|
והנה סיפור: פעם, כשהתגוררנו אני, זוגתי שתחיה ושני חתולים בקרית אונו, גילינו שבכל פעם שסילבי חוזרת הביתה, בואה מוכרז מספר שניות מראש ע"י קריאות רמות של שני עורבים. בדיקה קצרה הראתה שזוג העורבים עוקב אחריה לכל מקום, עף בגובה נמוך מעליה תוך קריאות נרגזות ובאופן כללי עושה רושם של אי שביעות רצון מנוכחותה במקום. המעקב הצמוד נמשך מספר חודשים. אותנו זה שעשע וסילבי נראתה די אדישה כלפי העורבים וצעקותיהם. העורבים מצידם לא העזו מעולם ממש להתקרב אליה. הם הסתפקו במעוף בגובה נמוך מעליה ולפעמים גם נחתו במרחק בטחון ממנה, תמיד תוך קריאות קולניות. בסוף זה נמאס להם. אין לי מושג מה עורר את זעמם, אבל לא היה מפתיע אותי אם היא מצאה גוזל שלהם ועשתה ממנו ארוחה קלה.
|
|