ושוב תעו בדרך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |