מאמר של ארנס 404100
דב אנשלוביץ יום ג', 22/8/2006, 8:23
יצא לי לראות את ארנס פעמיים בטלוויזיה בתקופת המלחמה.
מבין כל הפרשנים למיניהם דווקא הוא היה יכול לשים את אצבעו על הבעיה האמיתית ומקור הצרות, אבל בשתי הפעמים הוא לא הצליח להוציא משפט שלם מפיו, ונקטע ע"י המראיינים בגסות וחוסר נימוס. בפעם השנייה הייתה זאת קרן נויבך שהפסיקה אותו באמצע המשפט במילים: "אבל הוכח שזה (מה שאתה אומר) לא נכון", ואחרי פסיקתה זו, לא נתנה לו עוד זכות ערעור, ועברה לחביביה.
באתר האינטרנט של "הארץ" מופיע היום מאמר מפרי עטו (אני מקווה שבמקרה זה בשלמות):

רציתי להעיר משהו על התשובה הראשונה, ואחר כך להוסיף עוד שאלה ותשובה חשובים, שנעלמו, לדעתי, גם מעיניו של ארנס.

ובכן, בתשובה הראשונה, ארנס תולה את סיבת התחמשות החיזבאלה והמלחמה היום בנסיגה מלבנון. אני מסכים, אבל אני חושב שהסבר מלא לקשר בין הדברים חסר. אני חושב שאחזקת רצועת הביטחון כשלעצמה, לא היא זו שאיפשרה לחיזבאלה ליצור יכולת איום על מחצית מדינת ישראל. מה שאיפשר זאת הוא דווקא מצב השקט הייחסי שיצרה הנסיגה שעליו רצו לשמור מכל משמר תומכי הנסיגה. ארנס מתייחס לכך בתשובה השלישית. יותר מדוייק היה, לכן, לחבר את התשובה הראשונה עם התשובה השלישית, כלומר להגיד שהנסיגה מלבנון היא זו שגרמה למחדל חוסר המעש, שפשוט התיייב ממנה ומהקונצפציה שמאחוריה.
בתוגבותיי תגובה 402195 ותגובה 403286 הסברתי עניין זה בפרוט.

השאלה והתשובה שחסרים, לדעתי, במאמר של ארנס, והם מאד מאד חשובים קשורים בעניין ההרתעה.

השאלה והתשובה שהייתי מוסיף הן אלה:

איך ייתכן שמדינה קטנה וחלשה עם צבא קטן ובלתי משמעותי מתוגבר במכמה אלפי חיילים שנקראים "אנשי גרילה" שמחזיקים נשק רקטי בלתי מונחה למגוון טווחים, יכולה הייתה לאיים על מדינה גדולה וחזקה ממנה (1) שמחזיקה צבא חזק, שהצליח להביס צבאות גדולים ממנו כמותית כמה פעמים, ושיש בו חיל אוויר מהטובים והחזקים בעולם ?

תשובה: הדבר הזה התאפשר רק מסיבה אחת: בתהליך שנוצר בשנים האחרונות השכילו הערבים ליצור כללי משחק, לפיהם בשל היותם "כבושים", כביכול, מותר להם לתקוף ישירות את אזרחיה של המדינה החזקה, בעוד שלמדינה החזקה אסור לתקוף ישירות את אזרחיהם. הערבים השכילו לשמור על כללי המשחק האלה גם למקרים שבהם לא קיים "כיבוש" כלל וכלל, כמו בלבנון היום.

(1) ואף מבחינה מסויימת לנצחה
מאמר של ארנס 404123
קראתי עיתון • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ג', 22/8/2006, 10:01
התשובה שאתה מציע שגויה. אינני יודע האם ''מותר'' לישראל לתקוף את אזרחי לבנון. אך ברור לכל מי שעיניו בראשו שישראל תקפה והרגה אזרחים לבנונים בצורה הכי ישירה שיש (פצצה על הבית, טיל על האוטו).

בלבנון יש, כפי שראינו, צבא קטן וחזק. אזרחי ישראל ומנהיגיהם חשבו (ואמרו) שניתן לחסל אותו בקלות. הצבא הנפיק תחזיות ורודות לקברניטים שששו לקבלן. ישראל (על אזרחיה, מפקדי צבאה ומנהיגיה) לא הסכימה לסבול אבדות קשות בדרך למימוש המטרה, סירבה להפעיל כוח חזק ומהיר, והשמיע קולות נהי על פגיעות שהן זעומות בקנה מידה של מלחמה.

מי שמפחד להיפגע חייב להישמע לתכתיבי האויב. אל לו לצאת למלחמה שהוא אינו יכול לשאת במוראותיה. זוהי הטעות הקשה של הממשלה.
מאמר של ארנס 404166
דב אנשלוביץ • בתשובה לקראתי עיתון יום ג', 22/8/2006, 13:24
''קראתי בעיתון'' זה כמו ''האייל האלמוני''.
בדרך כלל איני מתייחס לדברי כותבים אנונימיים.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות