|
מבחינתי, תוצאות הבחירות האלה לא חשובות. איני רואה הבדל בין הפת"ח והחמס מבחינת היחס לישראל, ולא אכפת לי אם אנו מתפוצצים בפעולה של מתאבד של חללי אל אקצה או התנזים או איזדים אל קסאם. בכל הנוגע לנו, מדובר רק במאבק אצל האויב על מוקדי השליטה בתוכם. אלה שחושבים שהפת"ח הם אוהבי השלום והחמס אויבי השלום ושההתנתקות הייתה צריכה לחזק את האוהבים ולהחליש את השונאים, הם אלה שצריכים להיות מופתעים ולנסות להסביר מה קרה. בטעותם הם ממילא לא יודו. אבל בכל זאת, זה כמה חודשים אני מצפה בסקרנות לראות את התוצאות, בגלל סיבה אחרת לגמרי. כזכור, זכה החמס לפני כמה חודשים בניצחונות בבחירות המוניציפאליות המקומיות אצלם. הדבר הזה גרם לדאגה אצל כמה גורמים אצלנו שחששו שלחמס יהיו גם הישגים בבחירות הכלליות. על רקע זה התראיין עמי איילון בטלוויזיה, והוא טען נחרצות שלחמס אין כלל עניין בבחירות הכלליות ואין שום סיכוי שיזכה להישגים שם. אני זוכר שהתבוננתי בראיון, ומאד תמהתי. למה לחמס אין עניין בבחירות הכלליות ? הרי אני שומע כל הזמן את מנהיגיהם מדברים במיוחד על עניינים פוליטיים וכדומה ולא דווקא על עניינים מוניציפאליים. על פניהם נראו דבריו של עמי איילון מוזרים בלשון המעטה. אבל האיש הזה היה ראש השב"כ. אם הוא אומר משהו בלתי צפוי כזה, בודאי הוא נסמך על איזה ידע מקצועי שנסתר ממני. כשמדברים על הערכה של "מקצוען" המילים "מה שרואים מכאן לא רואים משם" יכולות להיות משכנעות (1), כי בודאי ישנם דברים שהוא יודע אבל הוא חייב להסתיר ממני. מאידך גיסא זכרתי הערכה קודמת של עמי איילון שהתגלתה כשגויה – הערכתו שאם יתנו לפלשתינים לבנות מסגד באורוות שלמה הם לא יתנגדו לפתיחת מנהרת הכותל, ובכלל בשנים האחרונות אמצתי גישה שגופי המודיעין נוטים לתת הערכות בעניינים שבהם אין להם שום יתרון על אדם רגיל שחשוף לתקשורת(2). לכן, מה שאמרתי לעצמי באותו רגע הוא שבעניין זה האיש טועה, וטעותו תתגלה. נראה שצדקתי. (אגב, ממש כרגע שמעתי את עמי איילון ברדיו. באמתחתו ערמה של עצות וקשקושים, אבל את ההערכתו מאז, נראה ששכח.) זה המקום אולי לדבר גם על מה שקרה בקשר להערכות המודיעין על קיום נשק להשמדה המונית בעיראק ערב המלחמה השם, והטעות שלי אז. הנושא הזה הוא, לדעתי, הרבה יותר מתאים לגוף מודיעיני. כאן לא מדובר בהערכות לגבי מה שקורה במוחם של אנשים אלא בקשר לקיומם של דברים ממשיים (מה שקרוי בסלינג המהנדסים "ברזלים"). באותה תקופה מעולם לא כתבתי בפרוש, (מתוך זהירות), שאני בטוח שיש נשק להשמדה המונית בעיראק, אבל הייתי בטוח בקיומו. בטחוני נבע מהערכה עצמית שלי: זו עובדה שבידי סאדאם היה נשק כזה שבו השתמש לרצח אזרחים בכורדיסטן ובמלחמתו באיראן. היה לי פשוט קשה להאמין שהאיש זרק את כל הדברים הנחמדים שהיו לו לפח מבלי שנשאר אפילו פרור. אבל להערכה שלי התווסף גורם כבד משקל: הערכות גורמי המודיעין. אני האמנתי שאם הם כל כך בטוחים בקיום הנשק הזה בודאי יש להם מידע ממשי: למשל צילומי אוויר או סוכן שהיה ממש במעבדה כזאת והעביר את מה שראה לשולחיו. ככה צריך לעבוד מודיעין, ולא האמנתי שבנושא כל כך "ברזלי" ייתן המודיעין הערכה ללא שום מידע קונקרטי מאחוריה. אבל מה שהתברר הוא שהמודיעין לא עשה את מה שתפקידו לעשות, אלא עשה הערכה בדיוק כמו שאני עשיתי ועושה כל אחד. וכאן, לדעתי, הסיכוי שהוא יצדק או יטעה שווה בדיוק לסיכוי שאני אצדק או אטעה. אני חושב, שכדי להימנע משגיאות צריך לחדד את התפקידים שמטילים על מודיעין. אסור לתת שום משקל להערכות מומחים שלו שאינם נסמכים על מידע ממשי, כי בכך אין לו שום יתרון אל כל אחד אחר.
(1)בניגוד למצב, שבו הן נאמרות על הרקע שבו נאמרו בפועל. (2)התכוונתי גם להעלות את מחשבותיי אלה באיזו תגובה באייל, אבל לא מצאתי אז מקום מתאים להדבקתה.
|
|