 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כבר נוצרה פה אווירה של השתפכויות, הרשו לי ואתרום את חלקי. גם לי הייתה זו שנה ראשונה בה הייתי לבד ברגע הצפירה. ולא עמדתי. למען הסר ספק, באם הייתי בחברת אנשים הייתי עומד ולא מתוך הרגל או נימוס אלא כיוון שאני מאמין שעניין הצפירה כולו הוא עניין ציבורי בלבד ואין טעם לאן לעמוד בד' אמותיו. אסביר את דברי: צפירה היא עניין ציבורי משמעה של צפירה כמו משמעו של יום השואה בכלל היא להפנות את תשומת הלב הציבורית אל עניין השואה ואם כמה שזה לא פוליטקלי-קורקט, לחנך. כשאני לבדי אין בעמידתי משום הצהרה- אני זוכר את השואה. כשאני בציבור, ויהא זה ציבור של שלושה אנשים, אני שותף להצהרה הציבורית בה אני חפץ ליטול חלק. הצפירה איננה גם דרכי לזכור, ולו בשל מקורה, אולם כאשר משמעות הצפירה היא כזו בדיוק כשם שאני נוטל חלק הטכס שאיננו תורם לי כלום נפשית(בד"כ) אני נוטל חלק בצפירה משום שההצהרה חשובה לי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן עמדתי. ומכמה סיבות(שאיני יודע איזו נכונה): א)מכוח האינרציה. אנו עושים דברים רבים מכוחה המופלא של האינרציה מבלי משים לב ומבלי לחשוב. אולי הרפלקס המותנה שלי ניצח הפעם כמו תמיד. ב) אולי כיוון שבאמת חשוב, כמו שציינת, לתרום להכרה הציבורית ולתת מודע הכללי בנותני הצהרה מכובדת. ג) עבדתי המפעל הקיבוצי באותו הזמן והצפירה אכן היוותה מנחוה נאותה מעבודת סיזיפוס אשר בה עסקתי. ד) אולי יראתי מזעם האלוהים. הרי כולנו רוצים להגיע לגן העדן עליו מספרים לנו. לא? ה) אולי יראתי מזעם הסביבה כאשר יראו איש צעיר ובליבו מאומה ואין הוא עומד- פזוש מחלל את הקדושה. ו) ואולי פשוט נזכרתי בכל קרובי משפחתי אשר נספו בשואה ולהם מגיע כי צאצאים פרי זרגם יעמדו לכבודם ולזכרם. אני סבור כי בעולם בו לא הכל ידוע לנו, ישנו המקום לעמוד בצפירה המשמרת באופן בלתי ניתן להחלפה את זכרם של הקורבנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילן לשם שינוי הפעם אנחנו מסכימים על משהו.בניגוד לרוב הכותבים כאן אני חושב כמוך שזה חשוב לעמוד בצפירות הללו. יישר כוח |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |