 |
אני חי היום בעיר בינונית באירופה (200,000 תושבים, בתוך אזור עירוני של כמיליון בני אדם). האופניים נחשבים כאן ככלי תחבורה חשוב ופופולרי, הן לנסיעות רגילות והן לפנאי. לצד כל הכבישים הראשיים יש שבילי אופניים, אם על הכביש ואם על המדרכה; במקרה שהם על המדרכה, המדרכה רחבה יחסית והולכי רגל נמנעים מכניסה לאזור האופניים. יש גם מדרחובים הפתוחים להולכי רגל ולאופניים בלבד, ובגלל במרכז העיר קל יותר לנווט באופניים מאשר ברכב מנועי.
בכל מקום (ואני מתכוון,*בכל מקום*) יש מתקנים לקשירת אופניים, והרבה. אבל בכל זאת לפעמים הם מלאים עד אפס מקום. מותר לקחת אופניים באוטובוס וגם על הרכבת, ללא תשלום נוסף (בניגוד לרכבת ישראל שאוסרת העלאת אופניים). מעבר למסלולים לצד הכבישים, יש גם עשרות קילומטרים של מסלולי פנאי, עליהם בעיקר תראו אופניים וסקטים. ביום א' שטוף שמש, אלה נוטים להיות ממש צפופים, בעיקר בחלק שקרוב לעיר.
בפעמים המעטות שנאלצתי לנסוע ברחוב שאין בו שביל אופניים, שמתי לב שהנהגים האחרים מאוד מתחשבים, וכמעט אף פעם לא הרגשתי מהם לחץ לעקוף. יש מקומות שבהם שביל האופניים חוצה את הדרך של המכוניות לפנות ימינה בירוק; בכל המקרים שהגעתי למצב כזה, המכוניות נתנו לי זכות קדימה.
מיותר לציין שאין חוק הכופה חבישת קסדה, וכי ראיתי קסדות רק על כ-10% מהרוכבים - בעיקר כאלב שיצאו לרכיבת ספורט, עם בגדים מתאימים, מגיני ברכיים ואופניים שעולים אלף יורו.
אני מספר את כל זה כי אני חושב שמצב רוכבי האופניים בישראל כל כך לא בטיחותי, לא נוח ובעייתי, שלא ברור לי למה הצעד הראשון כדי לדאוג לבטיחותם הוא לא לסלול שבילים חדשים, להגדיר מסלולי אופניים וכן הלאה. במקום זה מנסים להעביר חוק - כי זה יותר קל וגם יכניס כמה קנסות לכיס.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש