|
לפני שבוע צפיתי, באיחור אופנתי, בסוף הסדרה. דעתי היא שהסוף מעצבן ומאכזב.
(מי שלא רוצה לדעת מה קורה בסוף, שיפסיק לקרוא עכשיו)
הסוף, למי שלא ראה, הוא סצינה רגועה למדי, שבה טוני יושב עם אשתו ובנו במסעדה. בתו מגיעה במרוצה כי היא איחרה קצת. המסך מחשיך פתאום למשך חצי דקה, ואז כותרות, והסדרה נגמרה.
אז זה מין סוף פתוח כזה: כולם ציפו שהעלילה תוביל לסוף שבו טוני נרצח, או נכלא, או לפחות פורש או סתם מת. מה שהיה בפועל הוא שהעלילה לא ממש נגמרה: היה סיפור בפרקים האחרונים עם מאבק אלים של הארגון של טוני נגד הארגון המתחרה של פיל ליאוטרדו, כשכל צד מנסה לחסל את הבוס היריב; נראה שהארגון של טוני ניצח, כי פיל נרצח מוקדם יותר בפרק, וטוני חזר אל משפחתו. אבל לא נראה שזה הגיע למיצוי. סיפורים של שאר הדמויות נחתכו ממש באמצע.
לתעלול הזה של מסך שחור יש פירוש דומיננטי, שעד כמה שהבנתי היוצר דיוויד צ'ייס סירב לאשר או להכחיש: שטוני מת באופן פתאומי, וזה על סמך דיאלוג שהיה לפני כן בעונה שבו אומרים על מוות מירייה "בוודאי אתה בכלל לא שומע כשזה בא".
ועכשיו, הביקורת שלי: אם זה באמת אמור לבטא את מותו הפתאומי של טוני, זה היה יכול לעבוד אם כל הסדרה, או לפחות כל הקטע שלפני, היה מצולם מנקודת הראות שלו. אז, ההחשכה מתפרשת אינטואיטיבית כהפסקת התודעה שלו. זה לא המצב, ולכן לדעתי זה לא עובד.
מילא, נניח שאנחנו קונים את זה שהוא מת מוות פתאומי. איך, מידי מי ולמה? צ'ייס כן אמר שההסבר לסוף טמון בפרק, ולא יסף. באופן טבעי יש כל מיני פרטים, בפרק האחרון, בכמה פרקים האחרונים, או בסצינת המסעדה, שאפשר לפרשם כרמזים למשהו - אבל לא נראה שמישהו הצליח להביא איזה פירוש שרלוק הולמסי מהודק ומשכנע. אם צ'ייס התכוון למשהו כזה, הוא פישל.
נניח אפילו שהיו מראים לנו במפורש מישהו, שלא ראינו קודם לכן בסדרה, ששולף פתאום אקדח ויורה בטוני, ואז הסדרה היתה נגמרת. האם זה היה בסדר? לא, מבחינתי זה עדיין היה מעצבן ומאכזב. כי שום דבר לא הוביל לזה. אפשר לראות בזה אמירה על השרירותיות שבחיים, אבל אם כך אז זו דרך שטחית להחריד להציג את האמירה הזו.
אני חושד שצ'ייס לא רצה לגמור את הסדרה באחד האופנים הצפויים, אולי מתוך מחשבה שסיום כזה יהיה בהכרח קלישאתי ורדוד, והעדיף להשאיר אותה פתוחה. אולי הוא אומר "מעולם לא היינו סדרה שעיקרה מתח, פעולה ובום-בום, וגם בסוף לא נהיה כאלה". אם כך, אז אני לא יודע מה זה יותר, מתנשא או פחדני. מתנשא, כי הוא חייב לדעת שסוף כזה מתסכל רגשית את הצופים. אולי הציפייה לפתרון עלילתי מהסוג המקובל היא תאוות פורקן שטחית ולא-בוגרת, אבל זה הטבע האנושי. אחרי כמה מאות פרקים שבכל זאת היו בהם עלילות ברורות, מתחת לכל הרבדים הלא-עלילתיים, הויתור על סוף עלילתי הוא קצת הפרת-חוזה. פחדני, כי כמו שלאורך כל הסדרה הוא ידע לשלב בום-בום ועלילה במובן המקובל עם יסודות עשירים ומורכבים, לא נראה לי שהיה מעל לכוחותיו לבנות גם סוף עשיר ולא-קלישאתי, או מעבר-לקלישאתי.
אבל מילא, בסך הכל תודה לצ'ייס. עד הסצינה האחרונה זו נשארה סדרה מצוינת. סיינפלד, עוד סדרה טובה, גמרה יותר גרוע: עם עונה אחרונה חלשה יותר מקודמותיה, ופרק אחרון פשוט זוועתי.
|
|