 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית אני רוצה להודות לטלי שהביאה לנו את הידיעות מהכינוס. היות ונאמרו דברים בשם אומרם, נראה לי שדעתה לא משפיעה מדי על התוכן. לגבי השימוש במריחואה בגיל צעיר - רבים ממכרי עישנו או מעשנים מריחואנה. ודאי שלא ניתן להסיק מסקנות, אך על אף שמבחינת הנורמות החברתיות שלי דין שימוש בגראס כדין שימוש באלכוהול, בהחלט לא הייתי אומרת שהמשתמשים הקבועים הנם נטולי בעיות. הסיבתיות בעייתית, אך ישנן נקודות מעניינות. 1. ידוע לי שהשימוש בגראס גורם לאנשים לא מעטים תחושת פארנויה קלה. יש צעירים, שבשל חוויה זו, אף נוטים להתרחק משימוש חוזר (או חוזר-חוזר) בעיקר אם אינם בסביבה מקדמת שימוש או נהנים מדברים אחרים. הזדמן לי לראות מצב בו אותה פארנויה קלה (ייחוס לא רציונלי של מחשבות או התנהגויות שליליות של אחרים, כלפי החרד) הופכת לתדירה אצל כמה משתמשים קבועים. הגיוני לשער שעצם השפעת הסם היא שמעוררת את התחושה, אך נראה היה כי התחושה קיימת במעשן גם בזמנים ביום בהם אינו "מעושן". מה שמפריע לתפקוד חברתי. 2. שלוש ממכרותי הנן נשים מצליחות המתפקדות ביומיום בצורה מעוררת הערכה. הן מעשנות מריחואנה בקביעות (אחת לפחות פעם ביום, בממוצע, ושתיים מספר פעמים ביום). שתיים מהן מצהירות שאינן יכולות ללא העישון, בדיוק כמו שמעשן סיגריות לא יכול ללא סיגריות, ועלתה אף ההשאלה אם הגראס מהווה תחליף לסיגריה שכן אצל אחת לפחות עלה השימוש מאוד לאחר שהפסיקה לעשן. נצפתה חרדה לגבי אפשרות של אי עישון ודאגה רצינית לכך שיהיה תמיד בהישג יד. זה מפתיע, כי עד כמה שידוע לי גראס אינו "ממכר פיזיולוגית". בכל אופן, במכון ויצמן בודקים כרגע אם השינויים בביטוי גנים (שמובילים להשתוקקות ולסבילות בהתמכרות לסמים מסוימים) מתרחשים גם ע"י קנאביס. שתיים מהנשים, לפחות, עברו טראומה/טראומות בעבר שהשפעתן עדיין מוחשית עבורן. מעניין כיצד מסייע (אם מסייע) הקנאביס להתמודדות אצל סובלים מאי-נוחות רגשית כלשהי. בעוד שלא הייתי רואה לעצמי מקום ליעץ לאדם בוגר נורמטיבי לגבי השימוש בקנאביס, אין לי ספק לגבי התייחסות לצעירים. מבלי דיון מעמיק בהתפתחות של המוח הצעיר, חשוב להתייחס לכך שבתקופת ההתבגרות יש ביטוי חזק של שינויים הורמונליים, הכוללים, נראה לי הגיוני, גם השפעות על ארגון מוחי. נקודה חשובה נוספת - בתנאים הקיימים כיום בישראל, שימוש בקנאביס עשוי להעלות את ההסתברות לקשר, בדרך זו או אחרת עם גורמים שליליים או אף פליליים. בן של מכרים של ההורים שלי, פיתח תסמינים סכיזופרניים לאחר תקופה של חשיפה תדירה למריחואנה. בעוד שרבים נראה שמתפקדים יפה, אחרים - לפחות שלושה מהמעשנים התדירים שאני מכירה לאורך זמן, מתלוננים על החלשות - בפירוש - של כוח הרצון ושל המוטיבציה (למשל ללמוד במקום לראות טלוויזיה וכו'), גם אם לא מקשרים בין השימוש לבין התלונה. מעניין, היות ומתייחסים לחוסר המוטיבציה כמשהו שלא אפיין אותם. ההתרשמות האישית שלי, היא שזה מסוג הדברים שעדיף בלעדיהם. הרבה אנשים מרגישים שהמריחואנה תורמת לאיכות חייהם בצורות שונות, אבל אם השימוש נעשה תדיר, אולי כדאי לגלות איזו פונקציה היא משמשת עבור המשתמש. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |