|
בשני השירים ישנם געגועים גדולים למשהו שאיננו: בשיר הראשון הדבר שאיננו אינו מוגדר ויש קושי להבין מהו, רק תחושה חזקה שהוא אמור להיות והוא איננו. בשיר השני הדבר הנעדר לובש צורה - הסבא והאמונה שהוא מסמל. ייתכן שגם בשיר הראשון אותו דבר שהגיע הזמן לומר אותו, קשור לאמונה של הסבא, שהיתה צריכה להתגלגל אל המשוררת, ובאיזשהו אופן הלכה לאיבוד בדרך. הציפייה לדבר שהגיע זמנו לומר, אך הוא מתבושש מלהופיע, מתרחשת במקווה. הדבר הזה קשור להיטהרות לקראת זיווג. הזיווג הוא כנראה בין האדם לבין האל, אך במקרה הזה, במעבר בין הכותבת לבין הסב הלך משהו לאיבוד - המקווה יבשו מימיו והבלנית שאמורה להגיע להכריז על כך שהכותבת טהורה, איננה מגיעה. שני השירים הם בעצם אודות הגעגועים לאמונה, המלווה בתחושה שחוייה זו מנועה מלהתממש בנפש המשוררת, ואודות הכאב מול התחושה הקשה הנלווית לחוייה זו.
|
|