|
לדעתי, אם יש אינדיקציה ללאן הולך השוק הרי שהיא מצויה בהצלחה הפנומנלית של חנות המוסיקה של אפל - iTunes.
על פניו, ועל פי הגישה המקובלת הרי שחנות זאת הייתה צריכה להכשל. הDRM הוא מינימלי וממש לא אפקטיבי למי שגמר בדעתו לגנוב וגם למשתמש הפשוט זו מגבלה מאוד קלה לעקיפה (תמיד אפשר לצרוב דיסק אודיו רגיל שמעלים לחלוטין את הדיאראם). אין שילוב של פרסומות במדיה הנמכרת ואין אפילו ערך מוסף של מכירה של טובין פיזיים. מה יש? נוחות שימוש. השימוש בחנות נוח, מהיר, צבעוני ו*אמין* בהרבה מהחוויה שמספקות תוכנות השיתוף למיניהם. למרות שהערך של נוחיות השימוש איננו מביס לחלוטין את הגניבות אצל כולם, אצל רוב רובה של האוכלוסיה יש נכונות לשלם ויש הבנה שהדבר הוא הוגן וחיוני.
אפל בחרה בDRM מינימלי משום שהשירות שהיא מעניקה הוא משלים לדבר העיקרי אותו היא מוכרת - אייפודים. אפל היא חברת חומרה וככזאת היא מעוניינת בהפיכת החומרה שלה לשימושית ונוחה. הDRM שבו היא בחרה הוא בבחינת תשלום מס שפתיים לחברות התקליטים שהיו מאוד סקפטיות לגבי הקונספט. חברות כמו מייקרוסופט נוקטות גישה שונה, הדאגה הראשונה של מייקרוסופט היא שלא יגנבו את התוכן ולכן היא עסוקה, יומם ולילה, בתכנונים מתכנונים שונים כיצד להפוך את הפיראטיות לבלתי אפשרי ובתוך כך הורסת את חווית המשתמש (הגרועה ממילא, כפי שמייקרוסופט נוהגת לעשות גם בלי מלחמה בפיראטיות) וזאת הסיבה לכשלונה, עד כה, בתחום מכירות המוסיקה ונגני מפ3.
ליצרני המדיה יש ייתרון אחד על פני הפיראטים, הם לא צריכים להסתתר ולא צריכים להתפתל והכי חשוב, יש להם משאבים כלכליים גדולים שמאפשרים להם לספק תשתית טובה ומהירה לאספקת המדיה. זה מאפשר להם, עקרונית, לספק חווית משתמש נוחה בהרבה ממה שמספקים הפיראטים. הבנת הנקודה הזאת היא המפתח להצלחה או כשלון בתחום.
למרבה הצער מרבית ייצרני המדיה אינם מבינים זאת ולכן הם עסוקים בנסיונות נואלים למגר את המציאות הזאת ולהחליף אותה במציאות שתהיה נוחה יותר להם.
ישנן שתי חזיתות למאבק של יצרני המדיה. א. DRM. זה כמובן מאמץ לגיטימי, אם כי חסר תוחלת, ייצרני המדיה מנסים להפוך את ההעתקה והפירטיות לבלתי אפשריות או מאוד קשות. הצרה היא שהדבר הוא גם בלתי אפשרי וגם פוגע קשות בחווית השימוש - ובלקוחות הלגיטימיים ב. חקיקה. הרעיון כאן הוא פשוט, במקום שיצרני המדיה יתאמצו כדי למנוע העתקה על ידי ערך מוסף גדול יותר לשירותים הלגיטימיים או הגנה מפני העתקה, יאסר בחוק לבצע את אותה העתקה והמדינה, באמצעות בתי המשפט והמשטרה, תאכוף את החוק. עיקר כוח המשיכה של הרעיון הזה הוא אותו מניע עתיק שבגינו תמיד מטילים על המדינה תפקידים - מישהו אחר ישלם את החשבון. הצרה היא שבעוד שמישהו אחר אכן ישלם את החשבון, אין למדינה יכולת אמיתית לאכוף את החוק. פשעים ללא קורבנות פשוט אינם ניתנים למיגור.
המאבק של חברות המדיה, אם כן, נועד לכשלון. ומה יעלה בסופן? במוקדם או במאוחר לא תהיה להן ברירה אלא לאמץ מודל כמו אפל (DRM מינימלי + שירות נוח ונגיש) ולחיות עם מידה מסויימת של פיראטיות, בשוליים.
|
|