|
||||
|
||||
לו רק יכולתי לקיים חיי רוח עשירים בתקופת הזוהר האינטלקטואלי בפריז. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שהיא הייתה מאושרת במיוחד. |
|
||||
|
||||
זה לא הכל בחיים. סימון דה בובואר לא הייתה אומללה במיוחד, היו לה מצוקות ומכאובים לצד שמחות והנאות, כמו לכולנו בעצם. לפעמים נדמה לי שיותר מידי אנחנו מקדשים את האושר. אני חושבת שיש דברים חשובים יותר, למשל עניין, שיהיה מעניין. |
|
||||
|
||||
ודאי שעניין הוא חשוב ביותר. בין השאר משום שהוא תחליף טוב לאושר. |
|
||||
|
||||
כשהייתי ילד אושר היה מילה שלא צריכה הרבה הסברים. עכשיו החיים הרבה יותר מוצלחים, אבל אושר היא מילה שנויה במחלוקת. אקסטזה? הרגשה "גדולה מהחיים"? שלוה? מה זה בדיוק? או אפילו בערך? ענין אינדיבידואלי? תרבותי? מתחלף עם עצמי כמובן. |
|
||||
|
||||
כשהייתי ילדה המלה אושר לא הייתה שגורה על הלשון. החיים עכשיו מוצלחים יותר מבחינות מסוימות (ואישיות) ומוצלחים הרבה פחות מבחינות אחרות, והמלה אושר שגורה הרבה יותר אבל עדיין לא לגמרי מוגדרת. וכן, זה עניין אינדיווידואלי/חברתי/תקופתי...ועוד. |
|
||||
|
||||
אני חושדת שאנחנו חיים בעידן שמקדש את האושר, זה חדר לחברה המערבית מהמזרח ועבר מוטציה. במזרח האושר הפנימי הוא דרך להתנתק מתלאות היומיום, במערב האושר הפך להיות סינונים לנרקסיזם אגוצנטרי שקשור לאורח חיים של חברת שפע מפונקת. אושר הוא מושג מתעתע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |