|
||||
|
||||
תרגומו של מדר הוא תואם-דיקנסון מושלם מבחינת משקל וחריזה, שהם כל כך חשובים בשירתה. דיקנסון כותבת, כמו שכבר אמרו כאן, במשקל יאמבי של ארבע ושלוש לסירוגין, עם שורה נוספת של 4 בבית האחרון, שורה לפני הסוף,וסיום בשורה של שלוש. מדר שמר בקפדנות על מבנה זה. אשר לחריזה דיקנסון חורזת: א-ב-ג-ב/ א-ב-ג-ב/ א-ב-ג-ג-ב. ומדר נצמד לכך: א-ב-ג-ב/ א-ב-ג-ב/ א-ב-ג-ג-ב. "עלעול" שמפריעה כ"כ ל"אוהבת שירה"1 היא מלה יפהפיה בעיניי. אהבתי גם את השמירה המוצלחת של מדר על הצליל של gurgled down (בשורה האחרונה של בית ב), עם ה"בקול גרגור" שלו. הבעיה הרצינית היחידה אצל מדר היא, שהוא נאלץ להקריב את הצבעים (חום השקיעה ואדום הזריחה) על מזבח שמירת המשקל. אבל זו החלטה לגיטימית במצב שבו מצא עצמו המתרגם כשהחליט (נכון, לטעמי) לשים בעדיפות ראשונה את שמירת המשקל. כך שבסך הכול- התרגום של מדר לוקח. 1אני אתאפק בגבורה. (מה גם שאמרו את זה קודם, לפניי, ומה גם שאפילו חפרפר עיוור ותשוש מזוקן יראה את זה מקילומטר.) |
|
||||
|
||||
גם בעיניי מאוד מוצאת חן המלה עלעול. לעומת זאת, ''הקרבת הצבעים'' היא בעייתית מאוד. |
|
||||
|
||||
gurgled down איננה "טבעה בקול גרגור", ושוב - גרגור היא מילה מצחיקה ולא יאה בהקשר הזה. התרגום הראשון שומר על הצליל הדיקינסוני עם המילה העברית היפה "נתערבלה". כלומר - לכל הבלתי מבינים - ירדה תהומה במערבולת. אשר לקצב - עדיין לא ספרתי, אך התרגום הראשון הוא בעל קצב ברור מאד, נשמר מאד לאורך כל השיר, ומי שיודע גם להקריא שירה (והמתרגמת יודעת זאת היטב - שמעתי אותה) יחוש בזאת מייד. "עלעול" היא מילה מאד ספציפית: רוח המסתדרת בצורת קונוס הפוך, ומסתחררת במקום אחד. בכלל לא gale . |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
גם את/ה בוודאי שומע/ת את עצמך כשאת/ה מדבר/ת או קורא/ת שירה. |
|
||||
|
||||
לזה רמזתי |
|
||||
|
||||
ברור ש"נסחפת" ארוך יותר מ"adrift", ומקלקל מאוד את הקצב. |
|
||||
|
||||
מה גם ש-adrift הוא תואר (כמו asleep, awake, afraid), ואילו "נסחפת" היא פעולה (כלומר פועל). אבל לנסות להתאים כל מילה בתרגום למקבילתה במקור די מפספסת את מהות תרגום השירה (לדעתי!). כמעט תמיד צריך לתעדף פנים מסויימים של המקור על חשבון פנים אחרים שלו, ולעיתים התרגום אף זוכה בעזרה מפתיעה ובלתי צפויה כמו הדמיון בין "מלחים" ל-"מלאכים", כפי שמישהו כבר העיר. העיסוק ב-trade-off, הזה הוא מין העניין, אבל ברור שלא כל חריגה היא בהכרח לרועץ. למשל, הויתור על סימן הקריאה בשורה השנייה של התרגום הראשון זו דוגמא טובה לכך, לדעתי. ואפרופו "המצאת מילים" וטביעת מטבעות לשון, שאינם תמיד קיימים בשפת היעד (כלומר התרגום); אני אישית דווקא רואה בזה תופעה חיובית, בבחינת מזיגה בין-תרבותית, ולא הייתי פוסל אותה על הסף (וכאמור, זה לא בדיוק מה שקרה במקרה זה). קצת חבל שהדיון הזה הפך למסע השמצות, כי להשוואת תרגומים יש פוטנציאל להתפתח לכיוונים הרבה יותר מעניינים (וענייניים!). |
|
||||
|
||||
כן, אבל אני התייחסתי לקצב - שהוא אחד הדברים החשובים ביותר בשירה, לדעתי. בפרט כשמדובר בשירה מחורזת. וברור שיש תמיד מקום ל-trade-off, אי אפשר בלי זה, אבל צריך בכל זאת להחליט מה חשוב יותר בכל מקרה ספציפי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |