 |
הבסיס ליציבותה של הדמוקרטיה האמריקאית הוא שיטת האיזונים והבלמים. שיטה זו נובעת מחוסר אמון קיצוני בטבע האדם ובהנחה שאם יינתן כוח יתר לאדם הוא ינצל אותו עד תומו לרווחתו האישית. כותבי החוקה הושפעו רבות מהפילוסופיה הזו של הובס ותכננו בקור רוח של עורכי-דין (ולא חולמנים רומנטיים) חוקה שלא תאפשר צבירת כוח יתר ותחייב שיתוף פעולה של גורמים רבים ככל האפשר על-מנת להחליט ולבצע. הנס של אמריקה הוא שתחושת היזמות והחזון סיפקו מספיק "דלק" על-מנת להניע את המדינה קדימה למרות הבלמים החוקתיים.
יש לזכור שגם אמריקה נסחפה לתוך מערבולת של מלחמת אזרחים ושבחוקה הותקנו תיקונים.
חוקות מדינות אפריקה (שלא לדבר על מדינות מפגרות חסרות חוקה כמו רפובליקה מסויימת במזרח התיכון) כתובות כמסמכים אוטופיים, מלאים מילים יפות וכוונות טובות. הן נכתבו על-ידי מהפכנים רומנטיים בהשקפותיהם, שטופי צדק (כן, כן, בדיוק כמו הצדק הציוני). זה יפה מאד, אבל זה לא מחזיק.
לא, חוקה אינה חזות הכל אבל יש לזכור ולהזכיר לעמים חדשים שמקימים את מדינתם בימים אלה (ניחשתם...) וגם לכל חותמי הסכמי השלום והחוזים (אני אמרתי שמעון פרס?) שהסכמים, חוקה ומוסדות שלטון יציבים ודמוקרטיים נבנים לא על בסיס אופטימיות ואופוריה אלא על בסיס סקפטיות, פסימיזם ודקדקנות של עורכי-דין.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש