 |
|
 |
||
|
||||
 |
לעברית המציאו ניקוד. התנ"ך מנוקד, וכך סידור התפילות, וכן השירה, ספרי הלימוד לקטנים, עיתונים לעולים חדשים ועוד. עיתוני הילדים בשעתו היו מנוקדים בחלקם, מה שכוון לצעירים שבהם; "בלי ניקוד" היו הטקסטים לילדים גדולים יותר, המיומנים יותר בשפה (ראה 'דבר לילדים', הבוקר לילדים, וכו'). עם הניקוד ילדים לומדים את המילים, ואחר כך הם נתקלים בעיתונים בלתי מנוקדים, ומנחשים מה הם קוראים, וכך לאט ובהדרגה הם משתלטים על הכתיב חסר הניקוד המשמש את המבוגרים. כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה הביאו סדר בין השאר בשימוש בתנועות (אותיות אהו"י) והתירו להשתמש ביותר יו"דין משהיה מקובל. למרות זאת העיתונות אינה מקפידה, ותמצא בה למשל "מיגדל" כאשר צ"ל "מגדל" על פי כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה. לעומת זאת "כיסא, כיסאות" זה נכון על פי האקדמיה, להקל על הקורא בלי ניקוד את המילה "כסא, כסאות". גם כאן צריך את האוזן, כי ברבים אומרים כִּסְאוֹת, גם בלשון נפרד ולא רבים יודעים זאת. אם ניצור ל-22 האותיות העבריות השונות (נתעלם מן הצורות הסופיות שיש לאותיות כמנפ"ץ) מקבילה של האותיות הלטיניות, אחת כנגד אחת, נוכל להתרגל לקרוא את זה כמו שהתרגלנו בילדותנו לקרוא את האותיות האשוריות שלנו בלי תנועות העזר, שהן הניקוד העברי. נכון, למבוגר כבר קשה יותר להתרגל לדבר חדש מאשר לילד. היה אחד שנולד בפולין בבית שבו דיברו עברית והמשפחה עלתה ארצה. בהיותו כבר פרופסור במכון וייצמן הוא עסק בין השאר בתכנות מחשבים, ומתוך דאגה שהעברית לא תידחק החוצה מן השימוש במחשבים שהאנגלית שלטת בהם המציא את "הכתב העברי", שזו השפה הכתובה הראשונה בעולם (הכתב הפרוטו-סינאי). לפי שיטתו גם המונחים הלועזיים שהוא שילב בהוראות התכנות וכן המונחים שהוא המציא נכתבים באותו כיוון, כאשר כל הטקסט זורם משמאל לימין. בסגנון הלטיני קל מאוד לשלב מילים לועזיות בטקסט העברי, צריך רק לדעת שזו מילה לועזית, על כן נותנים מקף מחבר, לדוגמה: "לוינסטון צ'רצ'יל" = l-Winston Churchill ואפשר לכתוב גם כך: l-Winston Z'rz'il. הוא הגה אם כן את הסגנון הלטיני של העברית, לאמור עברית הכתובה משמאל לימין, באותיות הלטיניות (אותיות סופיות נכתבו כמו שהן מופיעות באמצע המילה). באופן כזה הוא יכול לכתוב ולקרוא עברית הכתובה בסגנון הלטיני על כל מחשב בעולם, ללא צורך בתוכנות ספציפיות לשפה העברית. מה שצריך לדעת הוא שסדר האותיות נשתמר, א = A, ב = B, ג = C, ד = D, עד כאן הכל קל מאוד; ה היא האות החמישית = E, ו היא השישית, על כן היא F (זה קשה!), ז היא G (זה מבלבל), ח = H, ט היא V, וזה שרירותי, ה-V מזכיר צורת ט' עברית כפי שהיא נכתבת בכתב יד. רק 3 אותיות היה עליו "להמציא", או למלא; היו לו 4 אותיות לטיניות עודפות (26 פחות 22), והיתה לו בחירה לאותיות אשר אמנון כ"ץ טען שאין להן מקבילה לטינית היסטורית לאות העברית כמו לכל שאר 19 האותיות, השומרות גם על הסדר. מדובר אם כן באות ס = X ו-צ = Z (כמו בגרמנית); י = I, כ = K, ל = L, מ = M, נ = N, ס = X כאמור לעיל, ע = O, פ = P, צ = Z (כאמור לעיל), ק = Q, ר = R, ש = S, ת = T עד כאן. ועל הניקוד להלן, בסוף. הוא ביחד עם פרופ' צבי רין הוסיפו אחר כך סימני ניקוד לעברית הנכתבת בסגנון הלטיני. יש על כך מאמרים מספר, אבל הצעתו לא זכתה לתפוצה. המדובר בפרופ' אמנון כ"ץ אשר כבר אינו בין החיים, אולם עד היום אני מתכתב עם אלמנתו בתו ובנו ב"כתב כצ"י", הכתב אשר הוא הציע. להלן אתרגם קטע מדברי שנכתבו עברית באות אשורית בלי ניקוד מימין לשמאל, לכתב העברי בסגנון הלטיני, משמאל לימין: nkfn, lmbfcr kbr qse iftr letrcl ldbr hds masr lild. eie ahd snfld b-Polin bbit sbf dibrf obrit femsphe olte arze. beiftf kbr Professor bMkfn Weizmann efa oxq bin esar btknft mhsbim, fmtfk dace seobrit la tidhq ehfze mn esimfs bmhsbim, seAnclit slvt bem, emzia at "eKtb eObri" emdfbr, sgf espe ektfbe erasfne boflm (ektb e-Proto Xinai). lpi sivtf cm emfnhim elfogiim sefa silb befraft etknft fkn emfnhim sefa emzia nktbim baftf kiffn, kasr kl text gfrm msmal limin od kan = עד כאן.לסיכום: אני חולק ש"דבר" אי אפשר לכתוב גם כך DBR, וכי מוכרחים את התנועות (הניקוד). היוונים היו חכמים והמציאו את אותיות התנועות A E I O U , בה בשעה שאנו המצאנו דבר מסובך יותר, שיטות הניקוד העילי או התחתי, עד שמן המאה התשיעית "תפס" הניקוד הטברני את ההגמוניה. ואם נרצה לנקד כדי לחדד טקסט שאין לו הקשר טקסטואלי, כגון מילה העומדת בפני עצמה ברשימה מילונית למשל, ננקד דָּבָר ובסגנון הלטיני של העברית D&+B+R (דגש או מפיק שהם נקודה בתוך האות נכתבים אחרי האות כסימן &; קמץ הוא +. כל כך פשוט, אם כן, פתח הוא - אחרי האות, קמץ הוא + אחרי האות, צירה הוא .. אחרי האות, קובוץ הוא ... אחרי האות, שורוק הוא &f, חולם חסר הוא ^ אחרי האות, חולם מלא הוא ^f, סגול הוא *, חיריק הוא . אחרי האות, שווא הוא : אחרי האות, ונשארו החטפים: :- :* :+, ובהתאמה: חטף פתח, חטף סגול, חטף קמץ. הנקודה הדיאקריטית של שׁ או שׂ תהיה S^ = שי"ן ימנית, ^S = שי"ן שמאלית. לדוגמה טקסט מנוקד ב"כתב העברי" אשר הגה פרופ' אמנון כ"ץ s+lf^m r-b ^sf&b..k: z.p&f^r+e n*h:m*d*t
m..a-r:zf^t e-h^m a*l h-l&f^n.i a*l qf^l..k: k.i o+r..b m-e n&-p:^s.i k&+l+t+e b-h^r*p b&:o+g:b..k: m:of^n.i |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מעניין... אבל נראה לי ברור ששיטה כזו איננה כה קליטה, ובמיוחד עם ''הניקוד'' שנראה מסורבל ובלתי אסתטי. לי אישית נראה ששילוב בין התעתיקים הרשמיים של האקדמיה (הפשוט והמדויק) לבין רעיונותיו של פרופ' עוזי אורנן יהיו יעילים וקליטים. בכל אופן הבעיה כרגע היא ההדרדרות בכיוון האמריקניזציה של התעתיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה דיון 2427 בנושא ליטון השפה העברית, וכן תגובה 124226 והפתיל שבעקבותיה. ההצעה הספציפית שאתה מביא סובלת, לדעתי, מהרבה מהחסרונות של חלק מההצעות האחרות, ולעומת זאת כמעט ואיננה מספקת יתרונות. זה לא מפתיע, בהתחשב במה שסיפרת על המניע המקורי של ההצעה: לפתור בעיה טכנית שהיתה קיימת אז (חוסר אפשרות להשתמש באותיות עבריות במחשבים). בעיות טכניות אפשר וצריך לפתור באמצעים טכניים (כפי שאכן קרה במקרה זה). אם רוצים לעבור לכתוב עברית באותיות לטיניות, יש סיבות טובות לעשות זאת (שאינן סיבות טכניות), ועל ההצעה להתייחס לסיבות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצונו של בעל השיטה היה שלא תידחק העברית החוצה מן האינטרנט. הוא רצה שבכל מחשב בעולם המבוסס על ASCII אפשר יהיה לכתוב ולקרוא עברית - בסגנון הלטיני, כי הכיוון משמאל לימין השתלט. בעל השיטה אמר כי אם חניבעל לא היה מובס על ידי הרומאים, היו היום המחשבים כותבים מימין לשמאל, כי הפיניקית הייתה נעשית ל-LINGUA FRANCA בעולם. ויותר מזה: אמנון כ"ץ יוצא מתוך עמדה בלשנית מוכחת ומוכרת כי העברית היא השפה הפונטית הראשונה, ואין בשיטה "ליטון" של העברית, מאחר שהאותיות הן גלגולן של האותיות העבריות הראשונות. כל שיטות הכתיב הפונטיות: יוונית, לטינית, ערבית, הכתב הקירילי נתגלגלו מן העברית הקדומה. לדוגמה: Q הינה האות קו"ף, ובגרסה הלטינית האות מזכירה עוד יותר מבעברית את קוף-המחט וחוט מושחל דרכה. אל"ף הוא אליף, דמות פני השור על שתי קרניו, ואילו האות A בהיפוך נותנת ראש של שור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המניע הטכני היה רק TRIGGER לרעיון גדול הרבה יותר שהתפתח ממנו, שמבחינה היסטורית הכתב הלטיני הוא התפתחות של הכתב העברי הקדמון אשר הוא אבי אבות כל הכתבים שאינם פיקטוגרפיים או אידיאוגרפיים. הריני מפנה בזאת לאתר שבו ניתן לקרוא את הפרסום המדעי המקורי המלא של הרעיון על ידי פרופ' אמנון כ"ץ, ב-Applied Linguistics Vol 9, No. 3 pp. 306-323. האתר הוא: http://applij.oxfordjournals.org/cgi/content/abstrac... עד כאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה כתבת לזכר אמנון כץ, אבל במחילה, אנחנו בוכים על כפלי המשמעות ואי ההבנה של העברית שאיננה מסמנת את רוב התנועות במילה, (ועוד חסרונות), וכעת האמנם יבוא בחשבון שנשתמש לצורך כלשהו באלפבית שמקובל לסמן בו את רוב האלמנטים של השפה ונוותר על היכולת הזאת? אמנון פתר ברעיון שלו רק דבר אחד: הכתיבה מימין לשמאל. אבל זה רק חסרון אחד ממספר החסרונות של הכתב העברי, והפחות חשוב שבהם. הנה הם: 1. רוב התנועות לא נכתבות 2. מילות השימוש הזעירות אין רווח אחריהן 3. המכפלים נכתבים באות אחת 4. א'ה'ו'י' משמשות גם כתנועה גם כעיצור. אמנון היה ידידי, וכנעני כמוני, וכשהוא התוודע לאלפבית העברי העתיק ששימש יסוד גם לכתב היווני וגם ללטיני - מצא חן בעיניו להחזיר את הגלגל אחורנית ולהתאים את האותיות הלטיניות למקור שממנו התפתחו. זה רעיון שאין לו מקום בימינו. E איננה ה, ו-C איננה ג, f איננה ו, ו-O בוודאי איננה ע אלא היא תנועה. לא ייתכן להחליט על אלפבית מיוחד ונפלה כזה ולקוות שהוא יהיה טוב לשימוש גם מחוץ לחוג המשפחה. בזמנו אמרתי את הדברים האלה לאמנון, וביקשתי ממנו להבין שיש יתרון לשימוש באות לטינית רק אם אתה מוכן לקבל את היתרונות של התפתחות הכתב העברי דרך היוונים (שלא שמעו ח ולא ע ולכן ממילא יצא להם שהאותיות האלה נהיו תנועות). גם בעברית החלה התפתחות כזאת של שימוש באותיות שתחילה סימנו עיצור ועקב שינויי הגייה התחילה להיתפס כאילו היא תנועה (למשל ה במילה שלומֵהוּ שהשתנתה בהיגוי לשלמֹה). זו התפתחות טבעית של כתב, ובמיוחד כאשר הכתב עובר לשמש גם שפה חדשה. לכן יש לברך על התפתחות התנועות בכתב היווני ואחר כך הלטיני ולקבל אותן בשמחה, ולא להימנע מהן בגלל זכר העולם הקדמון. גם לו ניצח חניבעל את הרומאים (אמנון הצטער מאוד שזה לא קרה כך), סביר שגם אז היו מתפתחות אותיות לסימני תנועות. עוד הערה: פרופ' צבי רין לא היה שותף לתוכנית זו של אמנון, אף כי היו ביניהם קשרים רבים, ורין, שהיה בלשן ועסק בשפות שמיות עתיקות, במיוחד בכתבי אוגרית, שוחח איתו ארוכות על ענייני בלשנות. רין עצמו פרסם ב"הארץ" הצעה לתעתיק לטיני, והיו בו גם היו כל סימני התנועות. עוד הערה : גם ידידנו מיכה אבינור החליט על כתיבה באותיות לטיניות כאשר הכין את עבודת המחקר שלו בחימיה (1957), והיה עליו להוציא את הדפים ממכונת הכתיבה העברית בכל פעם שהצטרך לציין איזו נוסחה - ולהעביר אותם למכונת הכתיבה הלטינית. הנה אותו דחף שהיה לאמנון והביאו לאותיות לטיניות (ל"סגנון לטיני"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוזי שלום, הרבה מהתמיכה בליטון, וגם סטנדרט ה-ISO שהזכרת במאמר, נבעו מהצורך להשתמש בעברית במחשבים, בתקופה בה כתיבה מימין לשמאל היתה בעייתית. כיום, כשבעיה זו אינה קיימת עוד, עולה השאלה: האם לא עדיף לפתור את הבעיות שהצגת מבלי לשנות את האלפבית? (זאת מבלי להתייחס כלל לעניין שלטי הדרכים). הבעיה העיקרית והקשה ביותר, כך נדמה לי, היא הראשונה: רוב התנועות לא נכתבות. שתי התנועות הבעייתיות ביותר מבחינה זו הן כמובן ה-A וה-E; את הראשונה ניתן לסמן בעזרת א', אך הדבר נעשה במקרים נדירים מאוד, ובעיקר במילים לועזיות; ולשניה כלל אין אות מתאימה בעברית. קראתי פעם כי לפני שנים רבות הציע מי שהציע (ועד הלשון העברית? איני בטוח) להוסיף שני תווים נוספים לשפה, ⋀ ו-⋁, לציון תנועות A ו-E בהתאמה. הוספת שני תווי תנועה לעברית תפתור את מרבית בעיות כפל המשמעות. במקום "ספר" נכתוב בכתיב החסר "ס⋁פ⋁ר", "ספ⋀ר" או "ס⋀פ⋀ר", (וכמובן גם "סיפר" ו-"סיפור", כמו היום) בהתאם למשמעות הרצויה. עדיין נותר כפל המשמעות בין "ס⋀פ⋀ר" (מנה) ל-"ס⋀פּ⋀ר" (מעצב שיער). אם אינני טועה, היה זה אלתרמן שהתנגד לכך בטענה כי אלו בולטים בכתב העברי "כמו שני זקיפים רומים". ועדיין, נדמה לי כי הוספת שני תווים לעברית – אולי לא "הזקיפים הרומים" האמורים, אלא תווים שידמו יותר לכתב המרובע – תפתור את מרבית הבעיה שהצגת כאן, ויעורר הרבה פחות התנגדות משינוי האלפבית כולו. ----- אגב: כתבת כי היוונים "לא שמעו ח ולא ע ולכן ממילא יצא להם שהאותיות האלה נהיו תנועות", אבל למעשה ביוונית קיימת האות חי (χ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצעה להוסיף שתי אותיות ל -A ול-E יצאה ב- 1962 מוועדה שהקימה האקדמיה ללשון העברית, אבל כאשר הביאה הוועדה את מסקנותיה למליאת האקדמיה היו תגובות של התפלצות. חבר האקדמיה ברוך קרוא אמר "לא היו ימים קשים מאלה לישראל מאז שריפת התלמוד", וחבר האקדמיה אורי צבי גרינברג שלח מברק וכתב בו כי על ידי עצם העלאת הצעה כזאת פסלה האקדמיה את עצמה מכל עיסוק בשפה העברית. לעומת זאת יש תיקון פשוט וקל שניתן לעשותו בכתב שלנו, והוא להפריד את אותיות השימוש הזעירות מגוף המילה שאחרי מילת השימוש. הרעיון הזה הוגשם לפני כתשעים שנה, והייתה הוצאת ספרים "הספר" שאני זוכר ספר אחד שלה שהיה מודפס כך, הוא נקרא "שרלוק הולמס", ועלילתו הייתה על אדם שנפל בידי המורמונים בעת הגירתם ליוטה ופרשת נישואיו, בריחתו מהם ולבסוף הרצח שהוא רצח את אחד המנהיגים. ההפרדה נעשתה בהוצאה זו על ידי גרש קטן, כגון ה'הפרדה ה'מנהיגים ש'נפל וכיוצא באלה. (נראה לי שיותר נכון להפריד על ידי מקף מחבר, המצין שמה שכתוב משני הצדדים מחובר זה לזה.) לפני שנים אחדות כתבתי מכתב רשמי לנשיא האקדמיה והיצעתי בו את הרעיון הזה כהחלטה לאקדמיה - להמליץ לפני הכותבים ובמיוחד העיתונים להפריד את מילות השימוש האלה. זו אינה מהפכה, זה אינו מקלקל (כמעט) את הצורה הרגילה של המילה העברי. לא זכיתי לשום תשובה. הרעיון שהעלית, אף שהוא כאילו פותר את החסרון מס' 1, איננו פותר הכול. שאלת סימון המכפל נותרת בעינה, וכן ארבע האותיות כפולות המשמעות א ה ו י. אבל בעיקר - הוספת שתי אותיות נפוצות כאלה אל המילה העברית הכתובה עלולה ליצור תמונה חדשה ושונה מאוד מתמונת המילה הקיימת. למשל כAתAבתי הוסAפAת הAפרAדAה לAמEלEך הAרEצAח. זו סכנה ממשית: מי שיתרגל לתמונה חדשה זו של המילה לא יהיה מסוגל לחזור ולקרוא את המילים המוכרות לנו בכתב "הישן", כלומר בלי סימני A ו-E. לעומת זאת, כתיבה בעת הצורך באותיות לטיניות (למשל בשלטי הדרכים) איננה מונעת ולא מפריעה למצב הקיים. אין זה יוצא דופן שכותבים אותה שפה לפעמים בכתב כזה ולפעמים באחר. לא רק היפנית יודעת שימוש כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
""לא היו ימים קשים מאלה לישראל מאז שריפת התלמוד". למה תמיד מסתירים ממני הכל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה שאם הצעה זו העלתה התגדות כה עזה, להחלפה של האלפבית כולו אין שום סיכוי... אישית, אני חושב שהתמונה החדשה לא תפריע כל-כך לקרוא טקסטים ישנים; קצת כמו שניתן לקרוא עם או בלי ניקוד. לגבי הפרדת אותיות השימוש, לא ברור לי היתרון בכך, למעט לצורך פענוח ממוחשב של טקסטים. אבל אם אותו ספר ("חקירה בשני" על-פי תיאור העלילה) הודפס לפני תשעים שנה, ברור שהמטרה היתה אחרת – ולא ברור לי מה היא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי דוקא הספר נשמע כמו ''עמק הפחד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל"ט, "עמק הפחד" עוסק ב-Molly Maguires ולא במורמונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תעלומת האנשים הרוקדים" או משהו בדומה לכך. אבל זה רק תרגיל ברענון זכרון ישן. מן הסתם אפשר לגלות את התשובה בחיפוש מהיר (מי צריך נוירונים כשיש Google ? ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חקירה בשני''. בוודאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה התאמת הכתב העברי לכתיבה עם אותיות נעשתה כבר בעבר עבור היידיש. אמנם ההתאמה עבור היידיש איננה מתאימה בהכרח לכתיבת עברית, אבל הרעיון של הצמדות לסימנים המוכרים יכול בהחלט להקל על כתיבת עברית. אם כבר מדברים על הוספת סימנים הכרחיים ועל בעיית הכפילות של אותיות אהו"י פעם כעיצורים ופעם כתנועות, הרי שדרך טבעית היא להגדיר את הסימנים הבאים למשל (גם דומה לרעיון הסימנים הדיאקריטים): א = עיצור glottal-stop תמיד ו = עיצור v תמיד י = עיצור y/j תמיד אַ = תנועת a אֶ = תנועת e וֹ = תנועת o וּ = תנועת u יִ = תנועת i בשיטה כזו אין צורך בהכפלות וו, יי. דו־תנועה מורכבת מצירוף פשוט של התנועות הנ"ל. ואם רוצים לשמר בכתיבה אם־קריאה הסטורית (שאינה נשמעת) ניתן להגדיר גם את הסימנים אֿ, הֿ (ללא תנועה) וגם אֹ, הַ, הֶ למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם משתמשים ב-אַ, אֶ וכו', אפשר פשוט להשאר עם כתב מנוקד. הועלו גם הצעות לפישוט מערכת הניקוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניִדמהֶ ליִ שאֶמהַ שאֶראַז מאַציִאַע הוּא האַרבהֶ יוֹתאֶר קיִצוֹניִ מיִסתאַם "פיִשוּט מאַעאַראֶכאֶת האַניִקוּד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור; לכן אמרתי "אפשר פשוט", כלומר יש אלטרנטיבה פשוטה יותר (והיא להשאר עם ניקוד רגיל, כשצריך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להבהיר שהבאתי כאן דוגמה לדיון טכני לגבי אותיות ניקוד. אישית אינני משוכנע בנחיצות של שינוי כזה, אם כי דווקא לאור הדוגמה שכתבת זה נראה מענין. פישוט הניקוד על־ידי ביטול הצורך בקמץ ובסגול ואולי גם ניקוד מוקל שבנוסף אינו מבדיל בין תנועה קצרה וארוכה (נראה פתרון פשוט יותר. למעשה אם נבחר להשתמש בצורת התנועות הארוכות בלבד (אִי, אוֹ, אוּ) יתקבל טקסט דומה מבחינת סימנים לדוגמה הטכנית שהצגתי, למעט תוספת ה-א. הקטע שהצגת: ניִדמהֶ ליִ שאֶמהַ שאֶראַז מאַציִאַע הוּא האַרבהֶ יוֹתאֶר קיִצוֹניִ מיִסתאַם "פיִשוּט מאַעאַראֶכאֶת האַניִקוּד" לעומת ניקוד מוקל המתבסס על צורת תנועות ארוכות: נִידמֵה לִי שֵמִה שֵרַז מַצִיעַ הוּא הַרבֵה יוֹתֵר קִיצוֹנִי מִיסתַם "פִּישׁוּט מַעַרֵכֵת הַנִיקוּד" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהאקדמיה התירה שימוש בזכר ונקבה במספרים שניים במקום שתים וכו'? האם זה לא נכון: שבמקום לקחת עורך טכני לכתוב שלטים שמבין אנגלית , לקחו את יוסקה מהמשק שעבד פעם עם המתנדבים ובטח יודע קצת אנגלית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא: http://hebrew-academy.huji.ac.il/question3.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה בקשר לחלק השני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חובת ההוכחה היא עליך. בהערת אגב אציין שאני לא נוהג להתרשם במיוחד מציניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
i speak english very gutte ask hana fron ein harod! makqabim = מכביםyoske gutman nice hey?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שוב שואלת: איך מחפשים באתר האקדמיה את הביטויים הרלוונטיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שידוע לי, כל השלטים של החברה הלאומית לדרכים (מע"צ) כתובים לפי כללי התעתיק של האקדמיה, שאותם אפשר לראות כאן: (למעט השמטת הקוים מתחת ל-H ו-Z שמציינות ח' ו-צ' בהתאמה). אם ראית שלט (של מע"צ) שאינו כתוב לפי הכללים האלה, אשמח אם תספר לי. לגבי שלטים של עיריות, מועצות, וגופים פרטיים, המצב אכן עגום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה ישנו לך צורך בנוסח שהוא אחיד ? אני אישית חושב שכפייתם של רעיונות שכאלה, למשל השגות כנעניסטיות שונות, הן בסה"כ כפייתו של פטיש של אנשים מסויימים, על פנייהם של אנשים אחרים; לכן, בהיותו שלו דבר שכזה, הוא אייננו ייעיל יותר או מוסרי יותר מאשר אותן השגות אמריקאניסטיות שהן כניראה כל כך נפוצות כיום. אני אמנם איינני מתיימר להציע פיתרון לבעיות שאתה או שאנשים אחרים העלו פה, אבל בכל זאת, אני איינני סבור כי בכפייה של תקנון או של חוקים כל שהם, יישנו משום פיתרון שהוא ייעיל או שהוא מוסרי, שאני אישית הייתי מעוניין לתמוך בו. דברים שכאלה נראים כמו דברים שרק מרחיקים אנשים מקבלתה של אחריות אישית עלייהם של עצמם - הם, וגם שהם מדכאים התפתחות עצמאית של אנשים בתורתם של פרטים, וכך גם של תקשורת ביינייהם של פרטים שונים ; תוצאותייהם של דברים אלה היא רק היתמשכותם של ניצול ושל פגיעה הלאה, אל תוך העתיד ; כמו שאני כבר כתבתי כבר, אני אישית לא רוצה לתמוך בדבר שכזה, ביין אם הוא יהייה למשל אמריקאניסטי, או ביין אם הוא יהייה למשל כנעניסטי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |