 |
במאמר בניו יורק טיימס שכותרתו "Exploring the Flaws in the Notion of the 'Root Causes' of Terror" טוען הכותב, אדוארד רוטשטיין, שאין מטרת הטרור הפנדמנטליסטי לבטל עוולות או אי-צדק כי אם למחות כל התנגדות לאידיאולוגיה שלו. לאחר שטימותי מקוויי ביצע את הפיצוץ באוקלהומה איש לא דיבר על "סיבות שורש" שהובילו לטרור, וכך גם אין לנמק את הטרור של אל-קעידה ב"דיכוי מערבי" וכו', טוען רוטשטיין. לדעתו מדובר ב"טרור טוטליטרי" כפי שכינתה זאת בשעתה חנה ארנט, בהתייחסה לאידיאולוגיה הנאצית.
המאמר המלא:
מאמרו של רוטשטיין הוא איפה בסיס לנארטיב מנוגד לזה שמציע פרופ' גריי בראיון. יש בניגוד הזה מהד הוויכוח הקלאסי בשאלה האם "ההוויה קובעת את התודעה", כפי שגרס מרקס, או האם "התודעה קובעת את ההוויה" כפי שהראה ובר, למשל, בספרו על האתוס הפרוטסטנטי. (מרקס יטען שהתפתחות השיטה הקפיטליסטית הולידה את הפרוטסטנטיות ואילו ובר טען בספרו המפורסם שהפרוטסטנטיות הולידה את הקפיטליזם האמריקני.)
ובכן, איזו משתי התפיסות צודקת? דוב אנשלוביץ' יטען שכל התיאוריות האלה הם דיבורים בעלמא, שכן אין קריטריון מדעי להוכחת אף אחת משתיהן. גישתי, לעומת זאת, היא שבשתיהן יש ממש, אין האחת מוציאה את השניה, בין ההוויה לתודעה מתקיימים יחסים דיאלקטיים. כלומר, לעיתים האידיאולוגיה מקדמת הוויה מסוימת ואותה הוויה מחזקת או מחלישה את האידיאולוגיה, והתהליך נמשך. כך גם בעימות הנוכחי בין המערב ל"בין לאדניות", יש סיבות שורש, אך גם אידיאולוגיה פנדמנטליסטית משחקת תפקיד מכריע, ומתקיימים ביניהם יחסים דיאלקטיים. רק מעקב אחר הדיאלקטיקה הזו יכולה לפתוח לנו צוהר להבנת העמות ולהבנת מלחמת הנארטיבים שהיא חלק בלתי נפרד ממנו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש