 |
הייתי רוצה להגיב רק על כמה דברים. ראשים שמחתי מאוד לראות שיש עוד אנשים שהנושא מפריע להם, במיוחד לאחר שהתארחה אצלי ידידה גרמניה בדיוק שבוע לפני מועד יום השואה, ועל כך דיברנו בדיוק. שנית, ראיתי את הספציאליסט, ואני רוצה לציין שהגעתי למסקנות קצת שונות משלך. איני יודעת מה היתה הדרך להתמודד עם חומר תיעודי של משפט ראווה כמו זה שנערך לאייכמן(שלמרות שלא ראיתי, הייתי מניחה שהיה דומה במהותו למשפט דרייפוס ובייליס) , אך סרט זה בכל זאת היה מוטה מאוד, עד לקיצוניות בניסיון לעוות את מה שקורה במשפט, ולהעבירו עריכה אומנותית שלעיתים משכיחה את טבעם המייגע של הדברים המתרחשים במשפט כה ארוך. ראוי היה לו ליוצר הסרט להשקיע שעות רבות יותר בסרט של לנצמן.
שלישית, הייתי רוצה לשאול שאלה מוסרית פתוחה, בהנחה, שהצעת ואני מסכימה איתך, שאיכמן לא היה טוב יותר או רע יותר מכולנו, אלא אדם רגיל בעל אינטליגציה וכשורים גבוהים מן הממוצע.
האם השאיפה היומיומית שלנו להצטיין, ולעלות בסולם הדרגות, לזכות בחיבת הממונים עלינו והחברה כולה, ולהצליח, צריכה עדיין, בתור בני אדם מוסריים, אפילו עושי שיקול פרדיגמטי של רווח והפסד, שהוא דבר אנושי ורגיל, האם אתה באמת מאמין שלא היית מצליח לרסן דחף זה לנוכח העובדה שהעבודה שעליך לעשות למען כל אלו, שהם רצונות טבעיים בעליל, גורמת לקטסטרופה לאלפי אם לא מיליוני בנ"א אחרים? האמת, בניסיונות קטנים, בהם כל אדם מתנסה בחיי היומיום שלו, בשקרים קטנים, ברמיסות קטנות, בהתקדמות על חשבון אחרים, אני יכולה לומר שלא נכשלתי עוד. מעולם. אני חושבת שכאן אתה מתחיל לקבוע את הקו, וכדאי שהוא יצטייר בברור בשלבים האלו. המוכנות לעשות את זאת, היא הרשעות האמיתית, לא ההחלטה לשתף פעולה עד כמה שפחות. איני יודעת מה הייתי עושה אם הייתי גרמניה בזמן המחל"ע 2. יתכן כי הייתי יושבת ושותקת. אין ביכולתי להבטיח לעצמי שהייתי מתמרדת. אך לא הייתי מנסה להצטיין בהפעלת מערכת ההרג. בזה אני מנסה מאוד להיות בטוחה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש