 |
לפני שאתחיל, אני מצטרף בחום להמלצתו המצויינת של דב אנשלוביץ. אני חושש שמא נתת מעט יותר מדי קרדיט לקוראים, אבל אדבר בשם עצמי: לא הבנתי חלקים משמעותיים מן המאמר. ייתכן שהשקעה נוספת מצידי, כמו "תרגום" כל משפט אולי תפתור זאת, אבל אני חושב שזה תפקידו של המאמר, ומחברו לעשות אותו ברור יותר.
אני חושב שנתת מעט יותר מדי קרדיט לסטונדטים. הצגת אותם כצעירים מסוקרנים, הצמאים לידע ומשתוקקים ללמוד באוניברסיטה בכדי שיוכלו להעסיק את מוחותיהם הקטנים במחקר מיטב חידות העולם, במרדף אחר אמיתות מוחלטות והחלפת דיעות והגיגים עם חבריהם בעלי אותם מטרות משותפות. לוואי וזה היה כך. לוואי והאוניברסיטאות היו מעודדות לכך.
מהיכרותי עם תלמידי בי"ס למתמטיקה בפקולטה למדעים מדוייקים בת"א, מעטים מהם באמת מתעניינים בנושא אותו הם לומדים. מרבית נושאי השיחה (מלבד ציונים, מבחנים ותרגילים) - הם מניות, אופציות, מקומות עבודה, הטבות - או בקיצור, כסף, כסף וכסף. חבל לי שכה מעטים מהם גם מוצאים עניין אמיתי בתחום בו הם עוסקים. אינני סבור שבפקולטות אחרות המצב כה שונה, אולי רק במינונים. אינני סבור כי במסגרות בהן מירב הסטודנטים חושבים על האוניברסיטה כעל מוסד בו רוכשים מקצוע במקום ידע או כעל מוסד בו משפרים את המעמד הסוציו-אקונומי במקום להעשיר את עצמך בהשכלה, הרפורמות שאת מציעה אפשריות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש