 |
|
 |
||
|
||||
 |
מסיבות שקשה לי להסביר אפילו לעצמי, מותו פגע בי יותר ממותם של רבים וטובים שהלכו בשנים האחרונות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כנ''ל (וגם לי קשה להסביר, אבל זה קשור כנראה עם הכנות והאמיתות שלו כאדם, שניכרה בפעילות שלו כעיתונאי וכ''מסביר לאומי'' לעניין הדתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכרת אותו דווקא מכיוונים אחרים לגמרי - מחבורת מצחיקנים שהשתתף בה לפני שנים רבות מאוד, ומפעילותו בקמרה אובסקורה לפני שנים רבות פחות. על ה"מסביר הלאומי" לענייני דתיים שהסתתר בו כלל לא ידעתי: תוכלי להרחיב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם ברוך כתב ספרים בהם ביקש להביע את אורח החיים היהודי בארץ ישראל ולהגישו לפיתחם של אלו הרחוקים היימנו. ספריו מתארים את הפשטות, הצנעה והמכובדות המאפיינות את אורח החיים היהודי, ושזורים בקטעים אינפורמטיווים על רבנים גדולים הן בציבור החרדי והן בציבור הדתי לאומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם ברוך עסק הרבה בהלכה ובאקטואליות שלה, בפסקי הלכה מודרניים ובעיקר בפסיקותיו של הרב עובדיה יוסף, עליהן כתב ספר עב כרס. גם בדף האחורי שלו במוסף מעריב, הקדיש כל שבוע פיסקה או יותר. הוא היחידי שיכולתי לקרוא בלי להמאיס עלי את הנושא(מאז פרופ' ליבוביץ'). שווה גיגול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדקדקת בקטנות: אתה בטוח שמותו פגע בך? אולי נגע ללבך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לדקדק בקטנות? חוצמזה, "נגע לליבי" יכול לשמש כביטוי למגוון של רגשות ומצבים מכל גוני הקשת: "היופי שבצילום הזה נגע לליבי", "הרגישות הרבה של הזמרת נגעה לליבי", "דבריו העצובים נגעו לליבי", "שמחתו הגדולה ששמח במתנה הפשוטה הזאת נגעה לליבי". "פגע בי" - זה נשמע, אולי, קצת "גדול מדי", כשמדובר על מות אדם שאינו מוכר אישית אלא רק מן התקשורת, אבל בכל זאת - זהו ביטוי קולע יותר למצבים טראגיים, מכאיבים וגם... פוגעים, ואינו כללי כמו "נגע לליבי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מ''פגע בי'' משתמעת פגיעה אקטיבית לכאורה. התיאורים ''הידיעה נגעה ללבי'', ''חשתי כאב'' או ''תקף אותי צער עמוק'' אולי פחות מדויקים, אבל הם מתמקדים בחוויית מקבל הידיעה ולא בפעולה שנעשתה עליו. סתם, הגיגים שהיו צריכים לשכב לישון מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פגע בי" איננו הביטוי המתאים, זה נכון - אבל "נגע ללבי" יהיה עוד פחות מדויק. לא היכרתי מספיק את אדם ברוך לשם כך: הוא היה פשוט נוכח בחיי איכשהו, ועכשיו הוא איננו, ועוד לא הגיע תורו לעשות זאת לפי הרגשתי. וזה איכשהו מגביר בתוכי את התחושה של המוות האורב תמיד. משהו מורבידי כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' המוות פחות 'אורב' לנו, ויותר ממתין בסבלנות לבלתי נמנע מאיתנו. סוף כל בשר - כדברי הצמחונים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |