 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהרהורים על הנושא סבורני שהגעתי לתפישה דומה לזו המוצעת כאן, ועם זאת ישנם כמה דברים שאולי כדאי לנסות ולעמוד עליהם. את המילה צורה הזכרת כאן מספר פעמים, כאשר התייחסת אליה כאל תבנית המאותרת על ידי הצופה בתופעה מסויימת. נראה לי שכל צורה מאגדת בתוכה חומר מסוים. אינני מתכוון לחומר במובן הפיסיקלי, אלא באופן יותר רחב. למשל, הפסקאות הרשומות כאן הם צורתם של קובץ משפטים החותרים למשמעות. מילים הם חומר של משפט. אות היא חומר של מילה, וזה נראה לי כיעד הסופי בדוגמה הנ"ל. חומרו של פסל דוד הוא שיש, אבל אם אדם מוכשר למדי יעצב בצורה ניתנת לזיהוי את פסל דוד ממסטיקים, הרי שהחומר השתנה אבל הצורה נשמרה. בהתייחס לדוגמה שלך, אם שני מומחים למהפכה הצרפתית יסכימו על העובדות ויהיו חלוקים על הסיבות, הרי שהחומרים (עובדות היסטוריות) נשמרו, אך הצורה השתנתה. ישנה אינטראקציה בין חומר וצורה. כאשר עוסקים בשאלה של מודעות, נראה לי שניתן להבחין בכך שלמודעות יש חומרים וצורות שמהווים אותה יחדיו, אך הם אינם מכילים אותה ללא האינטראקציה. ניקח לדוגמה את המטופל של הפסיכולוג. יש לו זכרונות ודמיונות המעורבבים זה בזה (קונפבולציות, שוני בין החלק הסובייקטיבי והחלק האובייקטיבי של המציאות, כאשר תיעוד הזיכרון הוא בוודאי לרוב שונה מהמציאות הטוטלית בזמן התרחשותה, ולכן חלקיותו היא כמין דמיון.) שגורמים למודעות שלו בעיה תפקודית המביאה אותו לפסיכולוג. הפסיכולוג בשיטות שונות חושף בפניו את הקונסטרוקציות האישיות שהוא מבצע במציאות, ומשנה את החומר/צורה של זיכרונות, כך שגם אם התיאור (החומר) נשאר זהה, הצורה משתנה באופן מועיל, או אחרת, אם יש לו הבדלי השקפה עם אחרים וזה גורם לו לחיכוכים עימם ולרגשות קשים, המטפל מדריך אותו לראות שהוא חושב באופן אגוצנטרי, וכי יש נקודות השקפה (צורות) שונות ולגיטימיות לנושא X (חומר). כמה דוגמאות שאולי אינן מוצלחות במיוחד: למשל, אם מטופל גורס שהוריו העירו לו הערות פוגעניות וזדוניות, והמטפל מראה לו שמטרת ההערות הייתה בונה, גם אם הן הוגשו בעטיפה מזיקה, כלומר, ההורים שגו בפניה אליו אך היו ללא כוונת זדון, וכאן עשויה להשתנות התמונה הסובייקטיבית של הזיכרון, והמטופל יכול לסלוח ולהמשיך הלאה. או בדוגמה אחרת, יש לי זכרונות יפייפיים מסרטי ילדות, לעתים אני נופל על סרט ילדות ומגלה שאני מתאכזב ממנו קשות, שכן החומרים שגרמו לי הנאה בילדות אינם מהנים אותי בהכרח כעת. מכאן שסבורני כי המודעות מבצעת אינטראקציה מסוימת עם חומר וצורה, וכך שורה במציאות אישית משלה, וככל שהיא תופשת את עצמה יותר, היא מבינה את מציאותה יותר, ומסוגלת להוויה הרמונית כנה ומועילה יותר לעצמה. בתיאור זה האמת היא המציאות. הסובייקט והאובייקט מתאחדים למציאות. השקר הוא חוסר כנות שקיימת עובדתית במציאות. אם נמפה מציאות טוטלית (והמיפוי גם הוא חלקי למציאות), הרי שנציין כי מודעות מסויימת אינה כנה באופן הצגת תפיסת המציאות שלה. כלומר, יש הבדל בין החומר/צורה שהיא מציגה לאחרים, לעומת האופן בו היא תופסת את החומר/צורה האלו. בתיאור כזה מודלים הם ייצוג חלקי אישי (המבוססים על רמת מודעות כגון חישה, או עיבוד נתונים תלוי תרבות/אידאולוגיה) של המציאות/אמת. הם בעצמם מהווים חלק מהמציאןת/אמת הזו, אך יעדיהם או מיקומיהם חלקיים, וככאלה הם מועילים או לא מועילים, אך בוודאי שאין לגרוס שהם אינם קיימים כרובד מציאות כלשהו. למשל, אם אני משוגע או הוזה ומודיע לך שאני כותב את הדברים האלה בעודי ישוב על קרנף סגול, ואף מתנהג כאדם המאמין בכך, כלומר, משמיט מילים כשהקרנף מיטלטל, דעתי מוסחת כשאני מדבר אליו ומבקש שיירגע, או שאני מחייך משום שאני סבור שהוא עושה כרצוני, הרי שאף כי אובייקטיבית אתה וצופים "נורמליים" אחרים תסכימו שאני משוגע/הוזה, הרי שסובייקטיבית יש כאן קרנף סגול ואני הוא זה שיכול להעיד על כך. בוודאי שאם האינטראקציה של מודעות מסויימת עם חומר/צורה מזיקה לה, ואם יש ביכולתנו להכווין את אותה מודעות לתפישה הרמונית יותר של קיומה, ראוי שנעשה כך. אחרון חביב, עולה מכאן שהמציאות/אמת היא משתנה. ואכן אני חושב ש"האמת היא עכשיו". והיות ואנו יצורים חלקיים למדי למציאות, הרי שהציווי "דע את עצמך" נוגע למציאות אישית שמתחוללת ברגע זה. ובמידת מה עולה כפי שאמר סוקרטס ("זבוב הבקר על גוף השור" של אתונה), שהידיעה בה הוא עולה על שאר האנשים אותם הוא פגש, היא שסוקרטס יודע שהוא איננו יודע דבר. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |