|
||||
|
||||
מי, מי האידיוט הזה שכתב פה בשמי? אה, זה אני. שגל. טוב, חבר'ה, הדיון ההוא לא התקיים. עכשיו אנסה לנסח תגובה שתהיה, בתקווה רבה, מעט פחות מפגרת, ילדותית, מוגבלת מכל בחינה מכל התגובות באותו דיון – מה "דיון"? מופע קרקס – שלא התקיים. שימעו, חבר'ה, כואב לי. לא נעים להיות בן חמש עשרה ולהרגיש בן תשעים. אני מבין לליבם של הרוצים להיטמע: הם רוצים להיות כמו כולם. הם רוצים שלא יצחקו עליהם, שלא יפלו אותם במקומות העבודה ובמקומות בילוי, הם רוצים שהחברה תקבל אותם באמת, ולא רק באופן רשמי, על פי חוק, בזמן שמאחורי גבם אנשים מלחששים: "אוי, המהגרים/בני המיעוטים הארורים האלה. הם כל כך מוזרים. למה לא יהיו כמו כולם?". למה, באמת? מה הבעיה להיטמע? הרי אין קל מזה: למד את שפת הרוב, רכוש לך כמה חברים מבני הקבוצה השלטת, הפסק לדבר בשפת אימך, ובטח לחשוב בה, אמץ את מנהגי הרוב, והופה־הי, מה קרה, מה השתנה? אין בן מיעוטים, נעלם המהגר. "לא," אתם אומרים, "אין זה קל כל כך." זה כן, אני רואה את זה מתרחש סביבי כל העת. נכון, חלק מהאנשים, טיפשים במיוחד, ימשיכו להתייחס אל אותו מתבולל בחוסר חיבה, אבל באופן כללי, יהיה לו הרבה יותר קל בחיים, מכיוון שמספר האנשים מקרב הרוב שיקבלו את המתבולל כשווה או כמעט שווה עצום, לעומת מספרם של אלה שיקבלו את המיעוט השונה והמשונה לקרבם בלא רתיעה. אבל, חברים, מה באמת קורה כשאנשים נטמעים מן הסיבות הללו? מה חושב אנשים רבים, לא בהכרח מטומטמים, חלקם אפילו אינטליגנטיים להפליא, ששפר עליהם גורלם להיוולד בקבוצת הרוב? "יש לנו פה יופי של תרבות משלנו, באים הערבים/רוסים/אתיופים/מישהם עם השטויות האלה שלהם ועושים לנו בלגנים. מה, הם גרים פה איתנו, הם צריכים להיות כמונו. איך אפשר שיהיו כל כך הרבה שפות בכל מקום. זה לא פטריוטי." זה, בכל אופן, מה שהבנתי לאחר שנים רבות שבהן הייתי "רוסי מסריח" ו"גוי". אז רגע, בשביל האנשים האלה אנחנו – טוב, די להעמדת הפנים. אני שוב מדבר על עצמי. מעכשיו והלאה אני מתשמש בעולים הרוסים כדי להסביר את עמדתי. זה מה שאני מכיר – מתגמשים ומתפרקים? חישבו מה זה אומר: בכך שאנחנו משנים את עצמנו בשביל הגזענים, אנחנו מחזקים אותם. האגו שלהם קופץ לרקיע השביעי כשהם רואים שבני המיעוטים מנסים להיות כמוהם. במקום להתעקש שהתרבות שלנו טובה בדיוק כמו שלהם, במקום להיאבק על מקומנו בחברה אנחנו זורקים הכול לפח ומנסים להיות כמוהם, והם רואים בכך הוכחה לכך שהם צודקים, לכך שהם יותר טובים, והקסנופוביה שלהם מוצדקת. ההתבטלות הזו בפני הרוב רק פותחת פתח לגזענות ולשנאה כלפי השונה. מצליח להם איתנו? הם ימשיכו להתעמר בזרים ובמהגרים ובמיעוטים, להיות גזענים. כפי שאני רואה זאת, גזענות נולדת בשני סוגי מקומות: במקום שבו גרים רק בני עם אחד, שאינם מכירים עמים אחרים פנים אל פנים ומפתחים דעות קדומות לגביהם, ובמקום שיש בו מיעוטים המנהלים את חייהם באופן נפרד לחלוטין מן הרוב – שוב, אין היכרות פנים אל פנים, נוצרות דעות קדומות. אז מה אנחנו, אה, סליחה, מהגרים או בני מיעוטים צריכים לעשות כדי שלא תהיה גזענות? הם צריכים להיאבק, לדרוש זכויות והכרה בתרבות שלהם. אם הם יעשו כן ויקבלו זכויות והכרה, ישמרו על התרבות שלהם, ועם זאת, לא יבדלו את עצמם משאר החברה, כל החברה תרוויח. לא תסכימו שאם אני גר בשכונה שיש בה אתיופים, ערבים, דוברי רוסית וגרוזינים ונחשף לתרבויות שלהם, הסיכוי שאגדל גזען הרבה יותר נמוך? מהומות על רקע גזעי? מהומות על רקע גזעי יש כשיש מיעוטים מקופחים. כשאף אחד אינו מקופח, מה הבעיה? אני יכול לתת דוגמה: בבית הספר היסודי שלמדתי בו שליש מן התלמידים, בערך, היו ערבים, והערבים הם אחוז לא מבוטל מתושבי העיר. הערס היהודי המטומטם ביותר בבית הספר, אידיוט מושלם, נתפס פעם אומר: "כשאני אומר לאנשים שאני גר בלוד, כולם פותחים עלי עיניים ענקיות. 'מה, יש שם ערבים, איך אתה גר איתם?' אפשר לחשוב שהם אוכלים אנשים. ערבים זה כמו כולם. בני אדם." יכול להיות שכל מה שכתבתי למעלה הוא שטויות במיץ עגבניות, אני מודה. בכל הנוגע להיטמעות הרגש גובר אצלי לעתים על השכל, ואני מתקשה להבדיל בין העיקר לטפל ובין ההגיוני לאמוציונלי. טוב, ידוע שאני אידיוט. |
|
||||
|
||||
אתה יודע, אתה ממש לא צריך להתנצל כל כך הרבה. |
|
||||
|
||||
סליחה שאני מתנצל. |
|
||||
|
||||
מי שענה לך אינו אני. |
|
||||
|
||||
שים לב שעשו לפני השם שלך את הדבר הזה: ב/. כשעושים כך - האות בי"ת ועל ידה קו נטוי, ובצמוד לקו הנטוי שם או כינוי כלשהו - וכאן, בתגובה שמעליך, נכתב השם שלך - הכוונה של המגיב שעשה את זה היא: "*בשם* אנדריי בולוטינסקי". הכוונה היא הומוריסטית. מתכוונים לומר בזה: התגובה הזאת היא *כביכול* בשמו של אנדריי בולוטינסקי - לא באמת ולא ברצינות אלא בצחוק, ב"כאיללללו". בתגובה 376744 מישהו התבדח קצת על המנהג הקבוע של "שוטה הכפר הגלובלי" לתקן טעויות עברית מסויימות של המגיבים, והמישהו הנ"ל חתם: ב/שכ"ג. כך גם בתגובה 399062, ובזו האחרונה לא טרח המגיב למחוק את כתובת הדוא"ל שלו, וכך, לפי כתובת הדוא"ל, אנחנו יודעים שבמקרה הזה התגובה היא של המגיב אג"ג - אורי גוראל-גורביץ', שתיקן את סמיילי כאילו בשמו של שכ"ג. במשרדים מסחריים הסימן הזה, ב/, נעשה ברצינות - למשל כשהבוס נוסע לחופשה לזמן מה, ועובד אחר כותב מכתבים במקומו. כאן באייל זה נעשה, כאמור, כחלק מן ההומור המקומי. |
|
||||
|
||||
אה, הבנתי, תודה על ההסבר. כבר התכוונתי לכתוב תגובה ארוכה ונעלבת. למזלי ולמזלכם, כשראיתי את אותה תגובה שנכתבה בשמי, הייתי בבית הספר, כך שלא היה ביכולתי להתעלב כראוי. יותר מדי עיניים צופות וסקרניות היו מסביבי. |
|
||||
|
||||
באיזה מין בית ספר אתה, שהוא מונע ממך היעלבות נאותה? עד כמה שזכור לי, אצלנו זכות העלבון הייתה אחת הבודדות שנשמרו בקנאות. |
|
||||
|
||||
באייל המנהג הזה התחיל כאן: תגובה 102641 |
|
||||
|
||||
אוי, פדיחות - אמרו את זה קודם, לפני: תגובה 31858 |
|
||||
|
||||
אני כן. אני מתמלא בושה וכלימה כשאני רואה את התגובות שלי בדיונים שהשתתפתי בהם כשהייתי בן שלוש עשרה. האדם שכתב את אותן תגובות, שלצערי נאלצתי לשכן בתוכי במשך שנים רבות, שעדיין מנסה לפעמים לחזור, היה אידיוט מושלם. אני מתנער לחלוטין מכל מה שכתבתי אז, פרט לרעיונות כלליים ביותר. אין זה מה שאני חושב, אין זה מה שאני מרגיש, זה פשוט גועל נפש. אני מתנצל – גיחי, גיחי – על עודף ההתנצלויות. העניין הוא, שהדרך היחידה שאני מכיר לשמור את הטרול בכלוב היא להעמיד את עצמי כל העת בעמדת נחיתות. נקודת ההנחה שלי היא שאני פחות טוב מאנשים אחרים, שאין לי מעלות, אלא רק מגרעות, שאני תועבת המין האנושי. זו הדרך היחידה שאני מכיר לשמור את ההתנהגות שלי בגבולות הסביר. ברגע שאני מרשה לעצמי לחשוב משהו חיובי על עצמי, ולו משהו פצפון, מחשבה חולפת, חסרת חשיבות לכאורה, אני חוזר להיות האידיוט המתנשא. בשל כך תיאלצו לשמוע אותי מתנצל בתכיפות רבה ביותר. אי־אפשר אחרת, מצטער. |
|
||||
|
||||
אוקי, אז אולי אחרי שתגמור לכתוב תגובה מלאת התנצלויות והנחתה-עצמית תוכל למחוק את אותן ההערות? ככה גם לא תחזור להיות ה"אידיוט המתנשא" וגם תגאל אותנו מיסורייך.1 1וחשוב לא פחות,2 זה יקל עלי להתייחס למה שאתה רוצה לומר בלי כל הסשן הפסיכולוגי שמקיף את התגובה שלך. 2שלא לדבר על כך שיכול להיות שבעוד שנתיים אולי לא תרצה כל כך לקרוא את הדברים האלו שכתבת על עצמך. אין שום סיבה שתעמיד את עצמך בעמדת נחיתות - אני מתקשה להאמין שמשהו טוב יכול לצאת מזה. |
|
||||
|
||||
בסדר, למען השלווה הנפשית שלך ושל כל שאר קוראי האייל, לא אתנצל יותר לעולם באייל הקורא. פתחת תיבת פנדורה. אינך מתארת לעצמך מה יהיה כעת. (שום דבר מיוחד, למען האמת. אבל אחזה בי התשוקה להיות דרמטי.) |
|
||||
|
||||
"שגל"? |
|
||||
|
||||
שגל, שגל, עם סגול/צרה, נו. מה, אתה באמת צריך הסבר? סגנון הדיבור והכתיבה שלי מיוחד במינו ומזעזע בכלל. |
|
||||
|
||||
אומרים את זה אצלכם, או שזה אלתור שלך? (אל תבין לא נכון, אני מכין מסר מעודד לכתוב לך עוד שתי תגובות: "אתה רואה, אני דובר עברית מלידה ואפילו משוויץ כאן לפעמים בידיעותיי, והנה לימדת אותי משהו.") |
|
||||
|
||||
אלתרתי את זה, אבל כשאני חושב על זה, באמת אומרים אצלנו משהו דומה ברוסית. אנשים גסים ובהמיים במיוחד. |
|
||||
|
||||
בעצם, כלל איני בטוח ש''שגל'' היא מילה. |
|
||||
|
||||
מה? יש מילה כזו, שמשמעותה פילגש, עם צירה וקמץ, לא? |
|
||||
|
||||
אולי, איני יודע. בכל מקרה, אני השתמשתי בשגל במשמעות ובניקוד מעט שונים. |
|
||||
|
||||
כן, ''ניצבה שגל לימינך בכתם אופיר'' (תהלים, כל כבודה בת מלך פנימה) ו''והשגל יושבת אצלו'' (נחמיה). |
|
||||
|
||||
בתחילה הנחתי שהוא מתכוון שהוא גלגול של הצייר הידוע, אבל אחרי תגובתו האחרונה אני מבינה שהוא מתכוון למה שססיליה אמרה על סרקוזי לפי הארץ. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |