 |
|
 |
||
|
||||
 |
ירון פלג. דומני שלא במקרה מעורר מאמר, לשכאורה סוקר, ולו באהדה רבה, ספרים, תגובות כה נסערות. פשיטא, כך קרה, משום שבמסווה של ביקורת ספרים, מועלות עמדות אשר הביקורת אינה אלא קולב שנמצא לכותב המלומד לתלות אותן עליו. איני רוגז על כך כלל, שכן פולמוס הוא דבר חיובי כשלעצמו, אם רק נסב הוא על עניינים ממשיים, וכאן בהחלט כך הדבר. איני היסטוריון, וגם בפילוסופיה של ההיסטוריה בור אני. לכן אומר רק את תחושותי, ואולי יש להן תשובה ניצחת, ואשמח לשמוע אותה. דומני שפולמוס דומה התנהל בין השנים 1986-1989 בגרמניה. גם שם ביקשו היסטוריונים לערער על אופן הצגתה של ההיסטוריה הגרמנית בתקופת הרייך השלישי בכלל ומלחמת העולם השניה בפרט. למיטב זכרוני, שני עניינים בעיקר ביקשו ה"היסטוריונים החדשים" שם לפתוח לדיון מחודש: ראשית, באיזו מידה היו מעשי הנאצים, בפרט כלפי היהודים, בגדר רשע שאינו בר-השוואה למעשיהן של אומות אחרות; שנית, ושאלה זו נכללת כתת-סעיף בראשונה, האם התקפת גרמניה על בריה"מ הקדימה, למעשה, בין מבחינה כרונולוגית ובין מהותית, מתקפה של בריה"מ על גרמניה בפרט ועל המערב בכלל. אני קורא בענין רב את הדברים שנכתבו באותו פולמוס, ואף כי גם שם יש אמירות מקוממות ומרגיזות, אני רואה את הויכוח כלגיטימי, ואולי אף חיובי ורצוי. לעומת זאת, יש בי רתיעה לא מעטה ממעשיהם של ההיסטוריונים החדשים שלנו. והטעם לכך פשוט: התהליכים בהם עוסקים אלה, עודם בעיצומם. המאבק של המדינה על קיומה, או לפחות על בטחונה והתבססותה, עודנו מתנהל. בכל הכבוד להיסטוריונים החדשים, אילו כתבו מחקריהם לאחר שהסכסוך הערבי ישראלי יסתיים, לא הייתי בא אליהם בטרוניה כלשהי. כך בדיוק יכול נער אמריקאי להתרווח בספריה וללמוד את האמת על ההיתנחלות של אבותיו במערב ארה"ב. וגם לגרמני הצעיר אין בעיה לבדוק מחדש אמיתות מקובלות לגבי אבותיו וסביו. שני אלה אינם נתונים בעיצומו של התהליך אותו הם בוחנים מחדש. לא כן לגבינו. הוראת ההיסטוריה שלנו היא חלק מעיצוב נחישותנו במאבק. אני לא חושב שצריך לשקר, אבל שימת דגש על היבטים נוחים לנו, כאמור בזמן שהמאבק עודנו מתנהל, אינה דבר פסול בעיני כלל ועיקר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ירון ידידי, היסטוריה אינה אך ורק תבלין לשיחות סלון. ידיעה טובה יותר של ההיסטוריה, או לפחות הכרה של נראטיבים רבים, מספקת לנו את הכלים לשנות אותה. לו היתה מודעות לדיכוי האינדיאנים בתקופה שהדבר קרה - אולי הדבר היה מפחית במשהו מן העוולות. לראות גם את הצדדים הרעים, החשוכים והאכזריים שבחברה היהודית-ישראלית, הוא לא דבר שמפורר את האומה במאבקה נגד כל אויביה מחוץ, כי אם דבר המפתח את המוסר, עליו נשענים חיינו לשיטתי. מודעות היא הצעד הראשון לשינוי. ידיעה אמיתית של העוולות שנעשו משני הצדדים, ולא דווקא מן הפרספקטיבה הציונית, תסייע לנו להביא את הקונפליקט היהודי-ערבי לרמה כזו שהוא יהפוך לדינאמיות תרבותית מפרה, במקום סכסוך אלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו כבר ינואר 2004. שמעתי לפני אתמול מפי פרופסורית ממוצא הודי המלמדת באוניברסיטת פנסילבניה, עד כמה ההיסטוריונים החדשים שינו את דעתה כלפי ישראל וזכותו המוסרית של העם היהודי למדינה משלו. לכן התחלתי להתעמק בטענות ההיסטוריונים החדשים וכך הגעתי לפורום זה בשעה ארבע לפנות בוקר, בהיותי בחופשה של כמה ימים בניו-יורק. בקיצור, רציתי רק להביע דעה שאני לגמרי מסכים עם הכותב ירון פלג. נראה כי ההיסטוריונים החדשים שוכחים כי עוד מוקדם לכתוב את ההיסטוריה, כאשר היא משמשת כלפי פוליטי כה רב משמעות בהווה, כאשר אין להניח ששונאינו יאפשרו להיסטוריונים חדשים מתוכם לערער מיתוסים מהצד שלהם. כה קל להרוס מה שנבנה ברוב דם ועמל. כן זו מליצה, אך גם היא אמת היסטורית, יותר כללית מההיסטוריה החדשה של הישראלים החדשים. גם אותי מעניינת מאוד האמת, אבל האם פרסום גירסה משכנעת כלשהי מגלה אמת? הדבר דומה לפירסומים מדעיים לגבי מה בריא ומה לא בריא לאכול או לעשות. נראה כי האמת לגבי שאלה זו משתנה בכל תקופה. כאשר הדבר כה משפיע על חיינו, טוב נעשה אם ניקח את תשובות האמת האלו במידה, ונשמע לליבנו ולעצות הקרובים לנו, ולא נלך בעיניים עצומות אחר עצת המומחים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |