 |
מצד אחד, את אכן צודקת- אולי היה ראוי להתעמק יותר במשמעות הסימבולית של הספירות.
אך מצד שני, אין משמעות ברורה לסימבוליקה של כל ספירה. בקבלה- כמעט כל ספירה יכולה להיות כל ספירה אחרת ולשמש במגוון משמעויות עצום.
הרעיון היה יותר להתמקד בפן העיוני- מהי המשמעות התאוסופית(מבחינת הקבלה, היינו 10 הספירות), ומהיכן שאב אלקבץ את השראתו, יותר מהפן הרגשי- ההתלהבות האקסטטית מנצחון הטוב על הרוע, מההזדווגות עם הנקבה.
אני חושב שניסיון להעביר מהי המשמעות של ניצחון המלכות על הסטרא-אחרא איננו אפשרי למי שלא למד או התעסק בקבלה.
אם נשווה זאת למשל למיתוסים היוונים- אדם שלא חי את פרומתאוס, יתקשה להבין את ההרואיות של מרדו בלא שיקרא את אייסכילוס אלא רק יסבירו לו את זה בצורה ראציונלית. כן הוא לא יזדהה עם עונשו המחריד.
כך אדם שאיננו חי את הסימבוליקה הקבלית של ספירת מלכות כספירה המקיימת את העולם, המושכת שפע לכל העולמות, ה"אמא התחתונה", הנקבה הקלה לפיתוי שעלולה בכל רגע להילכד בידי האויבים הגדולים- לא ירגיש את ההתלהבות של המקובל בכך שהיא מצליחה לכפות בצורה דמונית ומיתית את כוחות הרשע, את ה"סטרא אחרא" המצטייר כאויב, כריכוז של כל הרע, כתמצית הרשע בעולם, וע"י הכפייה מלכות עולה למעין טוהר אדיר.
ניסיתי להצביע על זה בקצרה ע"י זיהוי אלקבץ עם הזכר העליון שמזדווג ממש עם מלכות, וכך להראות את המשמעות הרגשית העצומה שהשקיע המקובל. אך כאמור, צריך לחיות את התקופה כדי להבין. לכל תקופה יש את החיים שלה. קשה להזדהות עם מאמר היסטוריוני על החברה הפידואלית או על המשטר של ספרטה- ההיסטוריון מתרגש, כי הוא מכיר וחי את התקופה כאילו הוא חלק ממנה, אך הקוראים מסתכלים על כך מבחינה עיונית וקשה להם להזדהות רגשית. כך יהיה קשה לאדם להזדהות מבחינה רגשית עם התעלות המלכות. אך מבחינה עיונית אני חושב שהמאמר השיג את מטרתו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש