 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשהייתי בצבא, מישהו גנב לי מאתיים שקל. ידעתי בוודאות מיהו, אבל מכיוון שהייתי לפלף צפוני מובהק בבסיס של ערסים, ופחדתי באותה התקופה מהצל של עצמי, לא התלוננתי וגם לא אמרתי לו כלום, ורק השגחתי על הכסף שלי טוב יותר בעתיד. החלטתי שזה ''אחר'' ולא ''רמאות קטנה יותר''. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הצבעתי ל''מעולם לא'', אבל אתה מזכיר לי גניבה תמוהה למדי שהייתי ''קורבן'' לה בצבא. היה לי רדיו קטן שפועל על סוללות, ובגלל שהשתמשתי בו כל הזמן, השתמשתי בסוללות נטענות (יותר זול בחשבון הכללי). יום אחד באתי למשרד וגיליתי שבהעדרי מישהו פתח את הרדיו, הוציא את הסוללות, סגר את הרדיו והלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר העלאת זכרונות תמוהים מהצבא: באחד האבט"שים שלי הייתי באותו חדר עם שני אנשים נוספים מהבסיס. הבאתי איתי ספרי לימוד וכלי כתיבה כדי לנצל את הזמן כהלכה. יום אחד שמתי לב שהעט שלי נלקח בידי אחד מחברי לחדר. כשביקשתי אותו בחזרה הוא סירב, גם אחרי כמה וכמה פעמים. בדרך כלל זה היה נגמר בזה, אבל הייתי צריך להמשיך לישון איתו בחדר והייתי צריך את העט, אז גנבתי לו אותו מהכיס בזמן שהוא ישן. הגונב מגנב פטור. הוא די התרגז, אבל לא עשה כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקת שלא לקח לך עוד משהו ש"לא התחשק לו" להחזיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ''הגונב מגנב פטור'', החזרת לעצמך דבר ששייך לך. אם מישהו אחר היה גונב ממנו אז היה ''הגונב מגנב'' (מתשלומי כפל, דרך אגב) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחורף 85' שירתתי בלבנון, באזור רשאיה (קצת אחרי 'צומת המים' למי שזה אומר משהו). גם משק הדת שם לא משך ידיו מגניבת חפצים פרטיים של אנשים. הוא היה אחד האנשים הכי הגונים בגדוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גניבה זה לגיטימי ובסדר. מה שהפתיע אותי הייתה העובדה שהברנש סירב להחזיר את העט, וזאת למרות שהוא כלל לא השתמש בו ואני הייתי צריך אותו. הייתי אומר שזה כי הוא שנא אותי, אבל לא ממש דיברתי איתו עד אז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע גניבה זה לגיטימי ובסדר? מאז גיל 13 (בערך) לא 'הרמתי' שרוך נעל שאינו שלי, לא שכחתי להחזיר ספר פרטי או מספריה ואפילו לא 'שאלתי' (לשימוש מתמשך) עט בעבודה. תאמין לי, זה ממש קל לנהוג כך, גם כשכל השאר, ואלו אותם אתה מעריך ואוהב בכללם, נוהגים אחרת. אתה פשוט מחליט שאתה בסדר...וזה עובד! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. עוד פעם אני כותב משהו בסרקזם ורואה שמתייחסים אליו ברצינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי זה קורה. אולי כדאי לאסור כליל את השימוש בהומור באייל הקורא כדי למנוע מקרים אלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי עדיף לאסור לקחת ברצינות את הנאמר באייל הקורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הצבעתי מעולם לא, ואז נזכרתי בצבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש לא היה כך. בעצמך הוצאת את הסוללות יום קודם לכן ושכחת מהעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי היה מקרה בסדיר (לפני המון זמן). היינו באימון, הגיעה ידיעה על חדירת מחבלים והקפיצו אותנו למירדף. אני בא לנעול נעלים והסתבר לי שגנבו לי אותן בזמן השינה (חברה' מגולני שעברו בסביבה). מזל שהיה למישהו נעלים רזרביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נחשב. גניבת ציוד צבאי (לא אזרחי בזמן הצבא) היא לא פשע אלא נורמה אליה מחונכים דורות של חיילים. זה משהו שמתגאים בו, חוץ מזה שזה מלמד חיילים לשמור על ציוד (צלמים הם יוצאי דופן, אותם לא גונבים ועליהם לא שומרים למשהו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי למה שכתבו לפני; ודאי שזו נורמה-נורמה מאד מעצבנת כי זה קורה בזמן הלא מתאים. גנבו פעם מהרכב שלי כשהייתי בבסיס מארבים את הרמקול של מכשיר הקשר -חתכו את הכבל. נורמה מאד נחמדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה הייתי אני, פשוט קיבלתי פקוה מפורשת מקצין בדרגת סגן אלוף לסרוג רמק. אבל לא תחתכי את הכבל, לקחתי אותו שמתי במקומו את הכבל הישן שלי, זה שחתכו כשגנבו את הרמקול שהסגן אלוף היה חתום עליו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתנועת הנוער שלי (הנוער העובד, אבל לא אגיד איזה קן) היה נחשב "קול" לגנוב בזמן אירועים ומחנות ציוד יקר 1 של קינים אחרים. חברי הקן המובילים עשו את זה, סיפרו על זה לחבר'ה בגאווה, ובו זמנית גם דיברו על כמה שזה בעצם לא בסדר. 1 סנאדות, מגברים וכל מיני כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשכונת ילדותי היתה מסורת של גנבת פומלות בסוכות, מאיזה חלקת פרדס קרובה. אבל הבנים היו עושים את זה, אז אני השתתפתי רק בזלילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו נאיביות. אחד מעמיתי למחלקה בגולני הצליח לאבד בזמן מסע בנדולרה שהכילה 12 רימוני רובה M203. מבלי להתבלבל הוא העלים את הבנדולרה של המטוליסט השני ושם את הרימונים בפקל שלו. למחרת, במסדר הבוקר למחרת הודיע המטוליסט השני שכל הרימונים שלו נעלמו וציין שהפעם האחרונה שהוא ראה אותם זה כשהוא בדק את הפק"ל שלו אחרי המסע בליל אמש. הוא הוסיף שהוא כתב בטוש עמיד נגד מים את שמו על התרמיל של הרימונים, מה שאפשר למ"כ שערך את מסדר הבוקר להציץ אל הפק"ל של המטוליסט הראשון ולגלות את הפאדיחה. לרוע המזל, הרס"פ יצא לסיור ומצא את הבנדולרה עם הרימונים האבודים, מה שחסך למטוליסט הרשלן משפט וכלא צבאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, הוא איבד אמל"ח, גנב מחבריו, שיקר למפקדיו, נתפס על חם, ובסוף אפילו לא עמד למשפט? אני מניח שבהמשך הקריירה הצבאית שלו הוא היה אחראי ימ"ח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאני אספר על המשך הקריירה הצבאית שלו אני אספר על תחילתה: בטירונות שלנו, בבסיס בזק, נשארה הפלוגה שלי לשמור על הבסיס בראש השנה התשנ"ב. בבוקר החג, גילו תורני המטבח שאין מים. עובד רס"ר זריז קפץ למגדל המים, גילה שהשיבר הראשי סגור, פתח אותו וכולם חזרו לשגרת החג. לקראת הצהריים יצאה התראה בהולה מהמרפאת הבסיס: דגימות המים שנלקחו בבוקר מזוהמות בחיידקים מסוכנים ואסור להשתמש בהם.החשד היה לזיהום מכוון, אולי אפילו פיגוע מצד השכנים הפלסטינים. בדיקה מהירה של מגדל המים גילתה את האמת המסריחה: מישהו פתח את מכסה הביקורת שבראש המגדל והשתמש בפתח הקטן כבשרותים מאולתרים לריקון מעיו. מאחר והמחלקה שלי איישה לאורך כל שעות הלילה את העמדה הנ"ל והיה מדובר בסה"כ בארבעה זוגות של שומרים, מספר האשמים היה קטן והיה ברור שחוץ מהמבצע, יש גם בהכרח עד ראיה למעשה. זה לקח כ24 שעות ואיומים בחקירת מצ"ח, בי"ד צבאי ותיק פלילי עד שהאשם הודה, נשפט ונשלח לשבועיים רענון בכלא 6. יש לציין, שכמעט כולם היו בטוחים בזהות האשם ועיקר הלחץ הופעל על בן זוגו לשמירה שיעיד נגדו, וברגע שבן הזוג הסכים, האשם הודה. כחודשיים מאוחר יותר ארע הסיפור עם רימוני הרובה. סוף הקריירה הצבאית שלו היה עגום. הוא ועוד שישה חיילים מרובאית 12 נהרגו כשעלו על זירת מטענים בדרום לבנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זכור מהטירונות שבפעם הראשונה שבה עליתי לשמור במגדל, גיליתי שמישהו השאיר מתנת צואה לא קטנה באחת הפינות. בשעתו סברתי שזו הנורמה, אבל במגדל האחר שהזדמן לי לשמור בו בצבא הדבר הגרוע ביותר שעשו היה לשפוך את הסולר להסקה על הרצפה, כך שבמשך שנה (לפחות, אחר כך כבר לא ביקרתי שם) המגדל הוסיף להסריח. עוד קורבן של ונדליזם בשמירה הייתה מנורת הפלורסנט בש''ג שבבסיס שלי שנופצה יום אחד במהלך השמירה של אמצע הלילה בלי סיבה שאני מצליח להעלות על הדעת חוץ מטירוף רגעי של השומר, או טימטום מוחלט שלו (האופציה השניה תקפה למקרה שבו הוא רצה לכבות את האור ולא ידע איך, למרות שהמתג היה במקום בולט על הקיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כבר סיפרתי - פעם אחת בטירונות שמרתי במגדל שהיה מכוסה כולו בכתובות בטוש, רק שבמקום "מכבי תל-אביב אימפריה", אלו היו ציטוטים של מילטון. זה היה... חדש. (הטירון ששמר שם לפני הסתובב עם Paradise Lost בכיס/בתיק.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכבר היה דיון מעמיק על הפלורסנט שלך באייל. המסקנה היתה שטוב שהנורה פוצצה, כי כך יקשה על האיוב לצלוף בשומר בלילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. אני חושב שאמרתי שם שזה לא משנה כי הגדר נגמרת שני מטרים *מאחורי* הש"ג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצמרר. ישראל על רגל אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגל אחת זה כל מה שיש לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפלוגה שלי היה מישהו שפלט כדור בעת פריקת נשקים, פגע בכתף של חבר לצוות ופצע אותו. לא רק שהוא לא עמד למשפט, הוא גם יצא לקורס מפקדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה כי מנהג מסויים הוא נורמה אינה שוללת את היותו פשע, כמו גם גאווה בביצועו. (דוגמה - מינוי חברי מרכז של מפלגה כלשהי לתפקידים ציבוריים - נורמטיבי, והממנים לפעמים אפילו מתגאים בכך, משום מה). לגבי הלוגיקה של החלק האחרון (מלמד חיילים לשמור וגו'), אני מקווה שמדובר בהלצה. רק אוסיף שדווקא כן גונבים צלמים (הכוונה, כמובן, שחיילים מאותו צבא גונבים צלם לטובת יחידתם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם עברו כמה שנים מאז שיחרורי, אבל ממגע עם מספר גדול של יחידות מובחרות יותר ופחות, כולן היו משאירות את הנשקים במועדון בזמן מחכים לקפ''ק. רימונים ותחמושת נפיצה נשמרו בד''כ בעמדות חיצוניות, בד''כ לא מאויישות, בעוד שעל הוסטים שמרו בשבע עיניים. כמובן שיש חריגות, אבל נראה לי שזו הנורמה. לגבי גניבות של ציוד צבאי, כל זמן שזה משחק פנימי ומדובר בעיקר בעניינים של כבוד, זה נראה לי לא מזיק ואף מועיל (סוף סוף מישהו באמת שומר). כמובן שכשהדבר פוגע בכשירות מבצעית הוא פסול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנעליים הרזרביות, הן במקרה היו בדיוק במידה שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הן היו קטנות עליו בכמה מספרים, אבל הוא לא מפונק. הוא נעל אותן על הידיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן היו קצת קטנות עלי -במספר אחד. נעלתי אותן בלי גרביים וכך הלכתי כל המירדף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההוא אם הנעליים הרזרביות, ידע שהוא נתן לך נעליים? כל העניין הזה אם הגניבות בצה"ל הוא עוד אחת מאותן נורמות פסולות המעודדות בחשאי (או פחות בחשאי) ע"י מפקדים. כך גם (עד לא מזמן, ואולי גם היום) טרטורים, וותיקות, בריחה ממ"צ, רישול בהופעה, ואפילו תופעות חמורות יותר כמו נהלים מבצעיים הקשורים גם בחיי אדם (נהלי פתיחה באש, ואולי גם נהלי הפעלה של מערכות מיגון בסטי"ל?). צבא של בננות. למזלנו, נלחמים מולנו צבאות עלובים יותר - וזו כנראה הסיבה היחידה שצה"ל נחשב בעולם לצבא חזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק לגבי היות הגנבות-נורמות. הגנבים היו מיחידה אחרת; אפילו לא הייתי צריך לבקש מיד מישהו נתן לי את הרזרביות שלו. אגב, ביחידה שלי בסדיר וגם במילואים לא היו גנבות אחד מהשני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, אני לא ממש מבין את מטרת ההודעה הזו. היא אמורה להצחיק, או לעצבן אותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר להגדיר בדיעבד ולאור התוצאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משקפי שמש ירקרקות מגניבות וזולות מאירוקה שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפרצוף שלי וגם התאימו לצבע המדים שלי נגנבו מהבסיס כשנשארתי על תקן סמל תורן. מיד רצתי וקניתי את אותו דגם בדיוק שכבר עלה חצי מחיר כי עברה העונה שלו, כעבור כמה חודשים שכחתי אותו באוטו של אמא של זמר ידוע והאמ-אמא הזאת פשוט זרקה את המשקפיים לפח כשהיא עשתה סדר באוטו! זה פשע הרבה יותר גרוע משל החייל הגנב. בכל מקרה אני סימנתי "שוד באיומים": עוד באותה שנה חבורה של ערסים מתבגרים עצרו אותי ברחוב ושדדו ממני חמישה שקלים כי לבשתי כובע צמר עם פונפון בראשון-לציון, תכל'ס זה הגיע לי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |