 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושש שכותב המאמר אינו מכיר את נושא הבודהיזם וכותב עליו כמי שרק שמע איזו מילה או שתיים בנושא. לבודהיזם אמנם זרמים רבים, אך אני חושב שמה שאכתוב כאן תופס לרובם הגדול. הבודהיזם במקורו בוודאי שאינו מעודד פסיביות - להיפך, הוא מעודד אקטיביות רבה בתרומה לחברה ולזולת. מתוך ראייה פנימית והבנת המציאות כפי שהיא (על טבעה הארעי למשל), באופן טבעי ההשתוקקות ל"נוחות חומרית" (בז'רגון של המאמר) הולכת ופוחתת. גם בחשיבה לוגית אפשר להגיע לאותן מסקנות - שהרי אם הכל זמני, כולל אני עצמי, מה הטעם לצבור רכוש, כסף וכו'? מה הטעם לשנוא אחרים וכו'? אולם להבנה לוגית יש עומק מסוים שאינו העמוק ביותר - גם אלכוהוליסט יודע (ברמה הלוגית), בעודו פיכח, שלא יהיה לו טוב אם ישתה, ובכל זאת הוא שותה שוב ושוב. ההתנהגות שלנו מושפעת מכוחות עמוקים הרבה יותר מהרמה הלוגית, ובודהיזם הינה דרך לגלות מה נמצא שם מתחת לרמה זו וכיצד הוא משפיע עלינו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איך באה "תרומה לחברה ולזולת" לידי ביטוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, העברת שיעורים בבודהיזם ללא כוונת רווח1 - מנהג רווח מאוד מקרב מורים ונזירים בודהיסטים למיניהם. 1 לפחות לא רווח חומרי, על רווח רוחני/אלטרואיסטי אחר קצת יותר מסובך לדון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קוראים לזה, כשזה נעשה בידי בני דתות אחרות, "מיסיונריות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. רק שבדרך כלל מיסיונריות דתית מתאפיינת בכפייה כלשהיא (אינקוויזיציה למשל), ברירה בין חיסול להמרה, שאיפה מובנית בתפיסה הדתית להמרת אחרים (שאגב איננה חלק מהיהדות העתיקה טרם זמננו), ולעיתים - מקור לרווח כלכלי/פוליטי לממירים עצמם. בעצם בבסיסה עומדת גם האכסיומה של "אנחנו צודקים והם טועים", או חמור מזה, "רק אנחנו צודקים, והשאר הם כופרים שאחת דינם למות, וישא"ק ". הבודהיזם לא ממש נוקט בעמדות אלה, יתרה מזו, מורים בודהיסטים בחלקם טוענים שניתן לתרגל בודהיזם ולהיות עדיין יהודי/נוצרי/אחר מאמין. אם מישהו מלמד את תורתו - שלשיטתו, בבודהיזם, מטרתה היחידה היא הקטנת סבלו של הפרט - האם זוהי בהכרח מיסיונריות? כאשר מישהו מרצה על זכותו של הפרט לחופש הביטוי/העיסוק/התנועה האם זו מיסיונריות? כשמישהו מרצה על התועלת בשימוש באקמול/קולדקס/פרוזאק להקלת סבלם של החולים, או התועלת בתהליכים פסיכולוגיים/דינמיקה קבוצתית/AAA לשיפור איכות חייו של הפרט, האם זו מיסיונריות? כשמישהו מרצה על מתמטיקה בקורסים פרטיים, על מנת לשפר את ציון הפסיכומטרי של תלמידיו, ובכך להגביר את סיכויי ההצלחה וההשתכרות העתידיים שלהם - האם זו מיסיונריות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים שהפריעו לי עד היום אצל כל, או רוב, ה"מורים הרוחניים" ששמעתי וקראתי, בין אם מפורסמים או "קטנים" ואלמוניים יחסית - זה שהם תמיד, נדמה לי שללא יוצא מן הכלל - מדברים על כמה ש"צבירת נכסים" ו"צבירת כסף" אינם מביאים אושר ואפילו גורמים נזק. זה באמת נכון, אבל מהדיבורים שלהם אפשר לחשוב ש*כל האנשים* עסוקים בצבירת כסף. על מי ואל מי בעצם הם מדברים? והרי רובנו בסך הכל נאבקים מאבק יומיומי קשה על סיפוק צרכים סטנדרטיים, ואצל רבים מאיתנו זה כולל גם, למשל, את הצורך לממן תרופות וטיפולים רפואיים, טיפול בהורים זקנים וכו' - ולעולם לא נגיע למצב של "צבירת נכסים", כערך בפני עצמו. כמה מאיתנו מתעוררים בבוקר רק ע"מ לטלפן לברוקר שלנו ולתת לו כמה הוראות, ואח"כ ללכת לים או לבריכה או למקומות בילוי? - מספר זעום ביותר, לא? כך שרובנו, להוציא שכבות מסויימות, מצומצמות מאוד - אין צורך מיוחד להטיף לנו את הלקח החשוב הזה ואין לו נגיעה לחיינו הממשיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללקח הזה יש נגיעה לחיינו הממשיים, מאחר ורבים מאלה שאינם במצב "צבירת נכסים"1, חלק גדול מסבלם הנפשי נובע מקנאה בעשירים מהם והרגשת נחיתות שהיא מאוד ממשית עבורם. לצורך הענין, אלה שאינם על פת לחם, אבל נוסעים בסובארו בן שבע, ויש להם מחשב פנטיום בעל 2GHZ בלבד, עדיין סבלם (של חלקם, כמובן לא של כולם) רב מאחר שיחסית לסביבתם רמת החיים שלהם נמוכה. ברמה פחות יומיומית ויותר פילוסופית, הטענה שצבירת כסף אינה מביאה אושר באה להראות, שאם אתה חושב שאתה לא מאושר רק בגלל שחסרים לך X שקלים בבנק, Y אינצ'ים בטלוויזיה, Z סמ"ק במנוע של הפורשה שלך ו-W דונם בחצר הפרטית שלך - אתה כנראה טועה. 1 כמובן אין כאן התייחסות לאיש מהמשתתפים בדיון באופן אישי 2 או רחמנא ליצלן, נטולי מחשב כלל ולכן סובלים רבות מאי יכולתם להשתתף בדיוני האייל הקורא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על דברים כמו (2) שלך מוטב לא לדבר. יש סיוטים שמן הראוי לקבור אותם עמוק באדמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבורה בעודך בחיים היא כנראה אחת משלוש צורות ההמתה הגורמות את הסבל הרב ביותר, עם וללא הלפטופ האהוב שלך למראשותיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי לפטופ <בכי תמרורים>. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא, ממילא זה נראה לי לא כל כך נוח בתור כרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה נכון. באמת הגיעה העת להמציא כרית רב-שימושית שיכולה לתפקד גם כלפ-טופ (ואם זה לא מוגזם - גם כעוזרת בית, עניין חשוב בפני עצמו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או הפוך - עוזרת בית שגם מנקה וגם מריצה חלונות, ושמוכנה לתפקד גם ככרית לעת מצוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי הרבה פחות שימושי, אלא אם כן מדובר בעוזר בית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שטיפה נסחפת אם אתה משווה בין לימוד מתמטיקה לפסיכומטרי ובין בודהיזם (האם מי שמלמד מתמטיקה לפסיכומטרי אומר לתלמידים איך לדעתו הם צריכים לחיות?) אבל באופן כללי אני מסכים עם ההבדלה שלך בין מיסיונריות "בכפייה" ומיסיונריות "ידידותית" יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן טיפה... אבל הרי גם אם שיעור מתמטיקה זה קצת קיצוני, לפחות בשיעורי חברה, שלא לומר פסיכולוגיה, נוטים (אני מקווה) לפחות לדבר על איך כדאי לחיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני חושש שכותב המאמר אינו מכיר את נושא הבודהיזם וכותב עליו כמי שרק שמע איזו מילה או שתיים בנושא. לבודהיזם אמנם זרמים רבים, אך אני חושב שמה שאכתוב כאן תופס לרובם הגדול'' ייתכן ואיני מבין את ''נושא הבודהיזם'', אך מהרצאת הדברים הקצרה שלך עולה דווקא חיזוק לטענתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה אופן? אשמח אם תפרט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ההודעה האחרונה היתה שלי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיזוק לדעתי נמצא בעובדה שיש מתח של ניגוד בין האידאה הבודהיסטית כפי שאתה מתאר אותה – אקטיביות רבה בתרומה לזולת, ההשתוקקות לנוחות חומרית הולכת ופוחתת, מה הטעם לצבור רכוש, כסף, וכו' – ובין היישום בפועל, כפי שרוב הבודהיסטים רוצים או מסוגלים ליישם. השאלה ששאלתי את עצמי הייתה מדוע "לאורך ההיסטוריה האנושית אימצו בני האדם עקרונות ואמונות העומדים לכאורה בניגוד למה שרוב בני האדם תפשו, תופשים ויתפשו כהפחתת אי־הנוחות" (לדוגמה, רכוש, כסף, נוחות חומרית, תרומה לעצמם, וכו'). והתשובה שלי הייתה שאנשים מאמצים את העקרונות הסותרים את נוחותם להלכה, אוחזים במסר המנחם שמציעה הדת, אך בפועל אינם מיישמים את העקרונות ומעדיפים לשמר את נוחותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתייחס במספר היבטים למה שכתבת: תחילה - לא הייתי אומר שהבודהה המליץ "להשתוקק לנוחות חומרית הולכת ופוחתת" - יותר נכון יהיה להגיד שהוא המליץ להפחית, ובסופו של דבר להכחיד את ההשתוקקות לנוחות (לאו דווקא חומרית). שנית, סיבה אחת שנראית לי מאוד סבירה ש"בני האדם עקרונות ואמונות העומדים לכאורה בניגוד למה שרוב בני האדם תפשו, תופשים ויתפשו כהפחתת אי־הנוחות" היא שאכן - אין מה לעשות - כל אחד מאיתנו צריך להתמודד פעמים רבות עם חוסר-נוחות. גם אם בעידן שלנו, אותה כמות קטנה למדי של אנשים (הכוללת אותנו) חיה רב הזמן בנוחות יחסית, הרי אפילו לנו ברי המזל צפויים חוסר-נוחויות רבים כגון מחלות, אכזבות, זקנה ומוות (ואין לי כאן כוונה להעציב אף אחד, אלא רק לראות דברים נכוחה). על כך שציינת שאנשים רבים אינם מיישמים אינם מיישמים את עקרונות הדת שלהם אין לי אלא לומר "נכון נכון נכון", ולהצטער על כך.. בסופו של דבר אני חושב שדתות רבות טומנות בחובן דרכים להתמודד עם אותן אי-נוחויות מובנות בחיים, אבל הרבה יותר קל להתעסק בפנים החיצוניות של הדת מאשר להבין וליישם את המהות שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נסיר מן הדברים אי הסכמות קטנות, אתה מסכים באופן כללי עם התיאור שלי לגבי מטרות הבודהיזם. לגבי "אי נוחות" – אתה מערב כאן שני דברים: אי-נוחות שאדם תופש כדבר שביכולתו להפחית או לשנות (ואליה התייחסתי) ואי-נוחות שהיא בבחינת תנאים סביבתיים (כמו עובדת מותנו, הזדקנות, וכו'. רוב הדתות אינן מתייחסות כלל לנקודות כאלו ישירות (לדוגמה, בהבטחה שהמאמין לא יזדקן) משום שממילא אין בכוחן לעשות דבר בנוגע לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהדיון שלנו התחיל להתפרש לכיוונים רבים מדי. אבל אם לדעתך הגענו להסכמה (פחות או יותר), דיינו והרי ששנינו יצאנו מורווחים :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה שלא שקלת לרגע את האפשרות ש*לא* כל פעולותינו מכוונות להפחתת האי נוחות? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |