 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר גורביץ היקר קראתי את מאמרך ושועשעתי באופן יוצא דופן. אין אני מסוגל לדמיין מה עבר בראשך כאשר ישבת וכתבת את המאמר שהשורה התחתונה שלו (אם יורשה לי לתמצת) היא שהקולניאליזם המערבי הועיל למדינות העולם השלישי והיה מוטב לו ישאר שם. ראשית כל, אני (ואני בטוח כי יהיו רבים אחרים) חולק עליך לחלוטין בנוגע למידת ההצלחה של המהפכה הצרפתית ובנוגע למי צדק - ג'פרסון או אדמס. המהפכה הצרפתית היתה אמנם עקובה מדם, אשר חלקו היה של בניה (בעיקר רובספייר), אך מרביתו היתה שייכת לאצולה. כנראה שהצרפתים בני המאה ה-18 החליטו שכדי להלחם במשטר המלוכני עליהם לחסל פיסית את שכבות המלוכה. אמנם תקופה קצרה לאחר המהפכה חזרה צרפת לשלטון מלוכני / אוטוקרטי (נפוליאון) אך שלטון זה היה יוצא דופן במידת החופש והליברליות אשר נקט בה (קודקס נפוליאון הנו עד היום מסמך נאור ומתקדם יחסית). לאחר שנפוליאון נפל מי שהחזיר את המלוכה לצרפת לא היו הצרפתים כי אם שאר המעצמות, במה שנקרא ה-"רפורמציה". אכן, דרכה של הדמוקרטיה הצרפתית היתה רצופה בקשיים רבים, אך לבסוף (כלומר - החל מסוף המאה ה-19, מאה שנה בלבד לאחר המהפכה) צרפת הפכה לדמוקרטיה אמיתית, מלאה וראויה לחיקוי. בריטניה, לדוגמה, עברה גם היא תהליך ארוך יחסית וכלל לא פשוט של מעבר ממלוכנות לדמוקרטיה, אשר כלל עליות ומורדות, בהתאם לאופיו של המלך / מלכה ושל הפרלמנט אשר ליווה אותו. גם מאבק זה לווה בשפיכות דמים, משני הצדדים (ראשי מלכים נערפו כמו גם טבחים אשר נערכו בהמוני העם). האם ניתן מכך להסיק כי מוטב היה לצרפת שהמלוכה תשאר? או שהיה עדיף אם הצרפתים היו מחכים עד שהאריסטוקרטיה בארצם, אשר עשקה אותם ורצחה אותם, תחליט לוותר על זכויותיה מלידה ולצבוע את דמה באדום? אני מקווה שמר גורביץ יסכים איתי כי המצב בצרפת כיום (ולצורך העניין - בכל זמן נתון שהוא לאחר המהפכה) עדיף על המצב שהיה ערב המהפכה הצרפתית. יותר מכך - נראה לי שיהיה עליו להסכים כי ללא המהפכה המצב לא היה משתנה. עכשיו, בנוגע לטעון העיקרי של המאמר - אשר מבכה את תום עידן הקולניאליזם המערבי באפריקה ובאסיה. גורביץ תמים לחשוב כי מעשי טבח כגון אלו שארעו ברואנדה לא התרחשו בתקופת הקולניאליזם. לצערי אני מאמין כי מעשים כאלו לא זאת בלבד שהתרחשו, אלא שהשלטונות המערביים ראו בהם בדיוק מה שגורביץ רואה בהם - הוכחה לכך שהמקומיים נחותים מהם ולכן הם (המערביים) ראויים לשלוט. סביר להניח כי שני שבטים אשר שנאו אחד את השני וכפריהם מוקמו בלב הסוואנה של אפריקה, אשר לאדם הלבן לא היה אכפת ממה שקורה שם (כי אין שם יהלומים / נפט וכיו"ב) המשיכו להרוג אחד את השני ולהלחם ביניהם (כמו שעשו האומות המערביות) ללא הפרעה. אך למה ללכת רחוק? קיימת הוכחה חיה ונושמת בנוגע ל-"נאורות" של הקולניאליזם המערבי והיא דרום אפריקה! מי שחושב שדרום אפריקה היא מקרה יחודי צודק רק בכך שהמדינה הזו שמרה על המבנה הקולניאליסטי שלה חמישים שנה (ויותר) לאחר ששאר מדינות העולם השלישי שוחררו מעול הקולניאליזם. עצוב לראות זאת, אך במשך שנים אלו המשיך האדם השחור בדרום אפריקה לסבול מתת-תנאים, מהתעלולויות ומרציחות אשר בוצעו בו, וכל זאת, אליבא דגורביץ, כנראה היה לטובתו. נכון, דרום אפריקה איננה המקום הטוב ביותר לחיות בו כיום (פשע ואלימות גואים), אך אני מקווה שגורביץ יסכים איתי לשני דברים: א. המצב כיום של השחורים עדיף על מצב שהיה לפני ביטול האפרטהייד. ב. שאם דרום אפריקה, בעוד עשרים או שלושים שנה, תהפוך למדינה נורמלית ככל המדינות המערביות (ואני מאמין בלב שלם שכך אכן יקרה), היא תהיה חייבת זאת לביטול האפרטהייד ולא לקיומו. הבעיה העיקרית עם מדינות העולם השלישי, אשר גורביץ מרחם עליהם בהתנשאות כה עמוקה, היא בכך שכאשר הקולניאליזם שהה בהן הוא לא עזר ולא פיתח אותן כלל וכאשר עזב אותן, נטש אותן העולם המערבי כולו למצבן העגום, מפגרות בשנות דור אחר שאר העולם. דרך אגב, לא כל הדוגמות למדינות אשר הקולניאליזם עזב הן כמו שנותן גורביץ - הודו למשל, הנה דמוקרטיה מלאה, אמנם בעלת בעיות פנים חברתיות רבות, אך אני לא בטוח שכל כך הרבה יותר בעיות פנים ממדינות מערביות רבות. הכלכלה ההודית בסימן עליה בלבד בשנים האחרונות ונראה כי המצב שם הולך ומשתפר. בנוגע לארה"ב, הרי שגם היא היתה זקוקה למספר עשורים כדי להתעשת ולהפוך לדמוקרטיה אמיתית, דבר שהושג בחלקו לאחר ביטול העבדות ובמלואו רק באמצע המאה הזו כאשר שחורים זכו לשוויון זכויות מלא ומוחלט (ביטול חוקי ההפרדה הגזעית במדינות הדרום). כפי שניתן לראות משלל הדוגמות שהבאתי לעיל, תהליך של דמוקרטיזציה הנו תהליך ארוך, מייגע וקשה. אף חברה לא עברה אותו ללא שפיכות דמים מסוימת, ללא מאבק אלים וללא שלבים של חוסר דמוקרטיה (ובכלל זה מדינות דרום אמריקה בהן לא הספקתי לגעת). להביט על המצב כיום, חמישים שנה בלבד לאחר תום הקולניאליזם, בתור המצב הסופי בו נמצאות מדינות העולם השלישי, הנו מבט מעוות ומסולף. וליוסי גורביץ ולשאר התומכים בו, הייתי ממליץ ראשית לקרוא את "להרוג פיל" של ג'ורג' אורוול לפני שמסנגרים על הקולניאליזם, ושנית - ללמוד היסטוריה. בברכה, מיכאל |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. קראתי את "להרוג פיל". ב. אני לא מסנגר על הקולוניאליזם. הוא היה משטר של עוול, ואף אחד לא חולק על כך. אני מתלונן על הדקולוניזציה, שנעשתה בחוסר חשיבה. מבחינה זו, היא מזכירה את שחרור השחורים בארה"ב שלאחר מלחמת האזרחים - אין ספק שהיה צורך לעשות זאת, אבל הצורה שבה נעשה הדבר גרמה לאסון מתמשך. ג. המהפכה הצרפתית לא יכלה להצליח ב-1789. אני לא מתלונן על המהפכנים שלא סבלו וחיכו עוד שלושים שנה תחת הבורבונים - קשה להאשים אנשים בחוסר ראיה לאחור - אלא מתאר את המצב. ד. צר לי, אבל המצב בדרום אפריקה הורע מאז נפל שם שלטון האפרטהייד. התל"ג ירד, ההכנסות לנפש ירדו, והפשיעה עלתה בקצב מסחרר. גם שחרורה של דרום אפריקה הוא כשלון. ה. בקצרה: היה טוב לו הקולוניאליזם לא היה מתקיים. משהתקיים, אסור היה לפרק אותו בצורה הבלתי אחראית שבה פורק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שרבים עוד יסכימו איתי שרובספייר הוא יותר חשוב מג'פרסון!!!אני למשל חיפשתי חומר עליו לעבודה שלי ולא מצאתי! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |