 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מצטער שאיני חלק ממסכת השבחים, אבל באמת איני מבין על מה המהומה. השירים פה בהחלט נחמדים, אבל איני רואה בהם שום שאר נפש או משהו מעמיק או לפחות סוחף או מרגש (ואני מקווה שיצחק לאור לא יאכל אותי חי על דבריי כפי שהוא יודע לעשות היטב). איני רואה שום הצדקה אמתית לשימוש בצורה השירית פה ובעיקר לשבירת שורות השירים בראשון והאחרון. הטקסט הראשון הוא קבוצה מעניינת של מראות שאינם מחוברים קוהרנטית בעצמם אבל גם לא צורנית. אין זה מקרה שהם מופרדים ברווחים כי הם לא ממש שייכים זה לזה, אך הרווחים לא מצדיקים דבר. יש פה רצף סיפורי, אז למה השיר לא ניתן כרצף. מדוע התמונות האלה מופיעות יחד מלכתחילה? מידת מה של אווריריות אפשרית אבל פה זה נראה לי מוגזם. השיר השני נראה לי כפיתוח של משחק מילים חביב המתאים יותר לשיר ילדים. לא נראה שמשחק אותיות כזה יכול להוות עמוד שירה לטקסט. אפרופו עברית, אם יש "אקטוף" באמת שאין צורך ב"אני". הטקסט האחרון נראה לי הראוי מכולם. "אף פעם" במשמעות "לעולם לא", אגב, אינו תקין.אני לא בטוח לגבי האפשרות של "עֵדֶר אֲבָנִים רוֹאוֹת" ולא "רואה" אבל אני מניח שבדקת את זה, אם כי באזניי זה עדיין צורם. בכל מקרה, הרי הצירוף, משחק על " עדר רועה" כך שנראה לי כי ההתאמה צריכה להיות "לעדר". "שֶׁמֶשׁ עוֹלָה מַשִּׁילָה מֵעֲלֵיהֶן שְׂמִיכַת שֵׁנָה" נראה לי לקוי מבחינה מטפורית כי אתה משתמש גם ב"משילה" וגם ב"שינה" ואז אתה חושף את המטפורה שלך. זהו בעצם דימוי שעבר טרנספורמציה: משילה מעליהן שינה כשמיכה - אם אתה כבר חושף את האיבר המובלע אז פשוט תשתמש בדימוי. חוץ מזה, ברגע שאתה מוסיף "ואת אופליה" הרסת את כל התמונה שנוצרה כי אתה מוסיף עליה לאחר שכבר נוצרה. כמו כן, קוצר שיריך נראה כנוטה לחסכנות אולם לשונך עמוסה כפילויות" סוֹטֶרֶת לוֹ עַל לֶחְיוֹ וְאֵיךְ כָּל הַגַּרְגִּירִים נִשְׁפָּכִים לוֹ מִכִּיסָיו אם "על לחיו" למה צריך "לו"? אם "כיסיו" למה צריך "לו"? "הָאַהֲבָה הַשְּׂרוֹפָה, הַשְּׂרוּטָה, הַנִּשְׁבֶּרֶת" - רצף תארים כזה מתאים לשירה? חסרים אמצעים לעבור מתואר אחד לאחר בלי להעמידם בשורה כבמסדר? שירים בהחלט יש פה, שירה - אני לא כל כך בטוח. מאידך, אתה פרסמת ספר שירה וזכית לביקורת אוהדת מן הקשוח שבמבקרים, ואני רק גולש אינטרנט. כתיבה רגישה ואהבת השירה תמיד מבורכות בעיניי וכל המרבה הרי זה משובח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וואוו! לא ידעתי שיש כל כך הרבה חוקים לשירה! עכשיו אני יודע שמשחק מילים לא יכול להוות עמוד שירה (שידרה?) לטקסט. אסור כפילויות והכי אסור לחשוף איברים מובלעים (1) כי אז זה לקוי מבחינה מטפורית (1) טוב, נגד זה יש גם חוק בעולם האמיתי מצטער, לא הצלחתי להתאפק. אני בטוח שמר ברקוביץ' ידע להגן על עצמו. פשוט ממש מפריע לי שתוקפים שיר על פגמים טכניים ללא אף התייחסות למשמעות שלו ולמה שהוא גורם לקורא לחשוב/להרגיש. מזכיר לי את הביקורת על מייקל ג'ונסון שרץ עם גב ישר מדי, בצעדים קטנים מדי, שלא לדבר על עבודת הידיים הלקויה שלו - ושלא יבלבלו אותי עם כל שיאי העולם שהוא שבר (שוב - אני לא טוען שנשברו *כאן* שיאים או משהו דומה, ברור לי שהדימוי שלי לקוי) * אני לא מכיר את המשורר ומעולם לא קראתי דבר שלו עד היום ואינני מגיב מטעמו בשום צורה שהיא. תגובה זו נכתבת על הביקורת ללא התייחסות לאיכות השירים עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להבין את הביקורת על הצירוף "הַשְּׂרוֹפָה, הַשְּׂרוּטָה, הַנִּשְׁבֶּרֶת". חשבתי (לא יודע אם באמת): יכול להיות שהתארים מועמדים במסדר בכוונה? נניח שמישהו כותב שיר, ובשיר הוא רוצה להשתמש במבנה מסויים או צירוף מסויים כדי להעביר תחושה מסויימת לקורא. אפילו צירוף שאיננו מקובל בדר"כ בשפה. למשל, צירוף כמו: "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַך" אמור לגרום לתחושה של כלאחר יד, של חוסר תשומת לב, של זריזות בביצוע וכד'. האם אין זה לגיטימי לפי דעתך? ועוד שאלה. מעניין אותי לדעת, וזכותך לענות או לא. האם הביקורת שלך מבוססת על לימודים בתחום (כי אז היא משקפת השקפה של חוג מסויים, אקדמיה אולי) או שפיתחת את הרעיונות הללו בעצמך (ואז הם משקפים את דעתך האישית)? והערה לסיום: אנחנו חיים בחברה צינית, בזמנים ציניים, והציניות נספגה היטב היטב בלשוננו עד כדי כך שכל שאלה תמיד נשמעת צינית. לכן אני מרגיש צורך להדגיש שהשאלות לעיל - לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש"י, כותב הביקורת הוא אור רוגובין: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אור הוא שם נפוץ למדי כיום. אם אתה מכיר את תגובותיי בענייני שירה, ודאי תוכל להעיד כי אפיין הנחרץ אינו עניין חדש. אגב, מה פירוש "עכש"י"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע, עד כמה שאני יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד זיהיתי אותך? ענית יפה בעצמך - מתוך היכרות עם תגובותיך. "אור" הוא אכן שם נפוץ בימינו, אבל לא בהכרח כאן באייל, ובכל מקרה יש לך סגנון מאוד אופייני (ונדמה לי שגם תחומי התעניינות אישיים) שקשה להתבלבל בו. לגבי "עכש"י" כבר ענו לך, והנה עוד כמה כאלה: תגובה 370431, תגובה 240838. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה התפקיד של הסדר הזה למשל? ואיך זה משרת את הטקסט כולו? ומה זה בדיוק הָאַהֲבָה הַשְּׂרוּפָה, הַשְּׂרוּטָה,הַנִּשְׁבֶּרֶת? מה זה אמור לייצג בעולם השיר? יש פה רצף של מטפורות המתנתק מן המציאות לכיוון של חוסר פשר. איך אהבה יכולה להיות גם שרוטה וגם שרופה וגם נשברת וגם יש לה ריח? זה מוגזם. השפה השירית היא דרך נעלית לבטא מציאות ויש לה קצת מרווח תמרון אבל פה זה מגיע לדעתי למצב שאין בסיס לשימוש בלשון. הוא לא מכוון לשום דבר. לשאלתך, דבריי מייצגים רק אותי אולם הם, כמו דבריו של כל אדם, בעיקר כזה שלמד באופן ממוסד, הדים של מה ששמעתי וקראתי. הדברים, אני בטוח, כבר נאמרו טוב יותר או הופרכו לגמרי בידי גדולים וחכמים ממני. אם הייתי יודע איפה, הייתי מצטט או חודל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת אם זה טוב או רע - לי הצירוף הזה מזכיר את שורות הסיום ב''טרמינל לומינלט'' של מאיר אריאל (הפרופה, השטופה, הקלופה...). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אור שלום - כתבתי במקום אחר איך האהבה יכולה להיות גם שרופה גם שרוטה וגם נשברת וגם בעלת ריח. רק ברחוב התבלינים, רק שם ולא בשום מקום אחר. זה השיר וזה כוחו. כדי להיות קורא שירה טוב צריך מעט דימיון, מעט שאר רוח. אני מזהה שיש לך את שאר הרוח אבל בנושא הדימיון אתה לוקה באקדמיזיציה מצערת. בבואך לקרוא שיר, שכח את כל מה שלמדת, חשוב על כך שהמשורר יכול ליצור לעצמו כללים משלו, השתחרר ונסה להתמסר לחוויה. לא הצלחת? המשורר או אתה נכשלתם. מוכן לקחת על עצמי את האחריות לשאלות שלך ולהגיד שמולך נכשלתי בשיר הזה. וברקת? מה אומר - נפלא! זו בדיוק השורה שעמדה לנגד עיני כשכתבתי את השורה בשיר שלי. כמובן שזה לא כל כך פשוט והתהליך לא היה כל כך מודע, אבל אני זוכר איך הוא נכתב. ממש כך. אחר כך כשהייתי קורא אותו לעצמי הוא התנגן כמו השיר הגאוני ההוא של מאיר אריאל. בברכה, אילן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילן, תודה על המחמאה. לגבי הדברים שכתבת לאור (אחד האיילים המעטים שמבינים בשירה) - אולי אתה לא חייב להגיב לכל תגובה כאן מייד לאחר שהיא מתפרסמת. לייעץ למבקרים איך לקרוא ולבקר את שיריך ובאילו תכונות להשתמש, זה עובר כל גבול שאתה אמור לשים לעצמך כיוצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת היקרה - והמגיבים האיילים כולם: ברצוני להודות לכולכם על דיונים מרתקים שנמשכו כאן ימים אחדים, ושאולי ימשכו עוד הלאה. זו הייתה חוויה מאלפת במיוחד וחשובה מאוד עבורי כמשורר. "האייל הקורא" הוכיח בפניי את שמו הטוב. הסטיות המעטות שחלו במהלך הדיון הן סטיות אבל העיקר היה נפלא. אור; האייל האלמוני; ברקת ועוד ועוד - הוכיחו לי שעתידה של השירה בישראל עוד לפניה וחלק חשוב בו - אם לא העיקרי - נמצא בין קוראיה. אני מאחל לכולכם בהצלחה בהמשך ושתהנו מהדיונים פה. אם יש בין המגיבים או הקוראים את התגובות משוררים הזקוקים לעזרה; יעוץ; הכוונה או סתם אוזן קשבת למאיוויהם - אפשר לפנות אלי ישירות דרך כתובת המייל שפורסמה למעלה. בברכה רבה ולהתראות בין המדפים של ספרי השירה, אילן ברקוביץ'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אור היקר. זה בסדר לא להיות שותף להתרגשות. אני לא מצפה שכל אחד יתרגש מהשירים שלי. זו מטרה פשטנית מדיי שאם משורר שם אותה ליעד בפניו היא אפילו די קלה להשגה. אני פשוט כותב מדם לבי (וזו לא מטפורה) ואם זה מצליח לחדור מבעד לחומות הנוקשות שכל אדם שם על עצמו, כי אז עשיתי משהו באמצעות השירה. בקשר לטענה על קוצר השירים: קרא בכל הספר אם אכן קורא שירה אתה ותמצא כמובן גם שירים ארוכים יותר. השאלה היא למה אתה קורא שיר ארוך והאם זה חשוב בכלל כדי לזקק גרעין שירי. אשר לי, אני מודה ומתוודה שאני עדיין מתקשה ליצור שירים ארוכים יותר מאשר, נאמר, 24 שורות. משהו באורך הרוח שלי אוזל בדרך. מצד שני - אין שיר שלי שהוא ארוך מדיי, כי אני יודע לזהות את החולשה הזו אצלי (שהיא זמנית כרגע ואולי תהיה קבועה בעתיד או תשתנה, אני לא חייב בהכרח לכתוב פואמות גדולות כדי להגיע למעלה שירית גבוהה, אתה יודע). באשר להערתך המסיימת: "שירים יש כאן, שירה אני לא כל כך בטוח": ובכן, היה בטוח, שירה היא השפה שלי. וכשהיא באה ועולה עלי, נכתב בי שיר. ותודה גם על תגובתך. משורר צעיר זקוק לדעתי לכנפיים אבל גם אם מישהוא מקפל לו אותם מדי פעם זה טוב עבורו, כי הרי אנחנו לא באמת עפים שם למעלה (וכן זו הזדמנות טובה להתכונן לנפילה...). אילן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לפני שהוא מתקתק על המקלדת, הוא מקיז קסת קטנה (או גדולה) מדם ליבו וכותב בדם הנ"ל את הטיוטה. (ילדים, לא לנסות את זה ללא השגחת מבוגר!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אבל איך מקיזים דם מהלב בלי שיתערבב בו דם מהרקמות שסביבו? שמעתי פעם שמכתיבה בדם שריר החזה למשל לא יוצאים שירים טובים כל-כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רואה (אתה רואה?)?!! המשורר חשב שיהיה כאן דיון כהלכתו עד הסוף ומתברר שלא - כותבים כאן תגובות רק כדי להעליב אותו סתם! יש שרירי חזה שמהם יוצאים שירים מצויינים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לשרירי (עפרה) חזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע "אף פעם" במשמעות "לעולם לא", אינו תקין? לדוגמה: ביקרתי בפריס פעמים רבות. בברלין לא אבקר אף פעם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |