 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא בטוח שהבנתי את הטיעון, אובאמה "רע לשחורים" בגלל ש 1. "בין כל נושאי המשרה הרשמיים בכל שלוש זרועות הממשל האמריקאי, הנשיא הוא בעל התפקיד הכי פחות רלוונטי לעסוק בענייניה של הקהילה השחורה" 2. "הטיה הגזענית, שאפיינה את הדורות הקודמים, התחלפה בהטיה תודעתית" הרי כל טענה בפני עצמה היא מגוחכת (גם אם זה התפקיד הכי פחות רלוונטי, איך בחירתו של מקיין תטיב עם השחורים יותר מבחירתו של אובאמה? ואם ההטיה היא תודעתית, איך בדיוק תזיק בחירתו של אובאמה?) אבל כשמחברים אותן ביחד מקבלים סתירה פשוטה (אם הבעיה היא תודעתית, אין משהו שיעזור יותר מפתרון תודעתי). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איפה נאמר שהוא "רע לשחורים"? מקסימום נאמר שהוא לא יצליח לסייע להם כפי שהיה רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה זה כתוב בכותרת? פשוט לא קראת טוב, תודה, וזהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי טוב מאד, תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו לא, נפלת במלכודת סמיילי! :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שאני הבהרתי מראש ש"אני לא בטוח שהבנתי את הטיעון"1 ומי שלא מבין אותי בדרך כלל טוען להבהיר שהוא בטוח שהוא הבין ואני.... יחי ההבדל הקטן. 1 ואני עדיין מחכה להסבר, אם כי ככל שעובר הזמן הספק שלי בקיומו של הסבר הולך וגדל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבירו לך שזה לא הטיעון. אתה מתעקש שהכותב טוען ש'אובאמה רע לשחורים' (לעומת מקיין), למרות שברור שלא זו היתה כוונתו (שאותה ניסו לבאר לך מספר פעמים). אם אתה ממשיך לחכות להסבר לטיעון שלא היה, נראה לי שאתה צודק והוא באמת לא יגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה "הסבירו לי"? מה כן הטיעון? מה הקשר בין פסקת הפתיחה (שמציגה שאלה שכנראה לא שייכת למאמר) פסקת הסיום (שמציגה מסקנה שכנראה לא שייכת למאמר), לבין שאר המאמר (שמציג טיעונים שלא שייכים לפתיחה ולסיום שלו)? מוזר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 485427 תגובה 485429 תגובה 485465 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא הסבר: שתי התגובות הראשונות שאלו שאלה (והתעלמו מהתשובה שנתתי), והאחרונה ענתה לשאלה אחרת לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש התגובות אומרות אותו דבר - כוונת המחבר היתה לשאול עד כמה בחירת אובאמה לנשיא עשויה להשפיע (או לא להשפיע) על מצב השחורים בארה"ב באמת לא ברור לך שזה מה שהמאמר מתכוון לבחון ולא את השאלה מי עדיף לשחורים - אובאמה או מקיין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם האלה שלא נשאלה: מי עדיף לשחורים-אובמה או מקיין- אייננה מובילה בהכרח לתשובה שאובמה רע לשחורים. יכולה לצאת התשובה ששניהם טובים לשחורים למרות שמקיין עדיף. האם זה אומר שאובמה רע לשחורים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא הבהרתי את עצמי מספיק טוב. אני חושב שמחבר המאמר שאל עד כמה בחירת אובאמה לנשיא עשויה להשפיע (או לא להשפיע) על מצב השחורים בארה''ב (בפסקת הפתיחה), ענה לשאלה בספקנות רבה (בפסקת הסיום) והוסיף עוד טיעונים (באמצע המאמר). מה שאני לא מבין הוא איך מהטיעונים האלה הוא מגיע לתשובה שהוא הגיע אליה. ההסקה הלוגית הזאת פשוט לא ברורה לי, הטיעונים נראים לי כטיעונים לשאלה אחרת בכלל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 485420 טענת 'אני לא בטוח שהבנתי את הטיעון, אובאמה "רע לשחורים" בתגובה 485637 אמרת 'רק שאני הבהרתי מראש ש"אני לא בטוח שהבנתי את הטיעון" ואני עדיין מחכה להסבר, אם כי ככל שעובר הזמן הספק שלי בקיומו של הסבר הולך וגדל עכשיו אתה אומר שאתה מתייחס לשאלה 'עד כמה בחירת אובאמה לנשיא עשויה להשפיע (או לא להשפיע) על מצב השחורים בארה"ב' ולא לטיעון המקורי לגבי השאלה האם גוף המאמר מוביל למסקנה שהכותב הגיע אליה בסופו, אתן לכותב המאמר או למגיבים אחרים לענות. הזדעקתי רק לגבי הטיעון המקורי שלך ותשובות שקיבלת או לא קיבלת עליו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, לא העתקתי את כל הפסקה הראשונה, אלא התייחסתי ישירות לכותרת של המאמר (לא אני בחרתי את הכותרת, אבל מי שבחר אותה הרי בחר לסכם את הטענה בצורה הזאת, ואם ככה הוא בחר, אז לא צריכה להיות לו בעיה שגם אחרים בוחרים לסכם את הטענה שלו באותה צורה בדיוק), אבל הרי ברור (ולו רק מזה שחזרתי על זה חמש פעמים) שאני מתייחס למה שנכתב במאמר ולא רק לכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאלת: איפה נאמר שהוא "רע לשחורים"? ענית: בכותרת. נשאלת: איפה בכותרת? לא ענית על השאלה. הכותרת היא "אובאמה טוב לשחורים?". שאלה שגם התשובות "לא מספיק", "לא באופן משמעותי", "באופן זניח לעומת המועמדים האחרים" או סתם "לא", לא מעידות על כך שהמסקנה היא שאובמה רע לשחורים. זה לא נאמר בכותרת. במאמר יש שאלה "אובאמה טוב לשחורים?". לאחר מכן יש סקירה של מצב האפליה בארה"ב, עפ"י פרשנותו של הכותב. בסוף יש תשובה לשאלה שנשאלה בתחילת המאמר. התשובה היא "אני בספק" ולא "להיפך! הוא יהיה רע לשחורים!". או שאתה חושב שהמסקנה "אובאמה רע לשחורים" מובלעת במאמר ולכן טעית כשענית "בכותרת" או שלא קראת נכון את הכותרת ולכן טעית. בכל מקרה, טעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהסברתי את עצמי ואת מה שמציק לי כבר שלוש פעמים: תגובה 485459 תגובה 485653 תגובה 485420 אולי טעיתי (זה אנושי, וזאת לא הפעם הראשונה או האחרונה שזה קורה לי), *מראש הבהרתי שלא הבנתי את הטיעון*, אבל אני חושב שהדבר המנומס הוא להסביר למי שלא הבין, ולא סתם לצחוק אליו. בקיצור, מה הקשר בין "סקירה של מצב האפליה בארה"ב, עפ"י פרשנותו של הכותב" לבין המסקנה של הכותב או השאלה שהוא האלה בפתיחת הדיון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טענת שלא הבנת את *הטיעון שאובמה רע לשחורים*. אמרו לך שוב ושוב שזה *לא הטיעון* של כותב המאמר, ושהסימוכין שהבאת (כותרת המאמר) אינם טוענים את מה שהבנת. אני חושב שאתה מקבל את התיקון הזה, אבל גם כשאתה כבר אומר "אולי טעיתי" אתה מוסיף "מראש הבהרתי שלא הבנתי את הטיעון" ומשמיט את "... שאובמה רע לשחורים". זה יוצר עוד קושי כי מדובר ברמה שונה של אי הבנה, סמנטית לעומת רעיונית. אם אני טוען שאולמרט1 קירח ואתה עונה "לא הבנתי את הטיעון שאולמרט חייזר", אני בראש ובראשונה אטרח להסביר שזה לא מה שטענתי. אם אתה אומר רק "לא הבנתי את הטיעון" אנסה להסביר למה אני חושב שהוא קירח. אני לא ראיתי שמישהו צחק עליך, אבל העיקר הוא שהמשפט האחרון בהודעה שלך אכן פותח פתח לדיון קצת יותר פורה במאמר, ואני מציע שנתקדם. ____________ 1- אילוסטרציה, אילוסטרציה, לכאורה, לכאורה, סרק, סרק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא יודע מה אתה רוצה ממני. אני שואל את אותה שאלה כבר כמה פעמים, בהתחלה, כנראה, הניסוח לא היה מובן1, בהמשך הסברתי את עצמי, פעם, פעמיים, שלוש פעמים... בשורה התחתונה, השאלה שלי נשארה פתוחה ללא עונה. והדרך הכי פשוטה להתקדם היא פשוט לענות לה2 ולא להטיף מוסר. 1 בגלל שחטאתי בשימוש באותו קיצור בו השתמש כותב המאמר בכותרת של המאמר עצמה. אם הבנת את המאמר, לא צריכה להיות לך בעיה להבין את השאלה שלי, ואם לא הבנת את המאמר, אז תשאל גם אתה. 2 ואתה הרי יודע את התשובה, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי לעזור. כשלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כל חלקי המאמר מחוברים ביניהם היטב ובצורה הגיונית. אין צורך שיהיו ערוכים בצורה סכמטית קפדנית - שאלה-טיעונים-מסקנה, כפי שמקובל במאמרים העוסקים במדעים המדוייקים - ובכל זאת המאמר הזה מסודר כך, פחות או יותר. יזהר אומר, אם לפשט ולקצר - שהעובדה שיש בארה''ב בפעם הראשונה מועמד ריאלי שחור מעוררת התרגשות רבה ותקוות רבות, מה גם שזהו מועמד כריזמטי ראוי ומלהיב, מין ''משיח קודשנו'', שנראה כאילו למרות היותו בן אנוש - הוא בנוי למשימה הגדולה. אבל, אומר יזהר - ההיסטוריה של השחורים בארה''ב היא כה טראגית, והשפעתה על ההווה היא כה עמוקה, שאפילו נשיא שחור, ואפילו אובאמה שמו - אולי לא יוכל לה ולנזקיה הבלתי-נמחים. ויזהר מסיים בנימת ''ימים יגידו'' ספקנית מאוד, כלומר - אין כל אפשרות חיזוי מנקודת המוצא הנוכחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודרך אגב: המשפט "אובאמה טוב לשחורים?" הוא פארפראזה על אחת מסיסמאות הבחירות של בנימין נתניהו בשנת 1996: "נתניהו טוב ליהודים". זהו השם המקורי שנתתי לקובץ, אך לא הבחירה שלי בשם המאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי לראובן, היו הרבה ססמאות בחירות1 בהרבה מערכות בחירות בהרבה מדינות. בחרת2 דווקא בסיסמא הזאת מסיבה מסויימת, לא? בכל מקרה, אם אתה כבר כאן, האם האלמוני קלע לדעתך? 1 ואתה בטח זוכר שהאמורה לא היתה סיסמא של נתניהו, אלא סיסמא של חב"ד. 2 אתה, או העורך, או מי שיהיה, מבחינתי כקורא זה קופסא שחורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיסמה אכן פורסמה בשלטים של חב"ד, במימון המיליונר היהודי-אוסטרלי יוסף גוטניק, למי שזוכר. אבל כידוע, בפוליטיקה שום דבר אינו מקרי. לעניין פרשנותו של האלמוני: באופן כללי אני מסכים. אציין רק שהבעיה אינה עם אובאמה עצמו. בשיטת הממשל האמריקנית, ובהינתן שמדובר במדינה ענקית המונה 300 מיליון תושבים, יכולתו של הנשיא להשפיע על חייהם של האזרחים מועטה הרבה יותר משחושבים (אלא אם האזרח הוא במקרה איש המשמר הלאומי, או אז הנשיא יכול להשפיע ישירות על חייו בצורה של צו מילואים של שנה וחצי בעיראק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אז אם כך: 1. אשמח לקבל הסבר איך הטיעונים מגיעים למסקנה. 2. אתה באמת חושב ש"אני בספק אם מועמד פוליטי הוא המשיח הכל יכול שישנה את ההיסטוריה כמו שתומכיו טוענים" היא טענה שחלה עליה חובת הנמקה? משום מה נראה לי שזאת צריכה להיות ברירת המחדל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם המאמר לא ברור דיו אז אין לי מה להוסיף. 2. מסתבר שמה שנראה לך ולי כמובן מאליו אינו כזה כלל וכלל בעיני מיליונים רבים בעולם כולו. כשרואים את רמת ההערצה לה זוכה אובאמה בארה"ב ומחוצה לה (לעצרת שהוא ערך בברלין בשבוע שעבר אין תקדים בהיסטוריה של מועמדים לנשיאות), השאלה היחידה שנותרת פתוחה היא לא אם אנשים מאמינים שהוא המשיח אלא האם הוא עצמו עלול להאמין בכך בסופו של דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. יש לך תחושה שאובאמה עלול להאמין שהוא המשיח? כי זה באמת מסוכן מאוד. (שדאלה אמתית, כי לי הוא עדיין לא כל כך ברור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד עכשיו אובאמה עשה עלי רושם של איש רציני עם שתי רגליים על הקרקע, איש שמסוגל להפריד בין מציאות לפנטזיה. יחד עם זאת, זה אנושי לחלוטין כאשר אדם זוכה להערצה כה רבה וכה חסרת גבולות, שלאט לאט הוא יתחיל להאמין בדימוי הציבורי שלו, בבחינת: "אם כולם חושבים שאני כל כך טוב, אז כנראה שאני באמת כזה...". זו תופעה שנפוצה גם אצל פוליטיקאים אך גם בקרב כוכבי קולנוע, זמרים, אילי הון ואנשי טלוויזיה. כמובן, זה לא בדיוק המשיח, אבל מצד שני אם יש מישהו שקרוב בעולמנו למשיח הרי שזהו נשיא ארה"ב. הוא אמנם לא יכול להפוך את כל המתים לחיים, אבל הוא יכול להפוך את כל החיים למתים, וזה די קרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאובאמה עד עתה זכה לנצחון קל מאוד על קלינטון בתוקף טעות פטאלית שעשו הקלינטונים. כפי שכבר צויין, הקלינטונים הימרו חזק מאוד על הקלף השחור (קלינטון כנשיא השחור וכו') תוך שהם מניחים שאובמה הוא מועמד שוליים שאין צורך להתחשב בו. זוהי מסוג הטעויות הנגרמות ע''י אקראיות הגורל והנסיבות, שאי אפשר להמנע מהן. בכל אופן לאחר שהקלינטונים ויתרו על תמיכת אותו חלק של מעמד ביניים לבן החושש מן השחורים, לא ניתן היה להפוך את היוצרות ואת כיוון הארועים כאשר התברר שהקולות השחורים שהיו צריכים לפצות על האובדן הזה הולכים לאובאמה. המאבק מול מק-קיין הנקי בינתיים מטעויות פטאליות כאלו יבחן בצורה יותר עמוקה את האינטלגנציה, הרצינות והעמידות של אובמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אובמה מתחיל לחטוף מכיוון מחנה מק-קיין. מסע בחירות לנשיאות ארה"ב אינו טיול אחה"צ קליל בשום מקרה. נראה שמסע הבחירות יותר משהוא נועד לחשוף עמדות ונטיות של המועמדים, הוא נועד להעמיד בפניהם משוכה שתבטיח שהנבחר יהיה לכל הפחות בעל יכולות שכליות ואנושיות מעל רמה מסויימת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר לא במועמד בודד, אלא במערכת משומנת שפועלת לטובתו. הנה כמה מספרים על מצב התחרות, נכון לעכשיו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מערכת משומנת'' פרושה אנשים שעובדים לטובתו ועבורו. בחירת האנשים הנכונים לצוותו היא נקודת מבחן חשובה במיוחד עבור נשיא מועמד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בוודאי נכון, ובאמריקה עניינים כאלו תלויים גם בכמות הכסף שצובר המועמד: מעניין שהאסטרטגיות של שני המועמדים שונות: מקיין משקיע בפרסום בעיקר בטלויזיה, אובמה בהגעה פיזית אל הבוחרים הפוטנציאליים בעזרת אלפי עובדים, מיליוני מתנדבים ושימוש נרחב ברשתות חברתיות באינטרנט. מקיין מתרכז במספר מדינות מפתח, אובמה מתפזר על פני מדינות רבות. בתקופת הפריימריז, אמריקאים רבים אמרו שקרבות ההתשה המלוכלכים בין שני המועמדים הדמוקרטיים משחירים את תדמית המפלגה ונותנים יתרון גדול לרפובליקנים. משום מה, הזמירות האלו השתנו, וכעת אומרים שמטות הבחירות של קלינטון ואובמה התחשלו וצברו נסיון מתוך המאבק הקשוח והחתירה להביא מצביעים רבים ככל האפשר לקלפי, ושמנגנון הבחירות הדמוקרטי, שאוחד, פיתח יכולות לוגיסטיות מרשימות שישמשו אותו מעתה במערכת הבחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק רציתי לספר לכם (ולמס ההכנסה) שהימרתי על נצחונו של אובמה (מקבלים 40 סנט נוספים על כל 60 סנט של השקעה במועמד) - דרך אתר שנקרא intrade.com. האמת היא שזה לא בדיוק הימור, זה נקרא prediction market, כשההבדל העיקרי הוא שאת השערים קובעים אלפי משקיעים אינדיבידואליים ולא צמד כרישי הימורים שגורפים לכיסיהם רווחים שמנים מעמלות, ושסכום הזכיות תמיד שווה לסכום הכספים שהושקעו - בניכוי עמלה צנועה יחסית (בלי מרכאות), של כמה שברירי אחוז, למפעילי השוק. בקיצור, כלי מעניין לחיזוי אלטרנטיבי של תוצאות בחירות שלא על פי סקרי דעת קהל. להתראות בסעודת השחיתות (אם יסתבר שחזיתי נכון) או בטקס אכילת המגבעת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה סעודת השחיתות? אתה אמור לערוך כנס איילים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הבחירה של סגנית הנשיא המיועדת של מק'קיין, אני מקוה שהבחירה שלך תתברר כמוצלחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למירע הבנתי בהימורים, ליין של 61:38 לטובת אובמה משמעו שתקבל רק 62 סנט לדולר באם תזכה, לעומת 160 סנט רווח לדולר למי ששם עכשיו את כספו על מקיין. אני מאמינה שפער ענק זה ביחס ההימורים יצטמצם בהדרגה עד לכמעט שיוויון. בסה"כ מדובר בכסף ובתאוות בצע. גם בתחום זה בולטים הרפובליקנים. נכון שאובמה מוביל כעת בסקרים (בנקודות בודדות בלבד) אבל המירוץ האמיתי ייפתח רק בתום הוועידה הרפובליקנית. מכונת התעמולה המרושעת אך היעילה שלהם כבר הכניסה לבית הלבן טיפוסים שנואים בדעת הקהל כדוגמת ניקסון ובוש הבן (בקדנציה השניה). על אחת כמה וכמה גיבור לאומי וסבא חביב. במיוחד שהגזענות לא פסה מהעולם, ובארה"ב בפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגזענות ודאי לא פסה מהעולם, אבל השוביניזם עדיין חזק ממנה. אי לכך אין לדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקיין עדיין נחשב במגדר הגברי. קשה להאמין שהשובניזם יכה בו מעבר להשלכות הוריקאן ''גוסטב''. מעבר לגדר ה''פוטבול מאם'' ממתינות עשרות מיליוני נשים לאחת שתייצג אותן. עם ליפסטיק, בניגוד לפיטבול. שרה מאלסקה בהחלט יכולה לשאת את המשא. (אני לא סובלת את אובמה. הוא נשמע לי כמו שימון פרס באחד הקמפיינים בעבר. המון רוח וצילצולים ומעט מאוד תוכן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די מתאים לך לתמוך בג'ורג' דבליו מקיין ובסגניתו הציידת האובססיבית.על פי הסיפורים, במישרדה לא מרגישים אף פעם לבד; תמיד מביטות עלייך מהקירות עיניים של חיות . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי אזרחית ארה"ב דווקא היה מתאים לי לתמוך בקלינטונית. לפחות בגלל סעיף אחד במצעה - עניין ביטוח הבריאות לכלל. מכיוון שבתוך עמי אני יושבת, ובישראל, עיקר מעייניי מרוכזים בשאלה מה טוב ליהודים (במזה"ת. לא בברוקלין). במבחר בין אובמה למקיין האחרון עדיף. לו רק בשל העובדה שוותיק הקרבות הזה רואה נכוחה את הסכנה שבאטום האיראני. היותה של הסגנית המיועדת ציידת מועדת אינו מרנין את לבי. מאידך, כושרו הרטורי של אובמה, אישיותו הכובשת, האינטלקט השופע, גם לא מעידים מאומה על תפישת המציאות ויכולת הביצוע. לדוגמה: הצהרותיו כי יפעל לבטל את יבוא הנפט מחו"ל לארה"ב בתוך עשור שנים, לצד התנגדותו העקרונית להרחבת הקידוחים במדף היבשתי בחופים. עוד ראיה להיותו פוליטיקאי מחונן בהרבה פקה-פקה אבל במנותק מההווה והעתיד הקרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להתאפק מלציין כי גם תחזיתי זו לגבי המירוץ העומד להתאזן בעקבות הועידה הרפובליקנית ואפקט הוריקן שרה פאלין מתממשת. כרגע, פחות משבוע לאחר, כבר השתנה יחס ההימורים באתר בצורה דרמטית. מ- 61:38 ל- 54:45. ותודה לאלמוני שהסב צומי לעשיית כסף קל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאפול על חוטמי במסגרת השינה הגדולה, ברצוני לציין דבר-מה. לפני זמן מסוים הוצגה כאן באתר התראה ותחזית לכאורה על הבחירות בארה''ב. התנגשתי קלות בהימור המוצע באתר. למעשה הצעתי את ההיפך הגמור ממה שאמר אותו אייל אלמוני. כרגיל אצלי צדקתי בגדול. ומצידי, שהעורכות ויתר הצדיקות הנסתרות תחת ניקים שבלוניים של אלמוניות יכסחו אותי בהתלהבות השמורה לחד-אימהיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי, העורכת היחידנית מגיבה בגאון ובששון תחת ניקה-שלה בלבד. נראה לי שאני יודעת גם מיהי המגיבה שהיתה היום "אלמוניה לרגע", או משהו כזה, ואני יכולה לגלות לך: היא בכלל לא צדיקה, להיפך - היא אוהבת לפת וקולרבי, מה שמוכיח כאלף עדים שהיא רשעה גמורה. וכן גם, אני יודעת בערך מי אני, וזו הזדמנות לגול אבן כבדה: אני האשה שנראתה אחרי הלידה השישית טוב כמו שהקנדידטית פיילין נראית אחרי הלידה החמישית, והתקשורת לא עשתה שום רעש ושום רוח בשום מקום. אין צדק בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אהיה מועמד לנשיא- אקח אותך כסגנית ואז יהיה גם רעש וגם צילצולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוותר על הסגנות ואתה אל תהיה נשיא. לדעתי מה שאתה עושה כאן חשוב יותר, וזה ברצינות. (ואני בספק, אגב, אם קיים מישהו בעולם שיוכל לשקם את הדימוי הנשיאותי-טמבלי אחרי עידן בוש) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי וזה היה נכון; הזכרון של הציבור כל כך קצר במיוחד בארה"ב שם מוכרים לך נשיא כמו מוצר צריכה. לא אתפלא אם יגיע עוד "אדם פשוט ושורשי כמונו" לנשיאות -ראית ודאי את הסרט "האיש משם". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתכוון ל "להיות שם" אז האיש שהורץ לנשיאות דווקא *נחשב* לאדם מעמיק ומשכיל, ולא לפשוט ושורשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. את הדוגמה הבאתי לסינטטיות של המועמדים לנשיאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פספסת את ההאשמה הטיפשית שלה - היא לא טוענת שאני (או טלי וישנה?) מתחזה לאלמונית, אלא שאת ושאר האלמוניות חד-הוריות. וכרגיל, היא מסתמכת אך ורק על עובדות ונתונים קיימים (ביקום מקביל, אבל קיימים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לגבי זה נכון. אני אם חד הורית לכמה וכמה עצים שיש לי בחצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח גנבת זרע לאיזה ברוש תמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברוש ולא תמים. והוא ידע טוב מאוד שאני לא נזהרת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) דיברת על קירחים. מי צריך לסרק אותם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה ראית טיעון של 'אובאמה רע לשחורים'? הסאבטקסט מבחינתי היה - 'אין ספק שבחירת נשיא שחור הינה הישג מסוים לשחורים, אבל האם בחירתו תביא לשינוי *משמעותי* במצב השחורים בארה"ב?' גם שאלה זו לא נענתה בלאו מוחלט אלא נשארה פתוחה. אני זוכר שאלה דומה שנשאלה על השפעת בחירת גולדה לתפקיד ראש הממשלה על זכויות הנשים בארץ, כאשר גם אז התשובה שניתנה (לא זוכר ע"י מי - מישהו בתואר הראשון שלי) שההשפעה היתה שולית מכפי שניתן היה לצפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותרת של המאמר היתה "אובאמה טוב לשחורים?" פסקת הפתיחה שלו היתה "כיצד תשפיע נשיאותו של ברק אובאמה, אם ייבחר למשרה הרמה, על מצב השחורים באמריקה?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותרת מן הסתם היתה אלוזיה לססמת בחירות מסויימת מישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל היו בישראל הרבה סיסמאות בהרבה מערכות בחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על האינפורמציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מהכותרת הזאת אתה מסיק שיזהר טוען שאובמה רע לשחורים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותרת: "אובאמה טוב לשחורים?" הפסקה הפותחת: "כיצד תשפיע נשיאותו של ברק אובאמה, אם ייבחר למשרה הרמה, על מצב השחורים באמריקה?" הטיעונים: 1. "בין כל נושאי המשרה הרשמיים בכל שלוש זרועות הממשל האמריקאי, הנשיא הוא בעל התפקיד הכי פחות רלוונטי לעסוק בענייניה של הקהילה השחורה" 2. "הטיה הגזענית, שאפיינה את הדורות הקודמים, התחלפה בהטיה תודעתית" המסקנה: "אודה ואומר: אני ספקן מאוד ביחס לכך" ואני אומר, מאותם טיעונים ממש אפשר היה להגיע למסקנה הפוכה לגמרי. אני לא אומר שהמסקנה שלא לא נכונה, אלא שהטיעונים שהוא הביא לא מחזקים (או מחלישים) אותה, והתחושה שלי היא שהמאמר התחיל מהמסקנה, ממנו נכתבה השאלה, ובאמצע סתם הודבקו טיעונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שתקופת נשיאותו של לינדון ג'ונסון סותרת את הטיעון הראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט, נמק והסבר בבקשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הכוונה בקשר לג'ונסון, לא בקשר לסמיילי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתקופת כהונתו כנשיא הביא ג'ונסון לחקיקת חוקים המבטלים את אפליית השחורים במדינות הדרום (חוקי ג'ים קרו) שעיקרו מתוכן את התיקונים ה14 וה15 לחוקה האמריקנית. החקיקה באה כמענה למדיניותו ה"רדיקלית" של מרטין לותר קינג שיזם התנגשויות עם הרשויות במדינות הדרום, נכנס לכלא על הפרתו את החוקים המקומיים וסירב להשתחרר בערבות. ההתנגשויות של התנועה לזכויות האזרח זירזו את התערבות המימשל הפדארלי - דבר לא טריביאלי לאור חוסר מעורבותו לפני מלה"ע השנייה ומעורבותו החלקית והלא מספקת אחריה ולאור העובדה שבשני בתי הקונגרס היה לובי דרומי שניסה למנוע את החקיקה בפיליבאסטר ובאמצעים אחרים. ג'ונסון היה יכול להיות רוזבלט השני לולא מלחמת ויאטנם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה צודק. נשיאים כמו ג'ונסון, ושינגטון, ג'פרסון, ג'קסון, ת' רוזבלט, לינקולן, וילסון השפיעו לא מעט על אף שכיהנו 8 שנים או פחות. מידת ההשפעה תלויה באישיות עצמה ולא רק בהגדרות התפקיד. יש לי כמה הערות בקשר למאמר: א. אחוזי הכליאה בקרב השחורים הם פי 4 משיעורם באוכלוסיה. שיעור האבטלה בקרבם הוא פי 2 משיעורם באוכלוסיה. מהי העובדה החשובה כאן? האם כל אחת מהן או אולי דוקא הקשר ביניהן. אם נבדוק את אחוזי הפשיעה בישראל, בבלגיה או בכל מדינה מאחרת ע"פ חלוקה סוציו-אקונומית, האם נקבל תוצאות מאוד שונות? האם הנושא כאן הוא דוקא עניין הגזע? צריך גם להיזהר מן ה"עובדות הסטטיסטיות" מפני שסטטיסטיקות הדמוגרפיות נשענות לפעמים על הגדרות די בעיתיות. האם העובדה שקבוצה המהווה 13% מן האוכלוסיה מוחזקת כאחראית ראשית לפשיעה בארה"ב אינה מעוררת תמיהה? ב. התפיסה האמריקנית בעניין הפשיעה היא תחיקתית (לגיסלטיבית) ולא חברתית. הם מתענינים מה אומר החוק הכתוב על עובדות הפשע וטיב ההוכחות ופחות במניעי הפשע, סיבותיו וההקשר הרחב שלו. אם יש בעיה מהותית בכך שכל כך הרבה מן הנענשים הם שחורים הרי שיש בעיה מהותית בעצם התשתית של המשפט האמריקאי משום שהוא כלל אינו רשאי להתיחס לאספקט הזה. וכאן צריך להאיר ש"racial profiling" הוא מושג יפה אלא שבהקשר האמריקני הוא מציין דבר אסור מכל בכל. ג. נראה לי שיזהר איחד שני סוגים שונים של גזענות וכך הגיע להשוואה המופרכת בין הגזענות האמריקנית לגזענות הנאצית. ישנה הגזענות הרדיקלית בצורותיה המודרניות והישנות המצמידה לגזענות האישית תאוריות "מדעיות/דתיות" המוכיחות את הצורך להיפטר באופן רדיקלי מקבוצה כזו או אחרת משום שהם מהווים סיכון קרדינלי לטובת הכלל (מעין "פצצת זמן מתקתקת"). זוהי גזענות חריגה ומסוכנת שאפשר וצריך להילחם בה ללא רתיעה. מצד שני ישנה עוינות אישית מתוך חרדה כלפי מי שאינו משתייך לקבוצה שלך. זו גזענות נפוצה מאוד ויש אומרים שהיא חלק בלתי נמנע מן האופי הלהקתי והגנטי שלנו. בד"כ התוצר שלה הוא הרצון לחיות בקרב הקבוצה שלך ולמעט במגע עם קבוצות אחרות ככל האפשר. העוצמה של הנטייה הזו משתנה מאוד בין אדם לאדם והיא בעצם הגדרה של מידת הסובלנות שלו. אפשר אולי להשפיע עליה באמצעות חינוך, פירסום ושכנוע אבל מי שמנסה לעקור אותה משורש מבזבז את זמנו. בניסוח אחר, אפשר לשאול כמה משאבים צריכה מדינה להשקיע במלחמה בתופעות כמו סלקציה במועדונים או אנשים שאינם רוצים לקבל או לתת שירות לכזה או אחר? האם מישהו מכיר חברה כלשהי הנלחמת באמת ברצונם של העשירים להתגורר בקרב עצמם ולא בקרב אחיהם העניים יותר? נגד גזענות מסוג זה צריך לפעול בעיקר בדרך אחת: צריך להקפיד שהחוק והמימסד, לכל הפחות דה-יורה לא ישתתף בגזענות הזו. הפרזה במלחמה בסוג הזה עשוייה ל"הדרדר" לנסיון להכריח מישהו לאהוב מישהו. האיחוד במשתמע שעושה יזהר בין גזענות נוסח "חוקי ג'ים קרו" וה-KKK לבין גזענות פסיבית ואישית הנפוצה בקרב הלבנים של ארה"ב, היא המקור לתמיהה מדוע כל כך הרבה לבנים יכולים להצביע בשביל נשיא שחור. לדעתי אין בכך משהו כל כך מסתורי: אני מניח שאמריקנים רבים מוכנים לנשיא או רמטכ"ל שחור ועדיין לא רוצים שכנים שחורים. ד. מה יכול אובמה לעשות למען השחורים תלוי ביכולותיו וכישוריו שלא כל כך ידועים לנו. אפשר להסכים עם יזהר שסיכוייו של הנשיא אובמה בעניין זה דומים לסיכוייה של אופרה וינפרי לשפר את המצב הסוציו-אקונומי של השחור הממוצע. ימים יגידו. ה. תובנה מעניינת מפרשת אובמה יכולה להתקבל רק מנקודת מבט הפוכה לזו של יזהר: מה הביא למצב בו בחירת נשיא שחור היא אופציה? נדמה לי שמאז היוסדה של ארה"ב לא היתה שום מניעה חוקתית כנגד נשיא שחור (כפי שיש מניעה נגד נשיאים שאינם ילידי ארה"ב). מה קרה שהאפשרות הזאת הפכה לפתע אפשרית? באופן פרדוקסלי נראה לי שמה שהתרחש, התרחש דוקא בקרב השחורים ולא בקרב הלבנים. נדמה לי שבקרב חלק גדול של השחורים השתרשה התודעה שהם חלק לגיטימי של הקולקטיב האמריקני. נראה שתופעת הפנתרים השחורים והמוסלמים השחורים מיצתה את עצמה ועברה את שיאה. יש חזרה ממלקולם X אל מרטין לותר קינג, אופרה וינפרי, קונדוליסה רייס וקולין פאואל. ברגע שהשחורים עצמם יותר נינוחים בראיית עצמם כחלק מן הקולקטיב, גדל גם מספר הלבנים המוכן לראותם כך. וקולקטיב אינו יכול לבחור לעצמו הנהגה ונציגות מתוך מישהו הנתפס כבא מחוץ לקולקטיב. פרשת ג'נה לדעתי דוקא מתאימה לקו הזה. הפרשה ההיא שהתרחשה בדרום היא בעלת אפיונים של סכסוכי כנופיות נוער על רקע אתני ולאו דוקא כעניין גזעני כמו פרשת הנערים מסקוטסבורו, פרשת האוטובוסים של רוזה פארקס או פיצוץ הכנסייה בברמינגהם. ו. נראה לי שתרומה מכריעה למגמה הזו תרם צבא ארה"ב. שוב באופן פרדוקסלי, צבא ארה"ב שהיה מופרד עד מלחמת קוריאה, היה חלוץ באמריקניזציה של השחורים, תחילה כבשר תותחים ולבסוף עד לדרגת הרמטכ"ל. העובדה שצבא ארה"ב הוא בימי שגרה צבא מתנדבים שכיר גרמה לאפקט כפול. מצד אחד הוא נאלץ בסופו של דבר להפנות גם אליהם את מאמצי הגיוס שלו (שיעור המגוייסים השחורים כפול משיעורם באוכלוסיה) ומצד שני הוא היה צינור מרכזי בהזרמת שחורים למעמד הביניים (דבר שהוא בפני עצמו הוכחה לעוצמת הסגרגציה בכלכלה האמריקנית). אני חושב שאותם אנשי צבא משוחררים שמהוים חלק כל כך לא פרופורציונלי במעמד הביניים השחור הם גם אלו שהפכו את מגמת הבדלנות של השחורים. ז. למרות האמור לעיל, לדעתי הנשיא הבא של ארה"ב יהיה מקיין. נראה לי שעבור הציבור הלבן הצורך לבחור בשחור למחצה שהוא גם חסר נסיון רלאבנטי למשרת נשיא הוא גשר אחד רחוק מדי וזה מה שבסופו של דבר יטה את המאזניים של השוויון בין שמרנים לליברלים בארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני כופר במישקל הצבע של המועמד לנשיאות לגבי חלק מהלבנים שיכול להכריע את הכף. אבל אני חושב שאם אובמה לא ייבחר, זה יהיה בגלל שהוא התחיל להתרחק מהסנטימנט החזק בציבור האמריקאי נגד מלחמות עיראק ואפגניסטן לאחר שהסתיימו הפריימריס נגד קלינטון. הוא אינו יוצא מספיק (אולי זה ישתנה לאחר ועידת הדמוקרטים) נגד הקונפורמיות של הדמוקרטיים עם הנשיא והצעות החוק שלו. הוא אינו מעריך מספיק את הרגשות הקשים בציבור האמריקאי כנגד המימסדים הפוליטיים בוושינגטון ומצטייר יותר ויותר כחלק מהמימסדים הללו. שוב, יתכן והוא עושה את זה כדי לעבור את הועידה הדמוקרטית בשלום ואחריה יפנה שוב שמאלה. בכל אופן, יועציו הם אנשים שמבשרים את אותו הדבר שהיה עד עכשיו בתחום הכלכלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נדמה שמדיניות החוץ תלך ותדחק ממסע הבחירות לטובת הקשיים הכלכליים, שהולכים ומחמירים. זה אפילו לא כל כך משנה מה יהיו עמדותיו של המועמד הדמוקרטי, מפני שהאזרח האמריקאי פשוט ירצה להחליף את מפלגת השלטון שפוגעת לו בכיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילחמות בעיראק ואפגניסטן הן נושא כלכלי ראשון במעלה והרבה אמריקאים חושדים שיש מי שנהנה כלכלית מהמילחמות הללו על חשבונם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלות של המלחמות האלו די שולית בהשוואה לגדלו של משבר פוטנציאלי בשוק המשכנתאות, למשל. מלבד זאת, הסיבה העיקרית לצרות הכלכליות של ארה"ב הן לא ההוצאות (והגרעון) של ההמשלה הפדרלית, אלא דווקא החובות האדירים של האזרחים ושל החברות במגזר הפרטי, ואולי גם אלו של המדינות (states) והרשויות המקומיות. החוב של הממשל הפדרלי (שמימן את המלחמות בעיראק ובאפגניסטן) אמנם גבוה, אבל הוא עדיין נמוך מ- 70% מהתל"ג, וזה די דומה למצבן של כמה מדינות אירופיות שהצליחו להגיע לחובות דומים בלי להזדקק להוצאות בטחוניות אסטרונומיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת ניתוחים על הוצאות המילחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו מחברי המאמר לא טוענים שהמלחמה לבדה אחראית למצב הכלכלי של ארה"ב. העלות שהם חישבו (3 טריליון דולר) מתייחסת ברובה לעלויות עתידיות לכלכלה, כגון שיקום הפצועים והחזר חובות. לפי חישוביהם, המלחמה עולה בערך 300 מיליארד דולר בשנה, שהם בערך 2.5% מהתל"ג האמריקאי, כשהאפקטים העיקריים שלה הם הגדלת ההתחייבויות העתידיות של הממשל הפדרלי, אי הפניית הכספים לשימושים מועילים יותר ועליית מחירי הנפט. מצד שני, ייתכן שייצור כלי נשק והרחבת השירות בצבא נתנו עבודה לאנשים רבים שאלמלא כך היו מובטלים. כיון שמוסכם על כולם שעליית מחירי הנפט איננה הגורם העיקרי למשבר הכלכלי הנוכחי (בעיקר מפני שכיום, בניגוד לשנות ה- 70, רוב הכלכלה במדינות מפותחות מבוסס על שירותים ולא על תעשיה), וכיון שמשבר האשראי לבדו כבר הביא להפסדים (מיידיים, לא עתידיים) של מעל 400 מיליארד דולר עד עכשיו, בתוך תקופה של בערך שנתיים, הרי שתפקידה של המלחמה כנראה איננו משמעותי ביצירת המשבר. משבר האשראי נגרם ברובו בגלל צריכה בלתי מרוסנת של האזרחים הפשוטים, ולא בגלל המלחמה. אמריקאים רבים הוציאו בכל חודש יותר מאשר הרוויחו, כדרך חיים, וזאת על ידי משכון בתיהם בתמורה להלוואות לצורך צריכה שוטפת, תוך אמונה שמחירי הבתים יעלו לנצח. לכן, שיעור החסכון בארה"ב הוא שלילי כבר מזה כמה שנים. ומה שרלבנטי לענייננו יותר מכל הוא, שכשלאזרח האמריקאי רע (בגלל מצב כלכלי שהוא עצמו הביא על עצמו, במידה רבה), הוא מחפש אשמים, והממשלה היא תמיד הראשונה בתור. כל זה לא בא להכחיש את העובדה שחובות המלחמה בהחלט מחלישים את ארה"ב, מפני שהם הופכים את הממשלה שלה לתלויה במימון זר, מה שרע לאמריקה. אלא שבבחירות האלו לא זו הנקודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, הוצאות המילחמה שהמחברים מציינים הן הוצאות ענק. הם מציינים שגם אם ארה"ב תצא מחר מעיראק ומאפגניסטן, היא תיאלץ לשאת בהוצאות נגזרות בארה"ב עצמה. שנית, למלחמה בעיראק היתה השפעה מכרעת על עליית מחירי הנפט. שלישית, כתבת: "משבר האשראי נגרם ברובו בגלל צריכה בלתי מרוסנת של האזרחים הפשוטים, ולא בגלל המלחמה. אמריקאים רבים הוציאו בכל חודש יותר מאשר הרוויחו...". זה מסביר לי את ההנמקות של שיר האוצר ספיר ואנשי משרדו באמצע שנות ה-60 למיתון שהשיתו על המדינה. הם טענו שהאזרחים צורכים יותר מדי. מזל שיש אמריקאים פשוטים שאפשר להאשים אותם. האזרחים האמריקאים הפשוטים היו מושא ההתנהגות של המוסדות הפיננסיים שהובילה למשבר. המשבר הפיננסי נוצר עקב ביטול הרגולציות בזמן מימשלי רייגן וקלינטון והאתוס של קהיליית העסקים האנריקאית בכלל והפיננסים בפרט של רידיפת בצע ללא גבולות וללא אחריות. מזכיר לי את התקופה בה הבנקים שלנו שיכנעו אנשים פשוטים לקחת הלוואות כדי לקנות מניות ואחרי שהמניות נפלו, עשו איתם הסדרי חובות דרקוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אבסורד בעיניך של"אנשים פשוטים" שכאלה, שבניגוד אליך ואלי לא מסוגלים לקבל החלטות סבירות ביחס לכסף של עצמם, יש זכות הצבעה לכנסת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אבסורד אלא בעיה. התפקיד של עובדי הבנק שמציעים הלוואה ללקוח, הוא לבדוק ולהאריך את כושר ההחזר של הלקוח. בנק שמתעלם מתפקידו זה, נגרר בעקבות רדיפת הבצע שלו. הרגולציות שהיו במערכת האמריקאית והורדו על ידי רייגן וקלינטון באו בין היתר לחייב את הבנקים לנהוג בזהירות ובזה גם להגן על הלקוחות מצריכת יתר לא מבוקרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לכך שהבנקים שגו מבחינה עסקית (נתנו הלואות ללא בטוחות ראויות ובכך סכנו את עצמם) או מבחינה מוסרית (לא הגנו על הגב' כהן מחדרה מפני תאוות הבצע שלה)? (אני מניח שהתכוונת "להעריך" ולא "להאריך", כי הם דוקא היו ליברליים למדי בקשר להארכת תקופת האשראי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, טעות כתיב. הבנקים ניסו במשך שנים למכור תדמית של מוסדות מאד מחושבים ואחראיים. ברגע שהפסיקו להסתפק ברווח סביר והתרבות העיסקית שהשתלטה היתה שהשמים הם הגבול, הדבר היה כרוך בסיכונים שהיו גדולים יותר ככל ששעורי הרווח האפשריים הפכו לגבוהים יותר. והנה אנחנו כאן. בנק צריך להיות זהיר ושמרן. הבעיה הגדולה אצלנו ולמעשה בכל העולם המערבי, היא שלא מענישים אותם על התנהלות לא שמרנית. אם פרשה בנוסח גד זאבי היתה עולה לבנק לאומי ב100.000 לקוחות והמנכ"ל וכמה ממנהליו היו עפים, המערכת היתה יורדת פאזה ברמת האדרנלין בה היא עובדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שהוא אכן התכוון ל"להעריך" ולא "להאריך", אבל לא נכון שהבנקים היו ליברליים למדי בקשר להארכת תקופת האשראי. עד כדי כך שבכדי למנוע את ההתמוטטות (או לפחות כדי לעצור את הסחף) יזם המימשל חוק המחייב את הבנקים להאריך את תקופת האשראי (קרי: לפרוס מחדש את ההלוואות), ולא לממש נכסים של אנשים שאינם עומדים בפרעון ההלוואות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטטיסטיקות לא תומכות בתזה הזו. השינוי בהתנהגות הצרכנים האמריקאים החל בשנות ה- 70, כשאמריקה הפכה (אני חושב שלראשונה בתולדותיה) ממדינה מייצאת למייבאת. דרך אגב, שינוי דומה עובר היום על יפן, שהמאזן המסחרי שלה עובר מעודף לגרעון. הנטיה המוגזמת לצרוך היא חלק מרכזי בתרבות האמריקאית ולא ניתן להאשים בה את הבנקים, התאגידים או המערכת הפוליטית. אלו בהחלט האזרחים הפשוטים שנוהגים ברכבי שטח זוללי דלק, עורכים חגיגות קניות ורוצים להרוויח בבורסה. יש לנו כאן עניין בתהליך שינוי ארוך שעובר על החברה האמריקאית כולה במשך יותר מ- 30 שנה, הרבה לפני המשבר האחרון, ושמגיע כעת לאיזשהו שיא. המוסדות הפוליטיים באמת לא הגבילו את החגיגה (למשל על ידי העלאת ריבית או צמצום ההוצאה הממשלתית), אבל אין לי ספק שהעובדה שפעלו כך נבעה מהתרבות שבה חיים האמריקאים, ומהאידיאולוגיה הכלכלית המוניטריסטית של מילטון פרדימן, ששולטת בחשיבה הכלכלית בארה"ב. במילים אחרות, זה נעשה בתום לב ולא מתוך כוונה "לסדר" את האזרחים הפשוטים. אחרי הכל, הרבה אזרחים דווקא מאד נהנו מחגיגת הצריכה הענקית והמתמשכת הזו. נכון שבשנים האחרונות יש החמרה של אי השוויון בארה"ב. למשל, רווחי החברות עולים ללא הרף, בעוד ההכנסה של משקי הבית נשארת באותה רמה כבר כמה שנים. אבל מצד שני, ליותר ויותר אמריקאים יש קרנות פנסיה שמשקיעות במניות, ולכן הם בעצם גם נהנים מרווחי החברות... בקיצור, לא פשוט. השורה התחתונה היא שמדובר בתרבות צריכה שיצאה מכלל שליטה, ועכשיו היא בבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרבות הצריכה נבנית על מערכת אשראי. אצלנו תרבות האוברדראפט נדחפה על ידי הבנקים; בגדול, בדרך כלל הבנקים מרוויחים הרבה מאנשים שפועלים באוברדראפט. מדוע בדרך כלל? כי כשנשברים הכלים ורוב החייבים אינם יכולים לשלם, מתחילה התמוטטות או שהממשלה מלאימה את המוסד הפיננסי. היות שאין חקיקה שתראה בכל אותה התנהלות הפרת אמונים של הבנק כלפי לקוחותיו, כמו כן אין בבנק ישראל יחידת חקירה שתעסוק בזה ותגיש כתבי אישום -אני מקווה שהבנק שלי לא יפשוט את הרגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראו את המאמר The Gospel of Consumption מאת ג'פרי קפלן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חושדים או יודעים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי תגובות: א. בשנות השישים, כאשר האפליה נגד השחורים היתה ממוסדת ומעוגנת בחקיקה במדינות רבות בארה"ב, היה לנשיא תפקיד מרכזי בשינוי המצב. זה מה שעשה לינדון ג'ונסון כאשר הוביל לחקיקת חוק זכויות האזרח וחוק זכויות ההצבעה בשנים 1964-5, ובכך סתם למעשה את הגולל על האפליה הממוסדת. בימינו המצב שונה. האתגרים אינם פרוצדורליים ופורמליסטיים. האפליה הסמויה באה לידי ביטוי באין ספור פנים של חיי היומיום והתרבות, ולנושא משרה רשמית, אפילו הוא נשיא ארה"ב, קשה הרבה יותר להתמודד אתה. (לינדון ג'ונסון יירשם בסופו של דבר כאחד הנשיאים הדגולים בהיסטוריה של ארה"ב, למרות שכיום הוא עדיין נושא על גבו את החטוטרת של ויטנאם, שבעיני הממסד הליברלי באמריקה נחשבת כפשע שאין עליו כפרה). ב. ההשוואה בין הגזענות הלבנה באמריקה, כפי שהתקיימה עד לפני כארבעים שנה, לבין האנטישמיות האירופאית הקלאסית, אינה מופרכת כלל וכלל. בשני המקרים ישנה גזענות המבוססת על האמונה שקבוצת אנשים מסוימת נחותה מקבוצת אנשים אחרת על בסיס שונות גנטית. מהלך ההיסטוריה הביא לכך, שהאנטישמיות האירופאית הגיעה לשיאה בצורה של השמדת עם, ואילו הגזענות באמריקה דעכה באופן הדרגתי במשך כמאה שנים ממלחמת האזרחים ועד מאבקי זכויות האזרח של שנות השישים. אבל את זה אנו יודעים כמובן רק בדיעבד. הטיעון שלי במאמר הוא שהגזענות הישנה נעלמה, והתחלפה בקווי שבר חברתיים ומעמדיים, כמותם, דרך אגב, ניתן למצוא בכל רחבי העולם המערבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגזענות לא התחלפה בקוי שבר חברתיים ומעמדיים; הם היו גם אז. המרכיב הגזעני הממוסד והבוטה ירד מכל מה שמרכיב את קויי השבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה נכון שהפוליטיקה האמריקנית ומרכזי הכוח שלה מבוזרים מאוד, אבל חלק מעוצמתו הרבה של נשיא ארה"ב נובעת מיכולתולהשפיע על הממשל המקומי באמצעות רשויות ותקנות פדרליות. ל.ב. ג'ונסון וקודמיו פעלו בתוקף התיקון ה-14 שנחקק לאחר מלחמת האזרחים. מהות פעולתם היתה בנכונותם להפעיל את הרשויות הפדרליות כדי לאכוף אותו על הממשל ובתי המשפט המקומיים. אפשר להסכים איתך שככל שאפליית השחורים מעודנת וסמויה יותר כך קשה יותר לפעול כנגדה מלמעלה למטה. יחד עם זאת האמצעי הטוב ביותר למלחמה כזו הוא חיזוק הכוח הפוליטי שבידי השחורים. עצם בחירת נשיא שחור היא כבר מהלך בכיוון הזה. (אגב כדאי להזהר בסופרלטיבים לל.ב. ג'ונסון. חלק מן הדברים האלו נובעים מן היריבות שראשיתה עוד מלפני מלחמת האזרחים בין דמוקרטים צפוניים (משפחת קנדי) לבין דמוקרטים דרומיים (ג'ונסון, קרטר). רוברט קנדי פעל למען זכויות האזרח לא פחות בג'ונסון גם אם ביותר זהירות ופחות נחישות. ג'ונסון היה נשיא טוב לשחורים אבל אולי רע לכל השאר והעמקת המעורבות בוייטנאם והשבר הפנימי בזמנו לא היתה מקרית). ב. אני רוצה לתקן את הטיעון שלי. צריך להניח שגזענים של ממש בין אם הם רדיקלים מסוג האומה הארית או סתם אדומי-צווארון לא יצביעו בשביל אובמה. ישנם כנראה לא מעט אחרים שעוינותם לשחורים נובעת מן העובדה שהסיכוי ששחור ישדוד אותם גדולה מן הסיכוי שלבן ישדוד אותם. אלו הם מה שאתה מכנה "קווי שבר חברתיים ומעמדיים". אנשים אלו יהיו מוכנים להצביע עבור אובמה אם ישכנעו אותם שהוא יכול לשפר את מצב הבטחון שלהם ושהוא יכול לעשות זאת מבלי להכנס לחצרם האחורית. הם יצביעו אובמה ועדיין לא ירצו בשכנים שחורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שג'ונסון פעל למען השחורים בגלל יריבותו עם הקנדים - עוד כשהיה סנאטור בשנות ה50 הוא נחשף למצוקתם והתחיל לפעול למענם למרות היותו דרומי בעצמו. הוא לא היה טוב רק לשחורים - הוא גם ביצע רפורמות כלכליות וחברתיות במסגרת תוכנית "החברה הגדולה". הטרגדיה היא אכן מדיניותו בויאטנם - הסלמת המלחמה במקום הסתלקות משם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ''אני לא בטוח שג'ונסון פעל למען השחורים בגלל יריבותו עם הקנדים'' - התכוונתי למשהו אחר. במסגרת היריבות בין דמוקרטים דרומיים לדמו' צפוניים (משפ' קנדי), הדרומיים (חסידי ג'ונסון) מפליאים בשבחיו וטוענים שבניגוד לקנדים שהרבו לדבר ומיעטו לפעול, הרי ג'ונסון פעל ממש ורק התקשורת המשועבדת לקסם הצעיר והטלביזיוני של הקנדים המעיטה את דמותו. טענתי היתה שלמעשה רוברט קנדי כיועץ משפטי כללי פעל לא פחות מג'ונסון גם אם ביתר זהירות. ג'ונסון שהיה פוליטיקאי טקסאני מן הדגם הדרומי הישן (קריא נכלולי ותככן) הרבה לפעול מאחורי הקלעים באמצעות תככים בגבעת הקפיטול תוך שהוא מתיעץ מעט מאוד עם המנגנון הממשלי שנחשד בעיניו כסוכני הקנדים. שערתי שההסתבכות של ג'ונסון בוייטנאם ותוכנית ''החברה הגדולה'' שלו שהסתבכה למרד השחורים הגדול (אחרי רצח הכומר קינג) ולמרד הצעירים של תרבות הנגד ששיאו בטבח של אוניברסיטת קנט ובימי ניקסון יורשו, לא היו מקריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעוניין להתייחס למשהו שכתבת בתגובה קודמת: "ו. נראה לי שתרומה מכריעה למגמה הזו תרם צבא ארה"ב. שוב באופן פרדוקסלי, צבא ארה"ב שהיה מופרד עד מלחמת קוריאה, היה חלוץ באמריקניזציה של השחורים, תחילה כבשר תותחים ולבסוף עד לדרגת הרמטכ"ל. העובדה שצבא ארה"ב הוא בימי שגרה צבא מתנדבים שכיר גרמה לאפקט כפול. מצד אחד הוא נאלץ בסופו של דבר להפנות גם אליהם את מאמצי הגיוס שלו (שיעור המגוייסים השחורים כפול משיעורם באוכלוסיה) ומצד שני הוא היה צינור מרכזי בהזרמת שחורים למעמד הביניים (דבר שהוא בפני עצמו הוכחה לעוצמת הסגרגציה בכלכלה האמריקנית). אני חושב שאותם אנשי צבא משוחררים שמהוים חלק כל כך לא פרופורציונלי במעמד הביניים השחור הם גם אלו שהפכו את מגמת הבדלנות של השחורים." השבוע (26 ביולי) מציינים בארה"ב 60 שנה לביטול ההפרדה הגזעית הרשמית בצבא האמריקני. הנה כתבה שהתפרסמה היום ב-msnbc שאולי תאיר את עיניך במידה מסוימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך חוזר בי. הופתעתי לראות שאחוז השחורים בצבא הוא 17%. אני ראיתי נתון מלפני כמה שנים שדבר על 24%. אני יודע שיש ירידה, אבל איני חושב שהיא מהירה כל כך. יתכן שהנתון שראיתי התיחס לצבא היבשה (ללא הצי וחה"א), אך גם זה מפתיע מפני שבעבר שחורים רבים דוקא שרתו בצי. בכל מקרה צריך לזכור שאחוז השחורים באוכלוסיה הוא 13%. לגבי יתר הנאמר: א. צבא בכל מקום הוא מוסד שמרני וקשיח. אם זוכרים שצבא ארה"ב הנהיג הפרדה עד מלחמת קוריאה, אין זה מפתיע ששחורים מתקשים להתקדם בצבא בפרט במעוז של שמרנות כמו הצי. ב. הסתכל על שיעור הקצינים בצבא - 9% (בצבא היבשה 11-12%!). אני בטוח שהשחורים בארה"ב היו שמחים לאחוזים כאלו ברפואה, עריכת דין, עסקים וכו'. ג. לגבי הגנרלים ודרגות גבוהות (וגנרל 4 כוכבים הוא דרגה גבוהה מאוד, זוהי דרגתו של קולין פאואל), כאמור לא קל להתקדם כל כך מהר למעלה במוסד שמרני כל כך. ד. אני דברתי על התקדמות של שחורים אל המעמד הבינוני. אם תקרא שוב את המאמר תראה שהוא דוקא מאשר את התיאור הזה. וגם הרושם האישי שלי היה שאותו מעמד בינוני שחור ופטריוטי מורכב מיותר מש"קים מאשר קצינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה+ז הכומר של אובמה דומה יותר למלקולם X מאשר למרטין לותר קינג. זו לדעתי נקודה שמחלישה את שייכותו של אובמה לקולקטיב, ומקטינה עוד יותר את הסיכוי שלו לזכות בקולות של לבנים מאחורי הפרגוד. נקודה אחת לטובת אובמה היא שיער ראשו: אומנם לא היה מעולם נשיא שחור, אך מאז אייזנהואר לא היה נשיא קירח. אין לי מושג מה יותר בלתי-סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הצבא, אחוז ההרוגים השחורים בעיראק דומה לאחוזם באוכלוסיה. יוצא מזה שאם אחוז השחורים המגוייסים כפול משיעורם באוכלוסיה, הרי שהצבא מספק לרובם נתיב שאיננו שירות קרבי, מה שהופך את הגיוס שלהם למשהו אחר חוץ מבשר תותחים. לא סותר את מה שאמרת, סתם הערה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כנראה נכון (וגם מתאים למה שנכתב בהפנייה של יזהר http://www.msnbc.msn.com/id/25809737/). ב"בשר תותחים" התיחסתי למה שקרה במלחמת האזרחים. בתקופת ההפרדה דוקא הקפידו להציב אותם ביחידות סיוע (מופרדות ולא קרביות). הרבה מאוד שחורים שרתו ביחידות נמל של הצי. כצפוי השתמשו בהם כקרביים רק בשעת מצוקה, למשל במלחמת העולם הראשונה בשל מצוקת כ"א הוקמו יחידות שחורים בפיקוד קצינים לבנים שהופיעו אח"כ גם במלה"ע השנייה באיטליה. נקודת הכובד בנושא שהעליתי היא העובדה שדרכם של השחורים אל מעמד הביניים היא כל כך קשה וחסומה שהשרות בצבא ארה"ב מהווה חלק כל כך משמעותי של הנתיב הזה. מאחר שחלק משמעותי של מעמד הביניים השחור הם משוחררי צבא, אני מנחש שאותו חלק נוטה יותר לקולין פאואל מאשר למלקולם X, אל שרפטון או ג'סי ג'קסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. קראתי רק עכשיו את האוטוביוגרפיה של אובמה, בתרגומה הרדוד לעברית[*]. הופתעתי מאוד לראות עד כמה אובמה (הצעיר) מעריך את הפנתרים השחורים, המוסלמים השחורים, מלקולם X ופרנץ פנון [ויקיפדיה], ואפילו מקבל את תפיסת העולם שלהם - אם כי לא את דרכי הפעולה. אולי הוא התברגן מאז, אך בספרו הוא מצטייר כרדיקל-בכפפות-משי. [*] הידעתם שבביקורו בקניה, ראה אובמה "גאווה של אריות"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
reminds me of leisure suit larry
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפחיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט מדאיג. אבל גם מצליח להעביר עד כמה בלתי-נסבל הוא מצבם של השחורים בארצות הברית ובאפריקה, ושל עמי העולם השלישי ככלל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |