 |
אקו איננו מאסטר ''ספרותי'', ההתייחסות אליו לדעתי לא צריכה להיות במישור הנוגע בסוגיות ספרותיות, ואגב דווקא באודולינו הוא ''סיפור'', בעל תכונות ספרותיות טובות מספריו הקודמים, ישנם בסיפור מס' טוויסטים מצמררים ופוערי פה.
הדמויות של אקו אינן מרכזו של הסיפור, הסיפור עוסק בשקר -ביסוסו כאמת, הפרחתו -ולאחר מכן צצה המציאות הנובעת מן השקר שסופר. כלומר אין מדובר בשקר לגבי המציאות, אלא בשקר המשנה את המציאות.
ישנו בספר גם סיפור אהבה קטנטן, שגורם לקורא לשאול את עצמו הרבה שאלות ביחס להגדרת היופי ולחשיבותו.
באופן אישי, ספריו של אקו הם מבחינתי מסע מרהיב במישורי הידע והספקנות. את שם הוורד אפשר (ואף רצוי) לקרוא פעם בשנה ולהבין עד כמה הבנתנו הקודמת את הספר הייתה רדודה.
למי של קרא עדיין את אקו, רצוי להתחיל עם באודולינו הקליל, להמשיך ל''שם הוורד'' הקודרני ומשם ל''מטוטלת של פוקו'', שהוא ספר קשה אך בהחלט מהנה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש