 |
אבל יש לי תחושה שפיספסת כאן משהו מאד מרכזי שקשור בשינויים שעברה החברה הישראלית. למשל, אולי יותר מכל חברה יהודית אחרת, ירידה במעמד ובסמכות של האבות/הזקנים/המורים. הסמכות הזאת באה בעבר לא רק מתוך פחד, אלא מתוך אמונה שהם באמת אנשים חכמים ומנוסים שיודעים מה נכון. אחת התוצאות של זה היא ירידה במשמעת של התלמידים, ובהקשבה שלהם למורים ולהורים, ואני חושש שבגיל מסויים היא בהחלט דרושה כדי ליצור למידה. אינני יודע מה היה בשנות השישים, אך אין ספק שכיום מעמד ההורים בתא המשפחתי נמוך בהרבה מבעבר, וכך גם מעמד המורים.
יש לזה גם השלכות חיוביות - אם פעם היה קל מאד להורים לומר לילדיהם במה לעבוד ועם מי להתחתן, היום הם ייתקלו כנראה במרד של הילדים.
שינוי נוסף הוא העלייה בערך ההנאה/אושר/סיפוק. הדור הזה לא אוהב לעבוד קשה, והוא גם לא מתבייש לדרוש לעשות מה שבא לו, בעוד שלמידה היא, מה לעשות, קשה לפעמים, ובטח פחות מהנה מצפייה בטלויזיה.
גם לזה יש השלכות חיוביות - החיפוש אחר הנאה לא בהכרח מוביל לרדידות ובטלנות. הוא יכול גם להיות חיפוש עמוק ופורה. למרות שלא הייתי ממליץ לאף אחד לחיות בנסיון מתמיד למקסם את ההנאה בכל רגע.
לכן הפתרון הוא לדעתי לא חזרה למצב הקודם, אלא אולי בכל זאת נסיון להסביר את החשיבות של ידע ומיומנויות. המשמעת והלמידה צריכים להיות משהו שבוחרים בו, או לפחות מבינים קצת למה הוא חשוב. לכן אני תומך בפתרון שלך, אבל נראה לי שלא זה ההבדל בין ההווה לבין שנות ה-60.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש