 |
|
 |
||
|
||||
 |
המאמר היה מעניין וכתוב היטב. מה שהיה חסר לי ,בין היתר, בהקשר של ביאור מושג האמת היו שני דברים בעיקר : הראשון הוא ההקשר של המילים ומשמעותן לאמת. יש הרבה תיאורטיקנים ותאיוריות שמנסות להאיר את הנושא. המגבלות והתוספות שיש למילים בתיאורם את הדברים יכולות להוסיף לא מעט להבנה של המושג. הדבר השני שלא ראיתי שנכתב שם הוא היחס בין האמת לשקר. זאת, לא רק במובן הלוגי שלה, כי אם הרחב יותר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי להתייחס למקצת מהחוסר הזה, שגם אני הרגשתי בחסרונו - כאשר מדובר על מאמר המטפל בתיאוריות, נושא זה הוא לדעתי מחוייב המציאות.חלק ניכר מהפילוסופיה של המדע מנסה להתמודד עם שאלת ההבחנה בין אמיתי ולא אמיתי - נכון ולא נכון: מתי תיאוריה נכונה.להלן מספר מושגים (בסדר פחות או יותר כרונולוגי): את הסקירה אפצח בפוזיטיביזם הלוגי, אותו ענף מחשבתי שהתפתח בראשית המאה הקודמת ושילב למעשה את הרציונליזם הקרטזיאני הטוען שיש להתבסס על הלוגיקה, עם האמפריציזם (של דה-וינצי למשל) המתבסס על תצפיות הבוחנות עובדות. התרופה המוקדמת שהוצאה ע"י הפוזיטיביסטים היתה עיקרון הוריפיקציה (אימות) - יש עובדות (ואם אין כרגע - אז צא וחפש אותן) יש השערה, אין מטאפיזיקה (קרי- כל מיני דברים שלא ניתן לעגן אותם בעובדות מוצקות) - מכאן (ובפשטנות כלשהיא) - אם ההשערה תואמת לעובדות הרי שהתיאוריה היא אכן אמיתית. מהר מאוד הדברים התחילו להסתבך: אחת הבעיות היתה שלא ניתן לנטרל לחלוטין את המטאפיזיקה הקשורה באימות. גם כאשר אנו מאמתים משהו, אנחנו מסתמכים על איזושהן הנחות נסתרות באשר לטיבו של העולם, שלא ניתן לאמתן - למשל שבכל דבר קיימת סיבתיות, או (וזה אחד הפרדוקסים הראשונים בהקשר זה) - שלא ניתן לאמת את עיקרון האימות עם עיקרון האימות - מכאן שתקפותו רעועה). בפילוסופיה (של המדע) כמו בפילוסופיה - העיסוק בעקרון הוריפקציה הסתבך, כשלכל פגם שאותר בו הוצגה תרופה שגם לה הוצג איזשהו פגם וחוזר חלילה. בסוף נזנח העיקרון הזה לטובת סט שלם של כללים האמורים להכריע אם התיאוריה נכונה. וככל הנראה גם נסיון זה נזנח במידה רבה יחד עם שאריותיו של הפוזיטיביסם הלוגי. כמה פרדוקסים נפוצים שעזרו להבין כי ההבחנה בין אמתי ולא אמיתי היא קשה יותר ממה שעין מראה בתחילה הם: ראשית, בעיית האינדוקציה המפורסמת של יום (לא משנה כמה אימותים תצבור,תמיד יהיה בלתי אפשרי: א. להוכיח כי בשל הסמיכות של שני ארועים אחד אכן משפיע על השני, ב. בעתיד לא נתקל במקרה המפריך את התיאוריה. פרדוקסים בולטים נוספים היו פרדוקס העורבים על פיו העובדה שלא ניתקלנו עדיין בעורב לבן, לא אומרת שאין דבר כזה, ופרדוקס הברו (או בעיית האינדוקציה החדשה כפי שהוצג), המראה כי ההבדל בין אימות ואי-אימות הוא לעיתים קרובות קשור בטרמינולוגיה - איך אנו מגדירים את התופעה. בנתיים נחלץ פופר לעזרתנו. הוא טען כי פתר את בעיית האינדוקציה (וגם מוטט את מה שנשאר מהפוזיטיביזם הלוגי) - לא ניתן לאמת משהו כי תמיד נתקל בבעיית האינדוקציה. גם אם נשתמש במבחנים סטטיסטיים כדוגמת מובהקות (האומרת עד כמה הקשר הסיבתי שאיתרנו הוא אקראי) אזי נקלע לרדוקציה אין סופית (כלומר נאלץ להוכיח במבחנים נוספים את תקפותם של המבחנים בהם השתמשמנו וכן הלאה - עד שנגיע לתוצאה חסרת משמעות עבורנו). לכן הפתרון הוא אישוש - הפרכת השערות תיאורטיות באמצעות מבחנים המוכיחים שהן אינן יכולות להתקיים. נקבל תאוריה שלא הופרכה גם לאחר מבחנים רבים - אולם עם סייג של אי ודאות לגבי אמיתותה, כי בעתיד יכולה להופיע תיאוריה מתאימה יותר המשקפת טוב את המציאות, ואז מבחן המכריע בין תיאוריות אלו עשוי להראות את הפרכתה. יצויין כי פופר רואה במהלך המדעי מעין שיפור תיאורטי מתמיד: תיאוריות ותיקות משופרות, מורחבות, ומוחלפות בהתאם בתיאוריות חדשות המסתמכות על מסד נתונים רחב יותר - אנו מתקרבים לאמת אולם לא נגיע אליה אנחנו רק יכולים "לצמצם את החורים ברשת" המהווה את הידע שלנו. לא נוכל לצור רשת ללא חורים. לעומתו קון, אחד מאבות הפוסטים, טען כי ההחלפה של תיאוריה בתיאוריה היא למעשה תהליך נורמטיבי-חברתי שאין לו ולא כלום עם האמת - לא ניתן לאמת או לאשש תיאוריה כי אין לנו את הכלים לעשות זאת: העולמות המושגיים של שני מבנים תיאורטיים (פרדיגמות) מתחרים אינם יכולים להפגש: הם חסרי יכולת התאמה בינהם (כל אחד נשען על מושגים אחרים או על משמעות שונה למושגים זהים). במקום זאת המדע מאמץ תיאוריות במהלכים אופנתיים במתכונת של חילופי דורות. דעתי היא: ככל שאנו מתמודדים עם תחום בו התופעות פחות מורכבות, קיימים לנו מכשירי מדידה מדוייקים ואמינים יותר ובסיס נתונים רחב יותר, כך אנו מתקרבים יותר למהלך המשפר שפופר מציג. ככל שהמצב הפוך (למשל מדעי החברה, חקר תרבות, היסטוריה - שלטעמי היא לא מדע אלא משהו אחר), המדע (לצערי) דומה יותר למהלך שהציג קון. למעשה, במדעי החברה, הענף בו אני נמצא, אנו באפלה גדולה - מכשירי המדידה שלנו עלובים, בסיס הנתונים שלנו אינו רחב דיו, והמורכבות של התופעות בכל היבט שהוא (טמפורלי, תמאטי, גיאוגרפי, פרשני-מושגי וכד') היא עצומה. התוצאה אליה שמתי לב היא כפולה: מצד אחד מחנה המנופף בשונות מוסברת של 40% כמוצא שלל רב (ומה עם ה- 60% הנותרים? זה - כל אותם דברים "שמחוץ לתיאוריה.."), ומפעיל כל מיני מניפולציות סטטיסטיות בכדי להכליל גזרי אמת. מחנה זה מתקשה לעיתים קרובות לבסס תיאוריות כי התוצאות משתנות בין מחקרים אמפירים והגדרות מושגיות שונות, וניתן לראותן במידה רבה כתלויי הקשר של זמן ומקום. בצד השני קיים מחנה שהתיאש מהעיסוק באמת - הוא מכין תיאוריות שבמקרה הטוב ניתן לראות בהם תיאורים משודרגים: אין בהן כל סיבתיות, לא הכללה כל שהיא על העולם והחוקים הפועלים בו, וגם לא מאגר רחב של עובדות ונתונים שניתן להסתמך עליו, או לחילופין הן משתמשות בהכללות כל כך כלליות ומובנות מאילהן שהן בהן משהו ממשי (או משהו בר הפרכה). תיאוריות אלו אינן אומרות דבר מעבר להקשר המיידי בו הם מצויות וממלא אין טעם להשתמש בהן בכדי למצוא סדר בעולם בו אנו חיים. כאשר ניתן לומר הכל,ולא ניתן להשתמש בכלום (כי זה או פוגעני או שהידע מקומי מאוד) אפשר לדעתי לשים את המפתחות על השולחן ולומר: חברים בואו נסגור את מדה"ח ונעבור לתחומים יותר פדוקטיביים. מהי התרופה? - כנראה שלא נמצא אותה בדורנו. המערה של אריסטו אינה מערה אלא חלל אפל עצום בנפחו ואנו מצויידים בזרקור המאיר משהו אחד או שניים בזמן נתון.רק כאשר נפתח משהו המקביל למערכת הדמייה טרמית עבור החקירה המדעית אזי נוכל לקבל מושג טוב יותר היכן אנו נמצאים ומהו אמיתי. מערכת הדמיה כזו עשויה להיות בדמות מודלים ממוחשבים רבי עוצמה העולים במספר סדרי גודל ביכולתם לטפל במורכבות על מה שמיושם כיום. אבל אז נחזור לפרדוקס מהו האמיתי? כיצד נדע לשפוט את תוצאותיהם? סביר להניח שלא נוכל לעשות זאת, כי הם יהיו מורכבים מידי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי יום, לא רק שאין תוקף לודאות שתזרח מחר השמש, אין תוקף גם לטענה שסביר להניח שתזרח מחר השמש. כמובן שפופר לא הסכים, אבל יום עונה כבר מראש ב"מסכת טבע האדם" להסתיגות שמנסה להגיד שגם אם אין בידנו "הוכחה" אז לפחות יש בידנו "אישוש". עפ"י יום גם "אישוש" איננו פתרון כלל לבעיה העקרונית אותה הוא מעלה. לא רק שאין תוקף ל"קשר הכרחי", אין לנו אפילו תוקף לקשר ב"הסתברות גבוהה". ברגע בו אתה טוען ש*באמת*1 יש קשר (הכרחי או הסתברותי, זה לא משנה) יש לך מטא-פיסיקה (גם אם אתה לא מודה או לא מודע לכך). ______ 1 בניגוד לתוצר של "כוחו של הרגל", רפלקסיה ומבנה התבונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה חבל שיום כבר אינו איתנו. הייתי מציע לו יחס מצויין בהתערבות על זריחת השמש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שלו היה עכשיו חורף והייתם בצפון הרחוק, הוא היה מנצח כנראה. וזה מעלה בדעתי את השאלה - מדוע דיבר דווקא על ההסתברות הזאת, ולא על זו ההפוכה - שהשמש תשקע הלילה? אולי הוא היה פשוט דכאוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא דיבר דווקא על זה (זו סתם דוגמא ויש המון כאלה). הוא הטיל ספק (ולא רק הוא - עשו זאת הן אמפרציסטים כמוהו והן רציונליסטים כגון לייבניץ) בקיום הקשר סיבה-תולדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מצטערת, אני רואה עכשיו שבאמת אייקון האירוניה בתגובתי המקורית לא היה די ברור.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי, הם לא מטילים ספק רק ''בקיום הקשר סיבה-תולדה'' אלא בקיומם של עצמים מחוץ לתודעתינו, או (בפרט לייבניץ - ''חסרי חלונות'') בקיומם של קשרים כלשהם בין עצמים אם הם אכן קימים מחוץ לתודעתינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, אף אחד מהנ"ל לא הטיל ספק בקיומם של עצמים מחוץ לתודעתנו1. במילים אחרות, אף אחד מהם לא היה בשום אופן סוליפסיסט. אפילו האמפרציסט בארקלי שהרחיק לכת יותר מכל השאר2 וטען שאין הבדל בין התפיסה לנתפס (==>הכל הוא רק רוח) לא הרחיק לכת עד כדי לטעון שהכל בתודעתנו (הוא נעזר במושג האלוהים3 על מנת להנצל ממלכודת הסוליפסיזם). תאור היחידות הבסיסיות של לייבניץ (המונאדות) כ"חסרי חלונות" לא מלמדת אותנו שאין שום קשר ביניהן, אלא שאין השפעה של האחת על האחרת (מעצם טבען הסובסטנציאלי). הן עדיין קשורות זו בזו בקשר הכרחי של הרמוניה או היקרות יחד4. ____________ 1 כשורה תחתונה של הפילוסופיה שלהם. אצל דקארט, *למשל*, יש שלב בו הוא אכן מטיל ספק בכך (שלב הטיעון הספקני), אבל זאת רק על מנת להגיע אל הודאות/הכרה ראשונה שאי אפשר להטיל בה ספק. אחר כך הוא ממשיך ובונה על יסודות אלו מפעל פילוסופי שלם ואי אפשר להגיד שהפילוסופיה של דקארט מטילה ספק בקיומם של עצמים מחוץ לתודעתנו. 2 כל החבר'ה הגדולים מדקארט ועד קאנט. 3 ה-Patch שמתקינים בסופה של כל מטא-פיזיקה (עד קאנט). 4 concomitance.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב. יש הטוענים שברקלי הוא דווקא כן דוגמה לסוליפסיסט ואף לסוליפסיסט רדיקלי. אני חושב שזו תוצאה של פרשנות לא מדויקת, חוסר הבנה של המושג או סתם קריאה סלקטיבית של הטקסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקריאה שלי בהחלט סלקטיבית, אבל אני כמעט משוכנע שבין המונאדות של לייבניץ אין כל קשר או תקשורת או החלפת מידע מכל סוג שהוא. מה שנראה כהרמוניה הכרחית נראה כך רק לצופה מן הצד. אבל כל אחת מהן מבצעת את תפקידה באופן קבוע מראש שאין לו שום תלות או קשר במה שמבצעות האחרות. דקרט זה סיפור אחר, הוא כן חשב שיש עצמים ושיש בינהם קשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הדיוק: בין המונאדות של לייבניץ אין כל קשר *של* תקשורת או *של* החלפת מידע מכל סוג שהוא. זה לא שאין קשר, כפי שכתבת, אלא שאין קשר מסוג מסוים. כל אחת מהן מבצעת את תפקידה באופן קבוע מראש והקשר ביניהן הוא ההרמוניה1. ההרמוניה היא לא משהו שאנו מדמיינים והוא לא תלוי רק בצופה מן הצד, היא משהו מהותי לדברים כשהם לעצמם. עם הטענה שהן לא משפיעות אחת על השניה, אני הסכמתי ("חסרי חלונות"). __________ 1 סתם לצורך הבנה: דמיין אוסף של נקודות על גרף של פונקציה. אין שום קשר של סיבה/תוצאה או השפעה בין הנקודות, אבל בהחלט יש קשר ביניהן (החוקיות המוגדרת מראש שמכתיבה הפונקציה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאם יש הבדל בין מה שאנחנו אומרים כאן אז זה רק הבדל סמנטי. לא זכור לי אם לייבניץ או מישהו אחר הביא את דוגמת שני השעונים המדוייקים שמראים תמיד את אותה שעה. אפשר לומר שיש בינהם קשר (א) שהם מראים את אותה שעה (ב) שהם נוצרו על ידי אותו שען (ג) שאני מסתכל בשניהם ורואה את אותה שעה. אבל אפשר גם לומר שאין בינהם קשר, מבחינה זאת שאם תנפץ שעון אחד או אשנה בו את השעה או אפסיק להסתכל בו, זה לא יעשה כלום לשעון השני - ''הם בלתי תלויים'' ולא קשורים. אני חושב שהבנו אחד את השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השעונים הם באמת של לייבניץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופועניין זה: אתה/מישהו יכול לומרר משהו על עניין "הסכמה טרויאנית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלנו או נדנדנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים ש"אפשר גם לומר" והבנתי את השימוש של הצרכן במילה "קשר". אין לי עניין בויכוח סמנטי (אם קשר וקשר סיבתי זה אותו דבר אז אכן אפשר להגיד שאין קשר). למרות זאת, אני חושב שחסר משהו בתאור הספציפי, שמהותי ל"עולם של לייבניץ". למשל, אם ניפצתי את אחד השעונים, אמנם לא עשיתי דבר לשעון השני, אבל עפ"י לייבניץ יש כבר ממילא משהו אינטרינזי בשעון השני שכולל את ניפוץ השעון הראשון. השעונים הם בלתי תלויים במובן של קשר סיבתי, אבל במובן מסוים (ומהותי לתאור של לייבניץ את העולם) הם "צמודים" או "מותאמים" או "קשורים" זה לזה. לא מספיק לדבר על ה"חלונות הסגורים" על מנת להבין את מה שלייבניץ מתאר. העמדה שלו לא דומה בשום אופן לעמדה הספקנית של יום בנושא הקשר הסיבתי והוא לא מסתפק באמירה "אין קשר סיבתי". על מנת להבין את העמדה של לייבניץ לגבי הקשר הסיבתי צריך להתיחס אל שני הדברים הבאים בו זמנית: 1) החלונות הסגורים (אין השפעה סיבתית של מונדה אחת על השניה). 2) ההרמוניה (בכל מונדה יש ביטוי או "השפעה אידיאלית שיוצאת לפועל רק על ידי התערבות האל" של כל המונדות האחרות). - "והנה קשר זה או התאמה זו של כל הדברים הברואים לכל אחד ואחד, ושל כל אחד ואחד לכל השאר, גורמת לכך שכל עצם פשוט הוא בעל יחסים המבטאים את כל השאר, ושעל כן הוא אספקלריה חיה ומתמדת של העולם." (לייבניץ. משפט נו. מעקרונות הפילוסופיה או המונדולוגיה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת לא בשביל להמשיך את הוויכוח הסמנטי, פשוט פעם התענייתי בזה ולהבנתי הציטוט שהבאת בסוף בדיוק מסביר שאין קשר או התאמה אלא מראית עין של קשר. למשל, לאלמוני שמסתכל על חילופי הדברים ביננו ,בפתיל דלעיל, נדמה שאתה מגיב לדברי ואני מגיב לדבריך. לפי לייבניץ זו אשלייה. לפיו, מאז ומעולם היה ידוע וקבוע מה ומתי אני אכתוב כאן, ומה ומתי אתה תכתוב כאן, ושנינו, כל אחד בפני עצמו, נבצע את תפקידנו בלי קשר לשני. הסיבה שהאלמוני חושב שיש כאן דו-שיח היא שהדברים מסודרים באופן שנראה הרמוני - אתה כותב משהו, אני כותב משהו שנראה כמו תגובה, וחוזר חלילה. אבל נדמה לי שלייבניץ אומר שהאלמוני טועה - טוב, הוא מונאדה אנושית. אם האלמוני היה מונאדה יותר נעלה וקרובה לאלוהים, הוא יכול היה לקרוא חלקים גדולים יותר של התוכנית הקבועה מראש שלפיה אנחנו פועלים. אז הוא היה רואה משהו כזה, הן לגבי העבר והן עבור העתיד: 10:07, אביב, ממקום A, כותב א ב ג 11:12, המסביר, ממקום B, כותב ה ו ז 12:32, אביב, ממקום C, כותב ח ט י ... וכן הלאה מתחילת העולם ועד אינסופו בתוכנית הזו כתובים היחסים ביננו בחלל ובזמן ואפשר לראות שאנו במרחקים מסוים ופועלים/כותבים בהפרשי זמן מסוימים ואפילו בנושא מסויים. אבל כל אלו אינם הרמוניה (קשר) אלא אשלייה של הרמוניה. ולבסוף, התוכנית הזאת, שמפרטת מה אתה עושה ומה אני עושה ומה כל המונאדות הקיימות (הן לא מתות ולא מתחלפות) עשו, עושות ויעשו - כל התוכנית האינסופית הזאת נמצאת אצל כל אחד מאיתנו. רק מה? טרם הספיקונו לעיין בה. ו*לכן* אני לא יודע מה תכתוב ואתה לא יודע מה אני אכתוב, והאלמוני הוזה וחושב שאנחנו קשורים באיזושהי הרמוניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי שונה. נסכים שלא להסכים. לייבניץ (לדעתי) לא מציג את ההרמוניה כהזיה (או כתלויה בצופה) בשום אופן. ההרמוניה היא תאור של הדברים כפי שהם ולא הזיה או משהו ש''נדמה לנו'' (לייבניץ מציע מטא-פיזיקה ולא הסבר פסיכולוגי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומנם התפקיד של אלוהים אצל לייבניץ נשמע לי חסר טעם, אבל להבנתי הוא זה שקובע כי הטוב בעולמות (ההרמוני מביניהם) יהיה ממשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היית מרויח דבר (הוא היה מהמר בדיוק כמוך על זריחת השמש). קשר לתוקף, אין לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, כמובן, לא חושב שיום היה אידיוט ברמה שהיתה גורמת לו להתערב נגד זריחת החמה, אבל אם לאינדוקציה אין אפילו תוקף הסתברותי, איך הוא היה מסביר את חוסר נכונותו להתערב? לא הייתי מציע לו יחס של 1:1 אלא יחס הרבה יותר טוב. מנסיוני המצומצם, ענייני הסתברות נפתרים בצורה הטובה ביותר ע"י התערבות (מחשבתית, ברוב המקרים), ברוח הביטוי put your money where your mouth is 1 ________ 1- שהוא, אגב, גם הביטוי החביב על נערות ליווי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת?! האינטרקציה של רוב מכריי עם נערות ליווי היא מעט שונה. אשמח אם תרחיב בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי פעם להתערב עם אסטרולוג חובב התערבות כזו, מתוך מחשבה שאם יסכים- (כנראה) ארויח את התגמול הגדול (לסגור שבת במקומי, בהיותנו במדים), ואם לא- ארויח את הסיפוק שבהודאתו של האסטרולוג באי אמונתו בשיטתו. כמו במקרים אחרים דומים, לא קיבלתי לא את זה ולא את זה, אלא רק את לעגו של העכו''ם על נסיוני לכמת את אמונתו בשקלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שם מאייה על חוסר בשמש מחר בבוקר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |