|
||||
|
||||
גורל האסירים הפלסטינים מעיב על חיינו. האסירים תפסו את מרכז החיים הציבוריים הפלסטינים, והדרישה העיקשת לשחררם עולה לנו במחיר יקר. האם לא הגיעה השעה לפתור סוף סוף את בעיית האסירים? לפחות ביחס לרוצחים שביניהם יש לי הצעה. אולי כדאי להוציא להורג את אסירי העולם? (את פרטי החקיקה הדרושה לשם כך, אני משאיר למשפטנים.) בעקרון אני מתנגד לעונש המוות, אבל המצב הקיים הפך בלתי נסבל. כל פרשת החטיפות, וההופעות הטלוויזיוניות של עוטי הסמרטוטים למיניהם, עם הדרישות העילגות והחצופות שלהם... פשוט נמאס. צריך להבהיר להם שנגמר. אף אחד לא משתחרר. מי שבא לרצוח אותנו לא חוזר יותר הבייתה אף פעם. ביחס למר נסראללה... האיש הזה מתעלל בנו כבר שנים. הוא פוגע באיכות החיים שלי באופן אישי, פתחתי אלרגיה אליו. בכל פעם שאני פותח טלוויזיה תוקפת אותי חרדה שהפרצוף שלו יופיע פתאום. אולי כדאי לעשות משהו בעניין שלו? (אני מתכוון למשהו בסגנון "זבנג וגמרנו", אם אפשר.) |
|
||||
|
||||
אני אתך! גם אני מתנגדת עקרונית לעונש המוות וסבורה שהוא פסול מוסרית. עם זאת, את דעתי שינו מקצה לקצה עיוותים מוסריים כגון בגדים סמרטוטיים, אנשים עילגים וחצופים וכן חטיפות באופן כללי, שהן מאוד-מאוד לא בסדר. לגבי הטלוויזיה: אני צופה שהערב ב"כוכב נולד" ייתנו משקל נכבד לקולות החיילים. ממליצה בחום. |
|
||||
|
||||
בפעם הבא שנסראלה בא לביקור בתל-אביב צריך לעצור אותו. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שיש צורך בעונש מוות לאסירים פלשתינאים. החטיפות אינן אך ורק פועל יוצא של החזקת האסירים, אלא גם של המדיניות הישראלית בנושא. מעיסקת ג'יבריל ועד לעיסקת טננבאום (עם עוד כמה עיסקאות באמצע) ישראל הוכיחה שוב ושוב שהיא מוכנה לעיסקאות מבזות ולא פרופורציונליות. הצלחת החטיפות הן בוסט מוראלי מטורף לארגוני הטרור, והן מוציאות את כל העוקץ מהמעצרים שמבצעת ישראל. על ישראל לנקוט מדיניות של אף שעל, ואם חלילה היא תוביל להריגתם של חייליה החטופים, להגיב באופן בו יובהר לאויבינו שחטיפה נוספת בעתיד לא תשתלם. לדאבוני, כל מי שאני מציע בפניו מדיניות שכזו שולח אותי להתעמת עם משפחות החטופים ולהסתכל להם בעיניים. הבעיה היא, שהעיניים של החטופים העתידיים, קורבנות המדיניות הישראלית העלובה בנושא, עדין לא חשופות ועדין לא ידוע מספרן, לכן לא ניתב להשיב בדמגוגיה ראויה לטיעון הזה. |
|
||||
|
||||
מילא לו כתבת את זה שלשום. אבל היום? אתה הרי רואה שאי ניהול משא ומתן עם החוטפים לא הפריע לקיום חטיפות נוספות. |
|
||||
|
||||
באותה מידה אפשר לטעון שניהול משא ומתן עם החוטפים (בפעמים הקודמות) הוא זה שיצר את כל התהליך שהבשיל בשתי החטיפות האחרונות. האמת היא שלא צריך לעסוק בניחושים: נסראללה הודיע כמה פעמים שבכוונתו לחטוף חיילים כדי לשחרר את האסירים הלבנוניים והפלשתינאים. הכרזה כזאת מבוססת בבירור על נסיון. |
|
||||
|
||||
א. מה שבטוח, שראינו שחטיפות יכולות להמשיך להתבצע גם אחרי חטיפה שאיננה מסתיימת בשחרור אסירים. ב. הכרזה כזאת יכולה להתבסס גם על נסיון כללי שנרכש בעולם. והיא יכולה גם להיוולד לראשונה שמוחו של מישהו: מישהו הרי המציא את השיטה הזאת, לא? |
|
||||
|
||||
א. כן, אני לא מכיר תרופות אינסטנט למחלה הזאת. אפשר לשער ברמת ודאות גבוהה שפעולה שמסתיימת באופן מוצלח מהווה עידוד לפעולות דומות בעתיד. ב. היא יכולה להתבסס גם על נומרולוגיה. אין ויכוח. במקרה של נסראללה, הנסיון שלו הוא בסיס איתן יותר (וכאן אפשר לחזור לסעיף הראשון). |
|
||||
|
||||
א. לא ראינו כלום. החטיפה ''ההיא'' עדיין לא הסתיימה (וכולי תקווה שתסתיים בשלום). להזכירך, החטיפה של טננבאום הסתיימה רק אחרי מספר שנים. לא מן הנמנע שהחטיפה שביצעה החיזבאללה באה כדי להוסיף לחץ על ישראל הלחוצה ממילא כדי לכפות עסקה חדשה. עוד אפשרות היא שהפעולה הזו של חיזבאללה תוכננה עוד לפני שיצאה אל הפועל הפעולה של החמאס. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מה כל זה אומר. אתה חושב שייתכן שעכשיו, פתאום, יחליט אולמרט לדבר עם הנייה או עם מישהו מחוטפיו של גלעד שליט? או לשחרר תמורתו אסירים? אתה חושב שכרגע הוא יכול לעשות זאת בלי קשר לחיזבאללה? |
|
||||
|
||||
זה אומר שאי אפשר לומר ''ראינו שחטיפות יכולות להמשיך להתבצע גם אחרי חטיפה שאיננה מסתיימת בשחרור אסירים.'' אני לא יודע אם כרגע אולמרט יכול לעשות את הדברים שאמרת, ועוד פחות אני יודע מה יקרה עוד שלוש שנים. |
|
||||
|
||||
טוב, נישאר חלוקים. |
|
||||
|
||||
מי יודע, אולי בסוף תירקם איזו עיסקת חבילה. שחרור האסירים לא יהיה כמובן תמורת החטופים אלא במסגרת איזה הסכם הפסקת אש תלת-צדדי (ואז לא יחול עליו הטאבו המוכרז על ''כניעה לטרור''). אם זה יקרה, זה יקרה רק אחרי שהרבה דם יישפך. |
|
||||
|
||||
באמת כרגע איש אינו יודע. באופן כללי הייתי שמחה יותר לא להגיע בכלל לצומת הנוכחי. |
|
||||
|
||||
כולנו היינו שמחים. |
|
||||
|
||||
לנסיון עזרו גם כמה חכמים מקומיים, שסיפרו מהי "דוקטרינת רבין" בנוגע לחטופים: ישראל לא תדון עם טרוריסטים ולא תכנע לטרור בשום אופן, כל עוד יש אופציה צבאית. אם אין אופציה צבאית, עוברים למשא ומתן. ומכיוון שזו "דוקטרינת רבין", אסור להרהר אחריה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כן, אבל מה למדנו ממנו? כלום. נניח שהיה עונה לך אלמוני, שהיה כותב "לא חבל בכלל שהרהרו אחריה." מה היינו למדים מזה? גם כן כלום. היינו למדים שיש אלמוני שחושב שחבל שהרהרו, ואלמוני שחושב שחבל שלא הרהרו. לא היינו יודעים *למה* מישהו מהם חושב ככה (או אם יש בכלל נימוק), ומכיוון שגם אתה וגם הוא אלמונים, גם לא היינו יכולים לומר "אה, זה מר איקס, עליו אני סומך, הוא כבר הסביר את עצמו הרבה פעמים כאן". |
|
||||
|
||||
נראה לי שאפשר להבין מתגובתי שראוי היה לנהוג לפי דוקטרינת רבין גם במקרה גלעד שליט, להבין שאין פתרון צבאי לעניין ושצריך לשאת ולתת עם ממשלת החמאס. נראה לי גם שעוזי הגיב באנטיפתיה הידועה שלו משום שהוא הבין היטב מה אמרתי ודבריי הרגיזו אותו. ולא משום שזו "תגובה ריקה" או שיש כאן "מקהלת תרנגולות" שעונות אמן או משהו. כל ההסבר שלו בזמנו לעווית האווילית הזאת היה הרי מסולף מתחילתו ועד סופו: הוא שונא שמאלנים, זה כל הסיפור. |
|
||||
|
||||
הוא גם מכין מדמם לביבות בפסח. |
|
||||
|
||||
מדם ילדיהם, אם אינני טועה. |
|
||||
|
||||
במחשבה שנייה, עדיף היה שלא תפרט. |
|
||||
|
||||
הצעה אלטרנטיבית : רוצחים לאומניים נשפטים למוות, אבל גזר דינם מתעכב עד לשעה הנוחה לממשלת ישראל. יכול השר האחראי להורות על הוצאה להורג של כל אחד מהאסירים שנידונו באופן מיידי (כלומר הוא יכול להגיש בג"ץ, אבל הזמן הקצוב לו לשם כך הוא הזמן מרגע שהתחילו לגרור אותו מהתא ועד שהביאו אותו לחצר, שם הוא נורה כמו כלב שוטה [סליחה על האנגרית, וסליחה גם מהכלב]). אפשר לטעון שישנה פגיעה בזכויותיו של הרוצח, אבל זה לא ממש מזיז לי. למעשה כך הוא באמת משלם את חובו לחברה הישראלית, בכך שהוא הופך לקלף משחק. |
|
||||
|
||||
ומה עם סליחה ממני? |
|
||||
|
||||
סליחה, לא ידעתי שזה היה הכלב שלך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |