|
||||
|
||||
"קשה להאמין, אבל 60% מהישראלים מעולם לא ביקשו Second Opinion ". (פרסומת עצמית). |
|
||||
|
||||
אהם. יש לי בעיה עם הסקר הזה. מה לגבי אותם אנשים שלא ביקשו דעה שניה כי מעולם לא עלה בכך צורך? אנשים שאינם סובלים ממחלות מעבר לשפעת פה ושם, ושעבורם גם דעה ראשונה היא מיותרת או קרוב למיותרת? הם לא מטים קצת את הסטטיסטיקות? אני, למשל, נופל בקטגוריה הפסיבית ביותר של כל אחת מהשאלות (חוץ מ"מידע"), למרות שנראה לי שאם יהיה צורך בזה, אבקש דעה שניה, וגם שלישית ורביעית. צריך לספור קבלת דעה שנייה עבור מקרים רפואיים, לא עבור אנשים. |
|
||||
|
||||
האם השיעור של אנשים כאלה באוכ' גדול מספיק כדי ליצור הטיה? |
|
||||
|
||||
בהחלט כן, לשמחתנו. |
|
||||
|
||||
אני באמת לא יודע. את העיתונאית1. היה יכול להיות נחמד לראות איזה "X% מהעונים לסקר אושפזו בבי"ח בחמש השנים האחרונות", או משהו בסגנון. עד כמה שאני יודע X יכול להיות כל דבר בין 10 ל80. 1 _שיואו_, איזה כיף! בד"כ אני מסתפק בלהתלונן לאנשים שלא קשורים לעניין בכלל. |
|
||||
|
||||
החלק המשלים של אותה בעיה (אני לא יודע אם מישהו הזכיר אותו) הם אלה שלא ביקשו חוות דעת שניה והפסיקו לענות על שאלות סוקרים. ולנשום. |
|
||||
|
||||
טוב, זאת לא חוכמה. חוות דעת שניה היא כידוע צדקה (אתה משלם מרצונך החפשי עבור סחורה שכבר קנית בעבר). וצדקה תציל ממוות. |
|
||||
|
||||
לעומת זאת, בין אלה שכן ביקשו את חוות שבעא, למשל, יש גם די הרבה שהפסיקו כל פעילות קונסטרוקטיבית מסוג זה. |
|
||||
|
||||
אני העורכת, לא מבצעת הסקר1 :-P ומה שאתה אומר נכון, אבל אני לא חושבת שצריך מחלות הרות גורל כדי להיוועץ ברופא נוסף. זאת ועוד, דווקא בסיטואציה של אשפוז או רפואת חירום, קשה יותר או בלתי אפשרי לקבל דעה שנייה - האם באמת תדדה אל מחוץ לבית החולים אחרי ניתוח באיבר פנימי, רק כדי לוודא שמינון האנטיביוטיקה שנתנו לך הוא נכון? 1 שיואו, הפלתי מעלי תיק! |
|
||||
|
||||
תראי, סביר להניח באמת שחולה מאושפז במצב בעייתי לא ידדה מרופא לרופא בלווי האינפוזיה והקטטר, אבל קרוביו המסורים עשויים בהחלט להזמין אליו רופא מומחה לחוות דעת נוספת. לעומת זאת, ייתכן מאוד גם שחולה הזקוק לניתוח וממתין לו בביתו יבקש חוות דעת כזאת. מה שדי ברור הוא שאין רבים שיבקשו יותר מחוות דעת אחת בענייני שפעת/כאב ראש/כאב גב שגרתי או מיחושים אחרים שונים... |
|
||||
|
||||
אבל למה הדיכוטומיה בין ניתוח לבין שפעת/כאב ראש? יש הרבה מצבים רפואיים שאינם אקוטיים או כרוניים, אבל בהחלט אפשר לתת בהם חוות דעת שגויה (סוג ומינון של אנטיביוטיקה, התאמת תרופות מותרות לנשים בהריון או מיניקות, הצורך בביצוע בדיקות מכאיבות בילדים, וכולי). |
|
||||
|
||||
נראה לי שיש הרבה אנשים שמבקשים חוות דעת שניה אבל לא ממש מודעים לזה. אבא שלי רופא שיניים והרבה חברים וקולגות ניגשים אלי עם שאלות כמו: "תגידי, עדיף כתר או תותבת?", "יכול להיות שיש שבר בשן שלא רואים בצילום?", "עשיתי תותבת אבל היא לא החזיקה מעמד, כדאי לנסות שוב?". שאלות קלאסיות לחוות דעת שניה, אבל שלא מתבצעת רשמית. גם הפורומים הרפואיים (נניח בYNET) מוצפים בשאלות דומות. אולי הישראלים לא פאסיביים אלא מאמינים בערוצי מידע אלטרנטיביים? |
|
||||
|
||||
יש גם רבים שפונים לרפואה אלטרנטיבית (כמו דיקור או הומיאופתיה), למעשה זונחים את המלצות הרופא של קופ''ח, ולא מחשיבים את זה כדעה שנייה. |
|
||||
|
||||
מזכיר שתי בדיחות בנושא: רופא ועורך דין נפגשים במסיבה. שואל הרופא את העו"ד "גם אותך מטרידים בשאלות מקצועיות בארועים חברתיים?" "כבר פחות" עונה העו"ד, "מאז שהתחלתי לשלוח חשבונות עבור ייעוץ." למחרת קיבל הרופא חשבון מהעו"ד. ושוב רופא ועורך דין נפגשים במסיבה. "גם אותך מטרידים בשאלות מקצועיות בארועים חברתיים?" שואל העו"ד את הרופא. "כן" משיב הרופא. "וזה לא מפריע לך?" שואל העו"ד. "להיפך" עונה הרופא "מאז שהתשובה הסטנדרטית שלי הפכה להיות 'תתפשט' " |
|
||||
|
||||
את הראשונה אני מכיר בנוסח אחר (ומשופר, לדעתי). הרופא שואל את עו"ד איך הוא מתמודד עם הניג'וסים החברתיים האלה, והעו"ד עונה לו שהוא מודיע לכל מי שפונה אליו שהוא מוכן לענות לו על שלוש שאלות תמורת אלף דולר. "וואו" מתפלא הרופא, "זה לא קצת יקר מדי?" "זה כן" עונה העו"ד, "ומה השאלה השלישית שלך?". |
|
||||
|
||||
זה קצת פחות קשה להאמין אם זוכרים שחוות דעת שניה היא פתח להתלבטויות וללקיחת אחריות בתחום שהחולה לא מבין בו הרבה1. לצערי שני ידידים שלי היו לאחרונה בדיוק במצב הזה בקשר לעניין של חיים ומוות, ושלישי עדיין במצב הזה לגבי עניין של איכות חיים. מה אמור החולה המסכן לעשות כאשר רופא אחד אומר "לנתח!" והשני הקרין!"? יילך לשלישי, מן הסתם, אבל זרעי הספק כבר נטמנו. ספק הוא הדבר האחרון שחולה, בעיקר במחלה רצינית, מעוניין בו, ויש לו גם השפעה שלילית על סיכויי החלמה, בגלל ביטול אפקט הפלסבו2. אם השלישי בכלל יגיד "כמותרפיה" צריך כבר חוות דעת רביעית, והחולה עלול לשים לב שהתשובות משתנות בהתאם לעיסוק העיקרי של המומחה הנשאל: כירורגים ממליצים הרבה פעמים על ניתוח, וכד'. ובכן? צריך מומחה שיפסוק בין חוות הדעת של המומחים השונים ואולי גם יהיה זה שממליף באילו מומחים להתייעץ. ברור שאחרי שהמומחה פסק, כדאי לקבל עוד חו"ד, ליתר בטחון. המצב שתיארתי כאן אינו הגזמה בנוסח החביב עלי, הוא מתאר ממש את מה שעבר אחד מאותם שני ידידים שלי3. ____________ 1- אני יודע שהקורא הטיפוסי באייל חושב שלקיחת אחריות היא בדיוק הדבר הנכון, ואני מאחל לאותו קורא טיפוסי שלא יעמוד במצבים בהם הדחף החזק ביותר הוא לתת למישהו אחר להכריע. 2- שהוא לכשלעצמו משונה מאד. 3- למען האמת התואר "חבר" מתאים הרבה יותר במקרה זה, וככל הנראה הטיפול שנבחר בסוף היה מוצלח, כך שיש סוף טוב לסיפור, ומי שרוצה להקיש בעץ, שיקיש. |
|
||||
|
||||
אומרים שבשביל זה יש את הרב פירר... |
|
||||
|
||||
שניהם נעזרו בו. (ובהזדמנות זאת חובה להגיד מילה טובה *מאד* עליו) |
|
||||
|
||||
תודה. ההערה שלי היתה סתם, די בבדיחות, אבל במקרה התגובה שלך היא דווקא רלוונטית בשבילי, כך שרשמתי לפני את המילה הטובה. |
|
||||
|
||||
בהחלט הקשתי בעץ. וכמובן אתה צודק: כל מומחה מזהה את הבעיה בתחום העיסוק שלו. שו כתב על כך מחזה משכנע מאוד, ומהנה. בחיים ההנאה קצת נפגמת, אפשר לומר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |