 |
הזכירו פה את ארנון לפיד, יהודה עמיחי, ואלתרמן. ועדיין לא הוזכר פה חיים גורי שהוא המשורר שנרמז ב"רעינו חונקים את בכים, כתב בתש"ח המשורר". שנה אחרי שנה, במסדרי יום הזיכרון, מוקרא שיר השכול העצוב הזה, ה"הנה מוטלות גופותינו, שורה ארוכה ארוכה" הזה, שכאן נאנס לצורך אחר לגמרי.
אולי זו לא מניפולציה צינית, אולי המשורר באמת מרגיש שעקירה זה כמו מוות, וששורה של בתים ריקים זה כמו שורה של חיילים הרוגים.
אם כך, אז שישמור את הרגש הזה לעצמו בבקשה, ולא יפגין בפרהסיה קהות-חושים שכזו כלפי אלה בארץ הזאת שאצלם עקירה זה לא כמו מוות, כי רק מוות הוא כמו מוות.
ודווקא נראה לי שמדובר פה בכותב בעל יכולת הבעה עזה, ואני אשמח לקרוא שירים אחרים שלו, כאלה שהמסר שלהם טיפה פחות שנוי במחלוקת.
[לא בא לי לדבר על השיר כשיר, אבל בכל זאת אציין ש"תפללת המואזין" זו המצאה נאה ביותר בעיניי]
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש