 |
האמא של רון ארד פנתה בקריאה נרגשת לשופטי בג"ץ: אם הנעדרים היו בניכם, לא הייתם משחררים את 13 האזרחים הלבנונים! סביר שלא. ואם מישהו מהנעדרים היה אכן בנו של שופט, יש להניח שאותו שופט היה נפסל מלשפוט בסוגייה זו. המדינה היא לא אמא או אבא של אף אחד, וצורת טיפולה בנושאים כאלה אמורה להישען על אי-אילו קודים אוניברסליים של צדק. לא שהחלטה של בג"ץ היא דבר קדוש במיוחד, אבל במקרה האמור אי המוסריות בהירה כשמש: זה לא סביר, לא חוקי ולא אנושי להרוס חיים של 13 בני-אדם ושל משפחותיהם בגלל סיכוי, שהולך וקטן, לקבל מידע כלשהו בעתיד באשר לגורלו או מיקום גופתו של מי מהנעדרים "שלנו".
כי אם כבר מקבלים את הרעיון הזה, להחזיק אזרחים כבני-ערובה, למה לא להרחיב אותו. ידוע, למשל, שיש לא מעט בחורים ישראלים שיושבים בבתי כלא בתאילנד. אוקי, גם אם הם עישנו שם קצת חשיש, או ניסו להביא איתם כמה אקסטות לחברים בארץ, זאת לא סיבה שהם יירקבו עשרים-שלושים שנה בבתי כלא רחוקים וקשים, נכון? שלא להזכיר את עונשי המוות שלפעמים מחלקים במדינות כאלה. אז למה שלא נשים בצד, ליתר ביטחון, כמה קלפי מיקוח תאילנדים. קל יהיה להשיג אותם; הרי יש הרבה מהם בארץ, חלקם אפילו בלי אישורי שהייה. וככה, כשנשמע בפעם הבאה על בחור ישראלי שקיבל איזה שלושים שנה בכלא הבנגקוקי הידוע לשימצה, נוכל לשלוף את הקלפים המלוכסנים, ולרמוז בדיסקריטות לממשלת תאילנד: ככה אתם עושים לבחור שלנו? אז העשרה אזרחים שלכם לא יגיעו לביקור מולדת לפני שנת 2050 וזה סגור. לא יזיק "להחזיק" כאן גם כמה הודים לצורך אותו עניין. אולי זה לא יפה כלפיהם, אבל לעזאזל, "אנחנו צריכים לדאוג לשלנו, לא לאחרים", כמו שאמרה אחותו של הנעדר באומל. זה מזכיר קטע מספר מסעות ישן של הסופר הנרי סיינקביץ': נער פולני נוצרי מנסה ללמד עקרונות מוסר לנער אפריקאי. בסוף השיעור הנער הפולני מבקש מהתלמיד דוגמה למעשה רע. הנער האפריקאי אומר: מעשה רע זה כשמישהו גונב לי את הפרות שלי. הנער הפולני מרוצה ומבקש כעת דוגמה למעשה טוב. האפריקאי אומר: מעשה טוב זה כשאני גונב פרות ממישהו אחר. אם גם את הלקח הזה ברק לא הבין, כדאי לנסות כנראה להתחיל עם ספרים לגיל הרך יותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש