|
||||
|
||||
בעיקר עכבישים, אבל שאר רמשים וחלק מהחרקים מעוררים תגובה |
|
||||
|
||||
פוביה נפוצה, כמובן. מעניין לדון בהבדל הקיצוני בתגובה שמעוררים בנו חרקים ורמשים שונים. פרפרים הם פסגת היופי; רוב החרקים האחרים, אשר נראים בעצם כמו פרפרים בלי כנפיים, מעוררים סלידה זו או אחרת. פרות משה רבנו הן חמודות, חיפושיות עם כנפיים קצת פחות מפוארות הן איכס. מעניין. |
|
||||
|
||||
באמת לא ברור למה, אבל כל פעם שאני רואה אחד כזה - בעיקר אם מדובר באחד מאלה שנראים כמו תמרים גדולים ושחורים - אני שוכחת שהבדלי הגודל בינינו הם בכמה סדרי גודל לטובתי ופשוט בורחת. |
|
||||
|
||||
הכי גרועים הם הבוגרים, בסוף הקיץ, שפורשים כנף ועפים הרבה יותר מהר ממך. |
|
||||
|
||||
יש ליצורים האלו שמות מדעיים: ג'וק תמר וג'וקוקופטר. |
|
||||
|
||||
עכבישים, בהחלט. מבחינתי, אם ימצא הנשק הביולוגי שמשמיד עכבישים ולא פוגע באף אחד אחר, אז אפשר להשתמש בו. ושהמארג העדין של הטבע יסתדר בלי עכבישים. אז יהיו יותר זבובים אתם אומרים? נשמיד גם אותם בנשק ביולוגי. אז מה יאכלו הצפרדעים? כלום מבחינתי, שיכחדו בעצמן. ואז לצרפתים לא יהיה מה לאכול? נו אתם רואים, רק רווח יכול להיות מההכחדה הסלקטיבית הזאת. |
|
||||
|
||||
דוקא עם עכבישים אני מצליחה להסתדר, אבל שאר הג'וקים מעוררים בי חלחלה. הגרוע מכל - נמלים! |
|
||||
|
||||
העכבישים דווקא בסדר, אולי זה קשור לזה שסבתא שלי תמיד אומרת ש''עכבישים לא הורגים'' אז הם נתפסים אצלי כאחלה חבר'ה. לעומתם המעופפים נוראיים, זה מגיע למצב שכשאני הולך מתחת לעצים נמוכים או ליד שיחים אני שם יד על פתחי הנשימה כדי שהם לא יכנסו לי בטעות לפה. אפילו שהסיכוי קטנטן וזה לא קורה לאנשים שלא עושים את זה. אני לא יכול לסבול את האפשרות. |
|
||||
|
||||
מזל שסבתא שלך לא מומחית בזואולוגיה. |
|
||||
|
||||
היא התכוונה שאסור להרוג עכבישים, אבל אולי היה גם הסאבטקסט הזה שלא חשבתי עליו... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |