|
||||
|
||||
יורדים עכשיו ומציפים את כל הקיבוץ. נזילה בצנרת החשמל גרמה לזה שאני עובדת על גנרטור והנורטון מצד אחד לא עולה ומצד שני שולח לי הודעות מעצבנות כל שתי דקות. השיחה היומית עם טוקיו מתנתקת כל הזמן ובעוד שעתיים נגמר שם יום העבודה. הבת שלי לא עונה מהקורס הצבאי. אוקיי, אז זה מעניין את הסבתא שלכם. אני חייבת להתפרק איפהשהוא. חוצמזה, רון, שלחתי לך בדואל את נאום המפאיניק של דן בן אמוץ. קיבלת? הדפסתי בעצמי באצבע וחצי (עיפעוף צניעות) כי לא העזתי לתת למזכירה. טוב, תירו בי. בוקר מבאס. דובי, שלא תעיז לא לפרסם! |
|
||||
|
||||
לא לפרסם מה? נראה לך באמת שאני עובר על כל תגובה ותגובה ומחליט אם לפרסם או לא? בזמן אמת?! מקסימום, היית צריכה לכתוב "שלא תעיז למחוק". ואפילו מהרמיזה שאני עשוי לעשות את זה נעלבתי. (: |
|
||||
|
||||
ולמה זה רע? חורף זה בדיוק הדבר שהופך כל יום להרבה הרבה יותר טוב. רק לסובב את הראש ממסך המחשב אחורה, ולקלוט את הבזקי האור המדהימים ומייד אחר כך את הרעמים המטריפים שיש פה, גורמים לכל בעיה להראות פיצפונת הרבה יותר, ולכל מופע אורקולי להיות עלוב למדי. _____ עד שיגיעו השטפונות כמובן, ואני אאלץ להתחיל לשוט בקיאק בחזרה הביתה... |
|
||||
|
||||
כל זאת כשאפשר להשאר בבית. אבוי, אך אתמול נאלצתי ללכת כקילומטר לטכניון, בלי מעיל, ועם מטריה עלובה! האימה, האימה. אבל כן, כל עוד נמצאים בתוך הבית, אין כמו החורף. (רק כדאי לדאוג שהאיטום בקירות ובתקרה תקין.) |
|
||||
|
||||
תודה ותודה על המאמץ, אולם לא קיבלתי כלום. האם תוכלי לשלוח שנית? מחכה בכליון עיניים. |
|
||||
|
||||
ריקי, הקטע ששלחת לי גרם לי לפתוח את הספר של דנקנר על דב"א ומתוכו נפלה חתיכת עיתון מינואר 1992 ובה שירים שהוא תרגם בכלא האיטלקי. לכבודך ,הנה שיר סתיו של ורלן בנהי ממרור הומה כינור טבת פרוע, ואל הלב חודר כאב וגעגוע. שעון יפעם- לבי נדהם, פני יחוורו, ובדמעות אזכור שעות אשר עברו. ואז יטיל בלא שביל אותי הסער- ישא ,יגלה כמו עלה שמת ביער... |
|
||||
|
||||
מעולם לא שלחו לי שיר לאות תודה על מאמץ אלקטרוני. השירים היחידים שהוקדשו לי היו: בעלי (להלן: המנוח לעתיד) בעת החיזור. הוא היה שולח אלי פיקודים מסיני עם מעטפות עבות כרס גדושות בשירים הזויים שראתי בשקיקה מבלי לשים לב (לחלוטין) לערך האמנותי שלהם. סיצילאני שהיכרתי ברכבת מפריס למילנו ששיריו היו ילדותיים להפליא אך לא העזתי לומר דבר מפאת חשש למאפיה. ולא שייך אבל: אני במצב רוח מעולה כי כרגע דיברתי עם בתי החיילת שנמצאת ברכבת דרומה חזרה לצבא. הידיעה על הפיגוע בצ'ק פוסט הכניסה אותי להיסטריה. בעת הפיגועים ב- 96 גייסו חיילים לשמירה על תחנות קו 18 בי-ם. בתי הבכורה היתה אז בקורס מאבחנות פסיכוטכניות. הדבר הקל ביותר היה לגייס קורסים, כך שהבנות שגוייסו היו מן הקורס שלה והבנים מקורס טייס. כשנסעתי להביא לה לבנים חמים מצאתי אותה עם חייל בתחנה של שוק מחנה יהודה, סוכריות על מקל בפה ונשק על הכתף. ההוראות שקיבלו היו לגרום למחבל מתאבד שיחשפו להתפוצץ בתחנה לפני שיספיק לעלות לאוטובוס, כלומר יחד איתם. אבל זה לא הגרוע מכל. כאשר ניסתה לבדוק אנשים עם חזות מזרחית היתה עליה התנפלות אלימה מצד יהודים שנפגעו. חזותה הבהירה לא עזרה בנושא. וחזרה לנושא שירה: אחד מן הותיקים בקיבוץ סיפר לי שבעת ששהה בהכשרה בגרמניה התבודד לעת ערב על גדת נהר עם ספר שירים של רילקה. עבר שם זוג מן ההכשרה והבחורה ביקשה שיקריא להם מן השירים. בעת שהקריא הבחור השני נרדם ונחר בקול. הבחורה נפרדה ממנו וחברה לקורא השירה. ההכשרה הוקיעה, אך הזוג נישא. |
|
||||
|
||||
ידעתי שאמצא את זה: תגובה 38703 :-) |
|
||||
|
||||
מה לעשות, שכחתי. זה רק מראה שאני אמיתית. מה שלום הג'ירפה והאריה? |
|
||||
|
||||
ככל שאני מתעניין בימים אלה - טוב, תודה. |
|
||||
|
||||
שהיא לא הזכירה שוב את העובדה שבעלה (''המנוח לעתיד'') היה בצנחנים עם משה פלד. זה רק מראה שהיא אמיתית. |
|
||||
|
||||
זהו. אתה המגעיל שפגע בי. אחרי שישחררו את יגאל אני משסה אותו בך. |
|
||||
|
||||
אז לא ישחררו את יגאל, אבל טוב לדעת שיש לך דיבור איתו. (הוא למד עם בעלך בבר-אילן?) אני מניח שכל עוד לא תשסי בי את בעלך (או את משה פלד), זה בסדר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |