 |
משל הביצה מעלה אי אילו הרהורים. כך למשל היותה של הביצה קשה או רכה הינו כבד משקל, שהרי אם בביצה קשה מדובר הרי שצידה העליון, התחתון, הימני או השמאלי נטולי משמעות מבחינת התוכן ו/או האכילה. אלא, שלדאבוניינו, הביצה שלנו רכה מדי! וכביצה רכה אבוי לביצה ולאוכלי הביצה מצידה התחתון שכן מכוח הגרביטציה יסתכנו האוכלים כך באיבוד שליטה ואיתו איבוד כל התוך. לאכול את הביצה מצידה התחתון משמעו להיות במצב בו הביצה מעליך, לא זו בלבד שתנוחת האכילה קשה וחסרת נוחות לאוכלים הרי זו גם אכילה בזבזנית שהשליטה קשה בה. הסכנה מתעצמת כאשר היא נעשית כדברי הכותב "לקול תרועת חצוצרה" (חומות יריחו נפלו מתקיעות חצוצרה, האין זאת?) כי התפרקותה הודאית של הביצה במקרה כזה תהיה מעל אוכליה.
השכל הישר אומר כי תורות הצדק, היושר, והשוויון יפות וראויות הן מאוד ותמיד. אבל ביצה במיוחד אם היא רכה אוכלים רק מעטים, מצידה העליון ובזהירות (אגב, רעיון הקיבוץ שיושם כאן בהצלחה עולמית מהממת, איננו עומד במבחן הזמן)
והמסקנה, עם כל הצער, שביצה במיוחד אם היא רכה צרכה להיאכל בזהירות מירבית, בשימת לב ורק מצידה העליון, אחרת אבוי לאוכלים ואבוי לביצה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש