|
||||
|
||||
ראיתי פעם תכנית בטלוויזיה על מועדון בעלי אופנועי הארלי דוידסון. יוצר התכנית עקב אחר ההווי של החבורה הססגונית והמיוחדת הזאת וגם ראיין כמה מהם. בזמן ההסרטה הוא שם לב שהחבורה אמנם יוצאת למסעות ביחד כשהם רוכבים על הכלים האימתניים שלהם, אבל אין הם מרחיקים לנסוע. תמיד הם עוצרים אחרי קטע קטן של נסיעה, מתמקמים ומשוחחים ביניהם או אוכלים, ואחר כך שוב נוסעים מעט, ושוב עוצרים. ובמיוחד, אין במסעם שום יעד מוגדר, ואת נתיב נסיעתם הם מאלתרים תוך כדי תנועה. הדבר הזה מאד התמיה אותו, והוא פנה לאחד מהחבורה ושאל אותו לפשר העניין, מדוע הם נוסעים סחור סחור ולא מגיעים לשום מקום. והמרואיין ענה כך: מי שיש לו הארלי דוידסון כבר לא צריך להגיע לשום מקום. הוא כבר הגיע . . . אני נזכר בסיפור הזה כשאני חושב על סיפור הנסיגה מלבנון, והמלחמה הנוראה שהתעוררה שם שוב, היום. כזכור, הנסיגה נראתה אז כבריחה מבוהלת. ציוד צבאי רב הושאר בשטח, והחיזבאלה הסביר זאת, במידה די רבה של הגיון, כתבוסה צבאית, שהוא הצליח לגרום לנו. מדוע היה כל כך חשוב לצאת מהר, עד כדי השלמה עם מראה כה עלוב של התהליך ? משום שההגעה לקו הגבול הבין לאומי נראתה אז כל כך חשובה בעיני מבצעיה עד שהסכימו למענה לוותר על הרבה. עצם הנסיגה וההתמקמות על קו הגבול נראתה בעיניהם כניצחון. סיום ה"כיבוש", מעברנו להיות "צודקים", נראה בעיניהם כיעד שאחריו שוב לא קיימת בעיה בצפון. שכחנו שללבנון נכנסנו בגלל בעיה חמורה שהייתה לנו שם קודם, ולא כדי לנפוש. כולנו ראינו את החיזבאלה מתמקם על קו הגבול מול יישובינו וממלא את מחסניו בנשק הרסני, אבל כל פעולה אלימה מצדנו כדי להפסיק את התהליך הזה הייתה מעין הודאה בכישלון הקונצפציה. אם תחשבו על כך, כמו שהיום זה קשה, כך גם בכל שלב קודם של התחמשות החיזבאלה, פעולה צבאית שהייתה שוברת את השקט הפסטורלי ששרר בגליל, הייתה עניין לא פשוט, ולו הייתה יזומה על ידינו, הדבר היה מעורר התנגדות וביקורת מכל עבר, מבית ומחוץ. עובדה זו, יחד עם תקוות השווא, שמצב השקט הזה בהפרעות קלות ונסבלות בלבד, יכול להימשך לעד, הפך מבצע צבאי יזום על ידנו לבלתי מעשי לחלוטין. שיטת הנסיגה הופעלה במתכונת דומה גם בעזה, ואחר כך עברנו ל"סדר יום חברתי" שמשמעותו אי הקצאת משאבי פיתוח למיגון מפני טילי נ.ט. ואי ציוד אנשי המילואים באפודי מגן ובציוד לראיית לילה., ויחידות המילואים של הצבא שלא מתאמנות במשך שנים. הצבא הוכיח שהוא יודע לפתור את המשימות הרלוונטיות: הוא יודע לעקור יישובים יהודיים ולהגלות את תושביהם, אבל לעקור את אנשי החיזבאלה ממקומותיהם, לכך הוא לא התכונן כלל. בשביל מה ? הרי פתרנו את הבעיות כל כך יפה בשיטת הנסיגה, ואם תהיה בעיה אנחנו חזקים. נשלח את חיל האוויר ונרסק אותם . . . מי שהאמין שהנסיגה היא הפתרון, אסור היה לו ליזום איזו שהיא פעולה צבאית. ידיו היו כבולות. כפי שאמר אותו אופנוען: את המטרה כבר השגנו, ומה שנשאר הוא רק ליהנות מהפירות. הקונצפציה הזאת, קיימת לדעתי, גם היום אחרי חודש שבו יושבים תושבי הצפון במקלטים, והיא נכרת כל העת בהתנהלות הצבא ובמיוחד בהתנהלות הממשלה והפוליטיקאים. יוסי ביילין, שמשום מה מרבה, ללא בושה, להתראיין באמצעי התקשורת בימים אלה, חוזר ללא הרף על הקלישאה: "אנחנו חזקים ולכן . . ." האם אנחנו חזקים ? האם החוזק נמדד רק במספר מטוסי הקרב ? אומרים שיש בידינו נשק גרעיני, אך האם עובדה זו מוסיפה לנו חוזק כשאנו עומדים אל מול החיזבאלה ? מה עוזר לנו כוח אווירי כשפועלים בחוקי משחק לפיהם אסור לנו לפגוע בתשתיות אזרחיות ובאזרחים עצמם, בעוד שלאויב מותר לפגוע בכל דבר שמתחשק לו ? בתנאים כאלה, החוזק הוא רק על הנייר, ואין לו שום ביטוי בשטח. וכך, בהבל פה הוסיפו בעלי הקונצפציה ל "לא כובשים" ול"צודקים" גם את ה"חזקים". ברור היום, שהתגובה על חטיפת החיילים הייתה תגובה אימפולסיבית שנבעה ממש מאותה קונצפציה. מה חשבו להם מובילינו כשבתגובה לחטיפת החיילים שלחו את חייל האוויר "לרסק את החיזבאלה" ? איך לא ידעו מה שאני הקטן, היה ברור לי מתחילה, ואף הבעתי דעתי בתגובה בימים הראשונים למכה האווירית, שאין בכך שום תכלית ? היה כאן, לדעתי, היזון הדדי בין הפוליטיקאים ואנשי הצבא שמסרו לפוליטיקאים את מה שאלה רצו לשמוע, ואלה האחרונים מיהרו לקבל את הדברים כמו שהם מבלי לבדוק ומבלי לתהות. הסיפור על "הרחבת הפעולה הקרקעית", שבא בימים אלה שבועות אחרי שלא נעשתה שום פעולה ממשית לטיפול בירי הרקטות, אף הוא תמוה. אחרי שכבר שמענו שהוצגו לממשלה לפני כשבוע, שתי תכניות קרקעיות, רחבה ומצומצמת, והקבינט בחר במצומצמת, מספר לנו ראש ממשלתנו שבכלל לא הוגשה לו תוכנית רחבה. ואחר כך הוא מספר לנו ש"אתמול" הוגשה לו "תכנית רחבה", ומחר הוא יציג אותה לקבינט. "מחר" זה אתמול בהתייחס ליום שבו נכתבים הדברים, ואכן היה דיון בקבינט אתמול, ואחרי יום של דיון וויכוחים קיבל הקבינט את התכנית, אבל לא נתן פקודה לצבא לבצע אותה לאלתר אלא השאיר אותה כאופציה לעתיד. היום אין שום סימן לכך שמתחילים להפעיל את התכנית, וממשיכים לדשדש בכפרים שבסמוך לגבול, מבלי שהדבר הזה יכול להביא לאיזה שהיא התקדמות להשגת מטרה איזו שהיא. ההתנהלות המסורבלת הזאת מצביעה על קשיים מרובים בהשתחררות מהקונצפציה. חודש של ירי לעבר יישובינו עדיין לא העיר את מובילינו. עדיין, הם מצפים לאיזה משהו "מדיני" שיכריח אותם לא להתחיל להילחם. לא יהיה שום דבר "מדיני" כזה. אולי אם נעשה "התנתקות" או "התכנסות" או "התכרבלות" של כל אזור הצפון (אני מבין שחלק מתושבי הצפון כבר מתחילים להתפנות ע"י הממשלה), כפי שאנו יודעים לעשות, נזכרה לכמה שנים של שקט, אבל גם אלה ייגמרו. (1) ואני מודה שמדי פעם גם אני הייתי שותף לה, כי בניגוד לגופים הפלשתיניים, שכמייצגי הסכסוך הערבי ישראלי, יש להם חשבון פתוח ישיר עמנו שאין הם מעוניינים לסגרו עד שיסגרו את כולנו עמו, כאן מדובר בגוף לבנוני שלכאורה לא צריכה להיות לו שום תביעה מאתנו, אחרי יציאתנו מלבנון. |
|
||||
|
||||
עכשיו אני מודאג. (בלי סרקזם). |
|
||||
|
||||
ההערה (1) בסוף שייכת למשפט: "יחד עם תקוות השווא, שמצב השקט הזה בהפרעות קלות ונסבלות בלבד, יכול להימשך לעד" שנמצא ברבע הראשון של הדברים. אחרי המשפט המצוטט נשמט הסימון (1) |
|
||||
|
||||
אני חושב שייצוג נאמן של הקונצפציה עליה דברתי התגלה בקירשנבאום, בערוץ 10 כאשר ראיין את ארי שביט (אבל כיוון שהתנגד מאד לדברי המרואיין השתלט על המסך, סתם למרואיין את הפה ומסר לצופים את האני מאמין שלו). מסתבר שהוא היה בעד המכה האווירית בתחילת המערכה אבל עכשיו שואף בכל מאודו להפסקת אש. משום שהקונצפציה גרסה שבעיית לבנון נפתרה עם הנסיגה, אבל אם בכל זאת תתעורר שם בעיה "אנחנו חזקים" ונוכל לפתור את הבעיה בזבנג אווירי וגמרנו. התעוררה בעייה, כל בעלי הקונפציה קפצו כדי "להראות להם" כמה אנחנו חזקים. אבל כשהתברר שזה בכלל לא המצב, והחיזבאלה נראה יותר חי ובועט מאשר לפני המכה ה"נוראה", במקום להודות בטעות ולארגן מחדש את דעותיהם, עברו להמלצה על כניעה. כל כך טיפוסי לבעלי הקונצפציה הזאת. את הבעיות והצרות שהם גורמים לעם ישראל, הם תמיד פותרים ע"י העמקה של שיטתם הכושלת. |
|
||||
|
||||
אנחנו כבר כמעט שבוע אחרי שאולמרט נאלץ להודות שהצבא כן הציג לו תכנית רחבה, ושום דבר לא זז. כל הזמן אולמרט שולח בהבל פיו את הצבא להתחיל לבצע את התכנית, אבל עוצר אותו בידו, ולא מרשה לו להתחיל את הפעולה. ההודעה המגוחכת האחרונה מלשכת ראש הממשלה מדברת על כך שאין מגבלת זמן לסיום הפעולה הזאת. על מה הוא מדבר המתעתע הזה ? הרי פעולה כזאת כלל לא התחילה והוא יודע היטב למה. |
|
||||
|
||||
הרישא "מדוע...? משום ש..." שגויה. עיתוי ומהירות היציאה הושפעו יותר מכל מהתמוטטות צבא דרום לבנון. |
|
||||
|
||||
צד''ל לא פעל בשונה מהמצופה ממנו. נהפוך הוא. צה''ל הפקיר את צד''ל. |
|
||||
|
||||
העובדות מעידות אחרת, ברכה על ראשו של מביא ֿהקישורים. צד"ל פעל "כמצופה ממנו", רק לא בעיתוי הצפוי. |
|
||||
|
||||
דני יתום, הגרופי של ברק, קורא היום, כשהמלחמה האמיתית בת יומיים בלבד, להפסיק להילחם ולקבל את הצעת הפסקת האש הנוראה מבחינתנו, שהחליט האו''ם. ''אתם נלחמים מלחמה מיותרת, שכן יש הפסקת אש'' הוא קורא לחיילים. בגלל היאחזות פתטית בקונצפצית נצחון הנסיגה, הגיע האיש לדרגה כה נמוכה של שפלות. |
|
||||
|
||||
יש דרגות נמוכות יותר של שפלות: להמשיך להקריב חיילים ואזרחים בזמן שאפשר לקיים הפסקת אש - היא אחת הרעות שבהן. |
|
||||
|
||||
אפשר היה לקיים את הפסקת האש גם אחרי חטיפת החיילים אבל לפעמים כדאי להסתכל קצת קדימה. |
|
||||
|
||||
*רצוי* היה לקיים את הפסקת האש אחרי חטיפת החיילים. בין השאר, מפני ש*רצוי מאוד* להסתכל קצת קדימה. |
|
||||
|
||||
כדי לדעת מה היה קורה לו היינו ''מקיימים את הפסקת האש'' אחרי חטיפת החיילים, אין צורך להסתכל קצת קדימה. מספיק להעיף מבט חטוף אחורה. |
|
||||
|
||||
נכון מאוד. זה בדיוק הרעיון. |
|
||||
|
||||
לדעתך זה היה מצב סביר שמאזן האימה איפשר לחיזבאללה עפ"י גחמותיו לפתוח באש על יישובים אזרחיים, להרוג שישה חיילים ולחטוף עוד שניים? |
|
||||
|
||||
מצב סביר? ודאי שלא. אבל גרוע יותר מהרג של עשרות חיילים ועשרות אזרחים, פציעתם של מאות, פליטותם של עשרות/מאות אלפים, ואובדן מוחלט של כושר ההרתעה הישראלי? נדמה לי שהתשובה ברורה. |
|
||||
|
||||
התשובה לא ברורה לי בכלל, ואני גם חולק על כך שההרתעה הלכה לאיבוד. למרות שהחיזבאללה לא הוכרע הלבנונים ככלל בטח לא מרוצים מתוצאות המלחמה.ההרתעה הישראלית לא התבססה על הכוח שבידינו שהוא גדול לאין שעור מהצבאות שמסביב אלא על שאלת המוכנות שלנו להשתמש בו גם כאשר לא נשקפת סכנה קיומית למדינה. השאלה הזאת קיבלה תשובה החלטית. |
|
||||
|
||||
או שאתה מקורי במיוחד, או שלא היית בארץ בחודש האחרון. |
|
||||
|
||||
או שאת לא היית בלבנון. |
|
||||
|
||||
יש איזה ספר בו מתוארת קולוניה של ארנבים החיים בצורה דומה למה שאתה מציע. במחשבה שנייה, אולי המילה 'חיים' לא בדיוק מתאימה למשפט. |
|
||||
|
||||
חרלדודו! |
|
||||
|
||||
חרודודו, וברבים - חרודודיל. (ואם זכרוני מטעני כאן, לא יהיה מנוס מתגובה קשה נגדו!) |
|
||||
|
||||
"גבעת ווטרשיפ", ואתה מתייחס ככל הנראה לארנבייה הראשונה אותם פוגשים גיבורי הספר אחרי שברחו מארנביית הבית שלהם. (ספר נפלא) |
|
||||
|
||||
לרוע המזל, בחודש האחרון הפסיקו לחיות כאן הרבה אנשים.הרבה אנשים |
|
||||
|
||||
מסוכן לחיות כיהודי בחלק הזה של העולם. |
|
||||
|
||||
בינינו, גם כפלסטיני או לבנוני זה לא פיקניק גדול. |
|
||||
|
||||
לאן באמת נעלם האייל האלמוני? |
|
||||
|
||||
דבריו החצופים של ביילין שמרבה להתראיין בימים אלה, מעוררים בי כל הזמן תחושת קבס. "מה חשבתם לכם ?" הוא שואל כל הזמן רטורית, "שרק הנסיגה היא השלום ?". אני כמובן חולק נחרצות על התיאוריה שלו לפיה הסדר עם סוריה, שאחריו היינו צריכים לנהל את מלחמותינו בלבנון כשהחרמון ששולט על שדה המערכה אינו בידינו, הוא זה שהיה מביא לנו את המזור השלם אחרי המזור החלקי שקבלנו עם הנסיגה מלבנון, אבל מה שמרגיז אותי הוא דבר אחר - הצביעות וחוסר היושר שמפגין האיש. הרי בעת ששלטנו ברצועת הביטחון בלבנון שמענו ממנו כל ערב דברי תוכחה, לפיהם הובן שרצועת הביטחון היא מקור כל צרותינו, ואילו מיד אחרי הנסיגה נאלם האיש ולא שמענו מפיו שום דבר בקשר ללבנון במשך שנים רבות. למה הוא נזכר רק היום, כשמספר הנופלים מקרב החיילים והאזרחים, עלה על המספר המשוער שהיה נגבה מאתנו לו המשכנו לשלוט ברצועת הביטחון ? למה הוא מציע לנו את ההצעה הכושלת שלו שמבוססת על מסקנות מוזרות ובדיוק הפוכות לשכל הישר, למראה העובדות בשטח, דווקא עכשיו ? היכן הוא היה בשש שנות השקט (המאד חלקי) ? |
|
||||
|
||||
בהתחשב במחיר הדמים הניכר שגבו שנות ההישארות ברצועה, והירידה הדרמטית במספר האבידות לאחר הנסיגה, על מה מסתמכת ההשערה כי המשך ההישארות היה עולה לנו בפחות אבידות? (שלא לדבר על כך שהישארות כזאת היתה מסבכת ומצמצמת, למעשה, לאפס - את האפשרויות הדיפלומטיות העלובות-ממילא שלנו, בסיטואציה הנוכחית - תמיכת בוש ובלייר במבודד מכל העולם, ההסכם שהושג והסיכוי לכניסת כוח בינלאומי כפי שמדובר עכשיו) לא עקבתי בצמידות אחרי ביילין, אבל נראה לי שהוא לא שתק כל כך בשנות השקט ומדי פעם פרש את משנתו, הדומה למדי למה שאמר אמש (גילוי נאות: ראיתי רק חלק, לא את הכל). מטבע הדברים, בשנים השקטות הוא עניין את התקשורת פחות והוזמן פחות לדבר. ובכל מקרה אמר תמיד את האמת שלו, גם כשזו היתה לא נעימה לאוזן וגם במחיר איבוד הפופולאריות, למשל בדבריו הזכורים, שעוררו מהומה (כיום זה מצחיק), על כך שנצטרך להתרגל לחיות עם 6-7 אחוזי אבטלה. אולי אתה יכול למצוא דברים להאשים אותו, אבל לא בצביעות. יש גבול. הוא מונה ב-1995 כשר כלכלה ובמקום לדבוק חזק-חזק בכסא כדרך פוליטיקאינו החמודים - המליץ על סגירת המשרד מתוך הבנתו כי זהו משרד מיותר. הוא התפטר מן הכנסת ב-1999 ע"מ לפנות את מקומו לבא אחריו. הוא התנגד תחילה להתנתקות, מתוך השקפתו לגבי התנתקות כחלק ממשא ומתן ברוח ז'נווה, ואחר כך עשה חשבון נפש והחליט לתמוך בה למרות הקשיים שהדבר הביא עליו במסגרת המחנה הפוליטי שלו. ובשונה לחלוטין מנורמות הרמאות והשקר הפושות בכל שכבות המנהיגות שלנו - הוא שומר על שקיפות ציבורית גבוהה בכל מה שנוגע ל-ECF, וזאת מבלי להיכנס כרגע לענני השנאה הפתולוגית וההסתה הפופוליסטית הנוחה שהדבר מעורר כלפיו. רחוק ממך בדעותיו ואומר ועושה דברים שלא מוצאים חן בעיניך? - כן. צבוע? - נו באמת!! |
|
||||
|
||||
לא אתייחס לכל השטויות והשקרים שכתבת, אלא רק לבוטה שבהם: "יוסי ביילין שומר על שקיפות ציבורית גבוהה בכל מה שנוגע ל ECF" בגלל זה הECF לא העבירה לרשם העמותות דו"חות על פעילותה במשך שנים, ורק לאחר פניות מרובות ואיום בפירוקה, הואילה לעשות כן? http://www.fresh.co.il/dcforum/Scoops/9530.html (מצוטט מתוך תחקיר במהדורת הדפוס של מקור ראשון) ובגלל זה ביילין עצמו קיבל סיוע מקרן זו - בכסף, ובשווה כסף, גם כשהיה חבר כנסת? |
|
||||
|
||||
מה זה ה-ECF? |
|
||||
|
||||
מרכז ביילין לשיתוף פעולה עם הטרור. |
|
||||
|
||||
טוב, בסדר, אבל מהם ראשי התיבות? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ecole de collaboration francaise
|
|
||||
|
||||
Endorsing Capitulation Fervently
Exhaustive Cranial Feebleness Endlessly Concocting Fallacies Eerie Corrosive Fantasies Estranged Conspirators' Faction Extensive Cabal Factoids Eviscerating the Corroded Fatherland |
|
||||
|
||||
end of caustic fathead.
|
|
||||
|
||||
Eh? Can't fathom.
or: "Eye" couldn't figure it. or: "Eye" comprehended frailly. |
|
||||
|
||||
כשכתבתי את מה שכתבתי לא הבאתי מקורות להוכחת טענותיי, כי לא זכרתי שום אמירה ספציפית של מישהו מבעלי הקונצפציה עליה דברתי, והסתמכתי אך ורק על התרשמותי האישית מאווירה כללית שהצליחו השמאל והתקשורת לנטוע בציבור שעיקרה: עצם הנסיגה מלבנון היא הפתרון והניצחון, ואי היותנו כובשים והיותנו צודקים הם אלה שמגינים עלינו. הגנה זו, יחד עם היותנו חזקים, תגרום לכך שאם בכל זאת תתעורר בעייה, די יהיה באיזו מכה אווירית חזקה ומהירה כדי לפתרה, ובשום מקרה לא יהיה צריך לחזור שוב ל"בוץ הלבנוני". כמו כן אמרתי שעצם האחיזה בקונצפציה זו גרמה לשיתוק, ולאי יכולת אמיתית ליזום פעולות צבאיות כדי לנטרל את התחמשות החיזבאלה בשש שנות השקט הייחסי. והנה נתקלתי במאמר ב"מקור ראשון" מהיום של חגי סגל, ובו שפע ציטוטים ומקורות שתומכים בדבריי. כל הציטוטים, מאד מעניינים ומשכילים, ולכן אביא את כולם: 1. העיתונאי ארי שביט, שהוא מהבודדים שמכה היום על חטא, כתב לקראת ההתנתקות בעזה שבה תמך את הדברים הבאים: "הנסיגה החד צדדית של ישראל מלבנון לימדה את כל מי שלא הבין זאת קודם לכן מהי חשיבותו של גבול מוכר לביטחון ישראל. מאז שנת 2000 הוכח בגבול לבנון מה כוחה של החומה הבלתי נראית של לגיטימיות בינלאומית. החומה הבלתי נראית הזאת היא אשר מגינה היום על צפון ישראל. החומה הבלתי נראית היא אשר מונעת אפילו מארגון רור כמו החיזבאללה לירות את אלפי הקטיושות ארוכות הטווח שברשותי לתוך תחומה הריבוני של ישראל" ("הארץ" 24-6-05 ) 2. אבשלום וילן בתשובה ליורי שטרן שהזהיר מפני הרקטות שנמצאות בלבנון אמר בכנסת ב 12-5-05: "זה נכון שלחיזבאלה יש קטיושות שלפי מקורות זרים מסוגלות להגיע עד חיפה ולכסות את כל הצד הצפוני של ישראל, אבל כל ילד יודע שחיל האוויר והארטילריה של צה"ל הם כאלה שיכולים להגיב תגובה אחת אפיים, ואין לנו אינטרס לחמם את הגזרה ולהדליק אותה". 3. עמרם מצנע אמר בכנסת ב 17-11-04: "מי שזה לא מוצא חן בעיניו, ורוצה לגרור את מערכת הביטחון ואת מדינת ישראל להרפתקה חדשה, מייצג מדיניות של חולשה ושל חוסר אחריות" 4. ובאותו דיון הגיב רן כהן על ביקורת של אריה אלדד על הממשלה: "אני מסיר את הכובע ומעריך מאד את תגובת הממשלה וצה"ל. באיפוק שלכם אתם מוכיחים שאיפוק ואורך רוח הם כוח". 5. עופר שלח כתב מאמר מערכת בידיעות אחרונות ב – 30.5.06 שכותרתו "נצחון הנסיגה", בו הוא ממליץ ליישם את המסקנות של הנסיגות ה"מוצלחות" בלבנון ובעזה, שהביאו ל "יכולת להפעלה אפקטיבית יותר של הכוח", גם בגזרות אחרות. 6. מפקד זרוע היבשה, אמר ב 11.1.05 : "מאבק הימין בצה"ל מסוכן יותר מרקטות החזבאלה" וגם "תהליך ההתנתקות בדרום עשוי להביא ליציבות גם בגזרות אחרות". |
|
||||
|
||||
הקצין המוכשר שהוזכר בסעיף 6, אבי שתי האמירות החכמות, בני גנץ מונה לסגן הרמטכ"ל, מינוי שמקדם אותו לתפקיד הרמטכ"ל הבא, בממשלת הימין שלנו. זה אולי מרמז לנו באיזה ימין מדובר, ומה צפוי לנו בעתיד מהימין הזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |