 |
|
 |
||
|
||||
 |
כי רק בתור פרודיה על שירה וניתוחה, אני יכול להבין את הערותיו של שיינפלד. על השיר לא אומר דבר פרט לכך שאינו מוצלח בעיניי כלל. אבל בעוד בעניין השיר ניתן לדבר על טעם או סגנון, הרי שבעניין הביקורת הרבה יותר ברור מה ראוי ומה לא. וזו של שיינפלד רחוקה מלהיות כזאת. נראה כי הוא ממש כופה על השיר איזה ניתוח שנועד לצרכים אחרים. כך למשל דבריו על היגיון בשורת הפתיחה. מה בדיוק לוגי פה? אתה צריך להיות נטול כל היגיון כדי להעריך את שורת הפתיחה כצעד הגיוני. איך בדיוק "מַה זֶּה מְשַׁנֶּה שֶׁאֲנִי מוּכָנָה אִם הֵם לֹא/רוֹצִים לָתֵת לִי לִהְיוֹת בַּת יַעֲנָה?" מבהיר כי הדוברת היא אישה חכמה? היא צריכה להיות מטומטמת כדי לא להבין את זה. גם לא צריך יותר מדי שכל כדי ליצור צירוף כמו "יעני בת יענה". להפך, מצלול כל כך מוגבל לא מעיד על אינטלגנציה יתרה. בעיקר משעשעת אותי הבורות שבטענה "הנקיטה בדרישה מוגזמת ובלתי אפשרית זו משמשת כאן לערטול התחבולה בשיר." ברי כי הכותב אינו יודע דבר על תהליך ערטול תחבולות בשיר, מאין המונח מגיע ומה משמעותו. הטענה"שהשיר אינו עוסק באישה, המבקשת להיות בת יענה, אלא על אישה, המתמודדת על מעמדה כאישה בחיים החברתיים, הנשלטים בידי גברים" היא קפיצה פרשנית שלא זכתה לביסוס ראוי ומבצעת אונס של ממש בשיר. זה מה שעושים כשלא מבינים את השיר - מעבירים אותו לאיזה מישור אחר שאותו כן מבינים. משפטי סיום מסוג "השיר "בלוז הלכתי לעבוד בתור בת יענה" הוא שיר מצוין, העושה שימוש בלשון סלנג, באמצעים רטוריים כמו חזרה וסמיכות צלילית, כדי להשיג אפקט של הומור" ראויים בקושי לרמה של תיכון. עבור שיינפלד, אני מקווה ששאר הספר מוצלח יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך על השיר? [אסתי- לא כ"כ אוהבת את השיר, מנסה להסביר לעצמה למה, ומרגישה אשמה בגלל זה :)] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגבי הניתוח, הוא באמת נראה כמו תשובה גרועה לשאלה מבגרות, אבל לא לגבי השיר. לדעתי השיר הוא בלי ספק פרודיה. הדוברת היא לא אישה חכמה בכלל, היא עילגת ופתטית, ואולי אפילו דמות טרגית. אני לא יודע לגבי פמיניזם, אבל נראה לי שהשיר מדבר על הדרך שבה החברה שלנו מטמטמת את היחיד, ודורשת ממנו להיות מגוחך, לאבד את הראש, לא ללכת זקוף ("תעקמי את צווארך), והוא מוכן לכל כדי להתקבל לעבודה/לחברה. ואולי בכל זאת הכוונה היא לדרישות החברה מנשים. קרא שוב את השיר, מנקודת מבט אירנית. לדעתי הוא דווקא חזק מאד, ומאפיין מאד את החברה שלנו. אהבתי את המשפט הדו משמעי "זה עניין של הבנה". אין לדוברת את ההבנה הדרושה? או שיש לה הבנה, והיא צריכה להיפטר ממנה? הניתוח באמת מחטיא את המשמעות ואת הרוח של השיר, ועדיף להתעלם ממנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |