 |
|
 |
||
|
||||
 |
השיר היה קצר, וזה טוב. השיר היה מתוק, וזה טוב. השיר היה מחורז, וזה טוב. השיר היה רע, וזה רע. השיר נקרא "שיר טרומשחרי", וזה בלתי נסלח. ...אל תגידי שלא הזהרתי אותך. זה כמו להריח נפיחות של מישהו אחר, מה? בדרכו החיננית, דומה שהוא מתעד אוננות ביער. (הספר, כמובן, מומלץ בחום). ---- פלגיאטים חסרי בושה (ואל תנסו להציע שמדובר בהתייחסות מכוונת לנתן היקר), דימויים רבי הוד אך נבובים לחלוטין, ותמונה דרמטית של המשוררת הענוגה שורצת בטבע הנשגב. תרשו לי, חברים יקרים, לקבוע נחרצות ובאופן חדצדדי ונמהר: זה שיר מחורבן של ילדה נבונה. במקרה הטוב, זו הוכחה לכך שבני נוער צריכים הדרכה יסודית בעת קריאת שירה, וגם אז חסרה להם הבשלות להבין את שהם קוראים (ואגב, כתיבת שירה ע"י בני נוער היתה מוגדרת כאקט פלילי, לולא ארתור רימבו הוכיח שאחת לריבוא שנים נולד גאון). במקרה הרע, זה ציור של שימפנזה בגלריה לאמנות - מתיחה תפלה, משומשת ועייפה על היחסיות שבקביעת איכותה של אמנות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר וואלאס היקר, כמשורר פיקציונאלי הייתי טורח לחזור אל מקורותיך הם מר פריי. מר פריי היקר, אמנם, היפופוטמך פוצח בציטוטו של אליוט, אך אינו אליוטי באף מובן לאורך מאתיים עמודיו. אם דברי ביקורת בלבך, הבא אותם דרך טיעונים פחות דמגוגיים, שמסתמכים על ראיות אמיתיות, ולא דוגמות עתיקות יומין השגורות אצל הניהילסטים האנגלים המתקראים ברוב עוז ''משוררים''. הספר, אגב, מומלץ, ולא בחום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |