 |
ההתמקדות בדובר הגברי שגוייה לדעתי, כי פיענוח השיר מחייב תפיסת הכותרת כחלק מן הרצף. הכותרת "לימים הוא יספר לאשתו" מצביעה על דוברת ולא על דובר, והשיר עצמו מוצג לא כ"קול" אוטנטי של הגבר שאיתה, אלא כהרהור שחולף בה, כציטוט דמיוני של שיחה המתרחשת בתודעתה.
הזמן והמקום הממשיים אינם כמובן אותו "עתיד" שבו מתנהל כאילו השיח בין האיש הנשוי לאשתו, אלא זמן הבכי של הדוברת, שתופסת עצמה בתוך הסיטואציה כמישהי חסרת חשיבות בעיני האיש שאיתה, וחווה את העליבות והנעלבות של הרגע ההוא. הציטוט של הדובר הגברי יוצר הֲזָרָה של ה"אני" הנשי, שמאפשרת גם התייחסות הומוריסטית (ההיפרבולה של הצפת הדמעות), ובעיקר סוג של חשבון אישי.
אני צריך להודות שבקריאה ראשונה (וגם עדות המשוררת "הועילה" לזה) נראה לי השיר פשטני עד טריוויאלי, אבל מסתבר שהוא מורכב הרבה יותר משחשבתי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש