|
||||
|
||||
השירים האלה מזכירים לי את היוצר הפיקטיבי "יונתן שץ" (http://stage.co.il/Authors/20979) שאחד מחברי יצר ב"במה חדשה" - אני לא ממש מצליח למצוא הבדלים בין הפארודיה לדבר האמיתי. |
|
||||
|
||||
אבל זה נורא קל ליצור יוצר פיקטיבי. מה זה מוכיח? אולי שהפארודיה טובה? אגב, מתוך סקרנות, גיגלתי ומצאתי לאחרונה דפי "במה" של ילדים (לשעבר) שטיפלתי בהם בימים הסטודנטיאליים שלי. היום הם מתבגרים נוגים שכותבים שירים בסגנון "העולם לא מסביר פנים, העולם אינו גן שושנים". אני די בטוחה שזה יעבור להם (ונזכרת בדברים האיומים שאני עצמי כתבתי בגיל 14 או 16). |
|
||||
|
||||
בדיוק בגלל שזה נורא קל. לכתוב בצורה לא קוהרנטית זו הדרך המהירה והזולה להשמע מורכב ועמוק בלי להיות באמת, לדעתי. |
|
||||
|
||||
כשאני קורא, אני מתבלבל לא פעם ותוהה מי המשורר - אני או הסופר. וגם אם אני הוא, האם אין זו זכותו של הסופר שבחברת יצירתו אני שר? כמובן שיש סופרים טובים יותר ופחות. פשוט לעיתים לא קל לשפוט. לא נורא... תזרום... |
|
||||
|
||||
לפעמים זה שלא הבנת זה פשוט כי... לא הבנת. |
|
||||
|
||||
בלי להיות באמת מה? (באמת מורכב ועמוק, אני מניחה). מה זאת אומרת "צורה לא קוהרנטית"? מאילו בחינות לא קוהרנטית? מדוע דווקא חוסר קוהרנטיות יוצר אשליה של מורכבות ועומק? אני מכירה הרבה יצירות אסוציאטיביות (אם לזה התכוונת) שלכל הדעות הן פשטניות וקלילות. למשל, וידאו קליפים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |