 |
מהדיון הזה אפשר לראות שגם אנשים שאינם שמאלנים מובהקים, כמו ירדן, היו חסרי יכולת לראות את ההגיון הפשוט שעמד מאחורי הרצון להשאר ברצועת הבטחון בלבנון. הטענה שבגלל חולשתה של המדינה הזאת, בלי השארות שלנו שם, כל ארגון טרור יכול לאיים על שלומם של יישובי הצפון- דבר שמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה לאורך זמן, בכלל לא מובאת לדיון. היא נדחית מיד בטענה ש''היא הוותה רק תירוץ לפוליטיקאים שלנו''. בלי צורך לנמק.
הדיון מתמקד בלהסביר למה, על אף שאין הגיון בלהשאר שם, יש כאלה שמתעקשים על כך. הוויכוח הוא האם זו אינרציה, או שיש איזה קונספירציה פוליטית מאחורי זה.
זה מאוד אופייני לטענות מהשמאל, ואני, באופן אישי, נתקלת בזה לא מעט. הנחת היסוד המקובלת היא שאין הגיון אובייקטיבי, שניתן להתווכח אתו ולדון עליו לגופו, בעמדות שבאות מצד ימין. זה או גזענות, או משיחיות, או התלהמות, או אינטרס פוליטי נמוך.
זה לא עוזר בכלל שהמציאות, פעם אחרי פעם, מתיישרת לימין. השיח ממשיך להיות שמאלני פנימי. אפילו כאלה שחוזרים בהם מדעותיהם השמאליות, ולמשל חושבים שההתנתקות היתה טעות, עושים זאת תוך הצדקת הראיה הקודמת שלהם כלגיטימית. רק הנתונים הנוספים, שהתווספו לאחר ההתנתקות, הם אלו שמצדיקים את שינוי הדעה. כל ילד כתום היה יכול להסביר, בטוב טעם, למה ההתנתקות תסלים את הטרור, תחזק את הקיצוניים, ותדרדר את המצב הביטחוני, אבל הם לא היו מסוגלים להקשיב להן כאל טענות הגיוניות, כל עוד לא חוו את הדבר בעצמם.
אצל רבים מאוד מהשמאל וגם בדיון הציבורי התקשורתי, השייכות הפוליטית הימנית של הטוען, בעצם מוציאות את הטענות שלו מהדיון. בזמן האחרון, בו יש הרבה ''מתפכחים'', אופייני לראות כאלה שלפני שהם באים בבקורת כלשהי על התנהלות הממשלה הם מקדימים- ''ואני דווקא אדם שמאלני, והצבעתי למרץ בבחירות האחרונות'' כאילו הם חשים שברגע שהם עלולים להיות מסווגים כ''ימין'' בגלל דעותיהם העכשוויות- הטענות שלהם לא יזכו להתייחסות עניינית.
אופייניות למציאות הזאת גם האמירות כגון ''אף אחד לא תיאר לעצמו שהערבים יקבלו את הנשק שנתנו להם, וישתמשו בזה נגדנו''. ''אף אחד''- כי כל האלפים שהפגינו - ''אל תתנו להם רובים''- פשוט לא נקלטים כ''מישהו''.
תופעה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש